הקורונה והקיצוצים: הקבוצות הספרדיות יתקשו להציג רכש נוצץ בקיץ הקרוב

סופה של עונת הכדורגל מתחיל להיראות אי שם מעבר לאופק, ואיתה שלל ספקולציות לגבי מעבר של שחקנים גדולים. שני הכוכבים הגדולים ששמם מוזכר מעל כל היתר הם קיליאן אמבפה (פריס סן ז'רמן) וארלינג הולאנד (דורטמונד) - הראשון מוערך ב-180 מיליון אירו לפי transfermarkt, השני ב-110 מיליון אירו. שניהם מוזכרים בהקשר של הליגה הספרדית.

בעוד שהדיווחים על שוק ההעברות מתנהלים כאילו הכול רגיל, כנראה מתוך ריטואל של אתרי אינטרנט וסוכני שחקנים שדוחקים את מרכולתם, הימים האלה הם אחרים. כבר בחורף האחרון התברר ששוק ההעברות קפא חלקית, בעקבות נזקי הפנדמיה. ואילו השבוע הודיע נשיא הליגה הספרדית, חאבייר טאבס, בראיון כי "הקיץ יהיה קשה מאוד לראות שחקנים גדולים שמגיעים לספרד". למה? כי הליגה הפעילה מנגנון רגולציה ששמור לימים קשים. ועכשיו הגיעו ימים קשים.

לשכוח מרכש נוצץ

הליגה הספרדית היא מהליגות המשמעותיות בספורט העולמי מחוץ לארה"ב, שפועלות תחת מנגנון של הגבלת שכר. בימים האחרונים המנגנון הזה הופעל בצורה ברוטאלית כלפי הקבוצות הספרדיות.

לפני כמעט עשור הגיעו בספרד למסקנה שהחובות של הקבוצות לבנקים ולרשות המסים מאיימים על קיומן. ב-2013 נקבע מנגנון שמופעל על ידי הליגה, שבוחן את מצבן הפיננסי של הקבוצות אחת לחצי שנה ודורש התאמות שכר במקרה שהמצב הכלכלי משתנה. אם הכול בסדר ונכנס כסף, המנגנון מאפשר לקבוצות לבזבז על שכר שחקנים ורכש ברמה כזאת ש"החוסן הכלכלי של המועדון לא ייפגע", כלומר לא יתפתחו חובות.

אבל מה קורה אם ברגע אחד מתפשט נגיף עולמי, שגורר אובדן הכנסות של 2 מיליארד אירו בתוך שתי עונות? הקבוצות מחויבות לקצץ, כל אחת ביחס ישר לכסף שהיא לא הצליחה להכניס.

 ארלינג הולאנד / צילום: Reuters, MARCELO DEL POZO

השורה התחתונה: בתחילת השבוע קיבלו קבוצות הליגה הספרדית הודעה כי עליהן לקצץ עוד 174 מיליון אירו בסעיף השכר הכולל, ובסך הכול קוצץ תקציב השכר של הקבוצות שעמד ערב הקורונה, בפברואר 2020, על 2.8 מיליארד אירו, ל-2.2 מיליארד אירו בפברואר 2021. קיצוץ שכר של 610 מיליון אירו בתוך עונה אחת.

את המכה הקשה ביותר קיבלו שחקני ברצלונה, שאצלה נרשמה הירידה החדה ביותר בהכנסות. הקבוצה נדרשה לקצץ 47% בשכר השחקנים בתוך שנה, מ-656 מיליון אירו בפברואר 2020 ל-347 מיליון אירו כעת.

באתלטיקו מדריד נדרשו ראשי הקבוצה להציג קיצוץ שכר של 37% במועדון, ובוולנסיה 47%. הבעיה היא כמובן החוזים מול השחקנים, שלא תומכים במנגנון הקיצוץ הזה. מבחינתם, ההסכם שנחתם מולם חייב להתקיים. מה עושים? הקבוצות, כולל ברצלונה, יצטרכו להיפרד מחלק מהשחקנים היקרים בקיץ כדי לעמוד ביעד. בצד השני, אפשר לשכוח די בוודאות מרכש נוצץ או חצי נוצץ.

תרגיל נוסף שקבוצות עושות (כולל ברצלונה) הוא פריסת שכר של העונה הנוכחית לכמה עונות קדימה, בתקווה שהמצב ישתפר בעתיד. כך, מבחינת החשבונות לעונה הקרובה, מתרחש קיצוץ. הבעיה היא, כמובן, שהמהלך הזה הוא רק למראית עין - כך קבוצות מתחילות לסחוב בעונות הבאות התחייבויות שכר של עונות שכבר הסתיימו.

פגיעה בתחרותיות

בצד השני, לא כולם עוברים את הקורונה רע מאוד. בריאל מדריד, למשל, עודכנו כי לאור העובדה שהמצב מעט טוב מהצפוי, הקיצוץ שנקבע לא מכבר למועדון הופחת והועמד על 26% "בלבד".

מי שרוצה לסמן את יחסי הכוחות האפשריים בין ברצלונה לריאל מדריד בשנים הקרובות, יכול להתחיל מכאן. ריאל תוכל להמשיך לממן רכש משמעתי יותר, לבנות את סגל הקבוצה קדימה, וכל שחקן שהיא תתחרה עליו מול ברצלונה בסבירות גבוהה יותר ינחת אצלה.

האם זה באמת רע למועדונים הספרדים? מבחינה תחרותית, זה כנראה לא הדבר הטוב ביותר. הצמצום הזה יקשה על הקבוצות להתמודד מול יריבות ביבשת, שאינן חיות תחת המודל הזה. הוא גם ייצור פערים בתוך הליגה הספרדית. מצד שני, בספרד אומרים כי המודל הנוכחי מבטיח שקבוצות הכדורגל בספרד יעמדו על הרגליים גם אחרי הקורונה.

3 חודשים ליורו 2021: באופ"א מתלבטים: איך להפיק רווחים

דילמה כבדה ניצבת בימים אלה גם בפני התאחדות הכדורגל האירופית, אופ"א. טורניר יורו 2020 שנדחה מהקיץ הקודם, והיה אמור להתקיים ב-12 ערים ברחבי אירופה, מתוכנן להיפתח בעוד שלושה חודשים בלבד - אבל לא נראה שמצב המגפה יאפשר קיום טורניר כרגיל.

מבחינת אופ"א, מדובר בבלוקבאסטר שאמור להכניס לקופתה כ-2.5 מיליארד אירו. היא מחכה לטורניר הזה כמו אוויר לנשימה: בשש מתוך שבע העונות שבין 2013-2019 היא הפסידה כסף. הרווח היחיד שלה היה בעונה שבה התקיים היורו (2016).

יורו 2020 היה אמור להיות הזמן שבו מרפדת אופ"א מחדש את החשבונות שלה, ומגדילה את רזרבות המזומנים. חלק גדול מההחלטות הכלכליות שלה קדימה מתבססות על טורניר היורו, והרווחים ממנו. גם אם הוא יתקיים, זה כבר לא יהיה מה שאופ"א בנתה עליו - בטורניר היורו האחרון היוו ההכנסות מכרטיסים כ-20% מההכנסה הכוללת. המצב הזה כבר חייב התאמות בפרסים הכספיים שישולמו לקבוצות המשתתפות בליגת האלופות בשנים הבאות.

לפני כחודשיים ציירה אופ"א שלושה תרחישים: מצב שבו הטורניר יתקיים עם נוכחות של 70% מהקהל באצטדיונים, מצב שבו הטורניר יתקיים עם תפוסה של 30%, ומצב שבו המגפה לא תאפשר קהל והטורניר יתקיים במקום אחד כ"בועה".

בימים האחרונים כבר מדברים באופ"א על צמצום מספר הערים שיארחו את הטורניר מ-12 ל-9. לפי סוכנות אי-פי, שלוש ערים שאמורות לארח משחקים - דבלין, בילבאו וגלזגו - עלולות להישאר בחוץ, בגלל מדיניות מחמירה לכניסת אזרחים זרים לשטחן. חלק מהמדינות לא שמות את הכדורגל מעל החוק - כך, למשל, ארסנל ובנפיקה שיחקו את המשחק ביניהן בליגה האירופית ברומא ובאתונה, מאחר שבאנגליה אוסרים כרגע כל תנועה אל או מפורטוגל בשל המגפה. עם קצב הופעתם של "וריאנטים לאומיים", נראה שכל החלטה שאופ"א תיקח עלולה להתהפך עליה מיד לאחר מכן.

מה הפתרון הטוב ביותר? איך לוקחים החלטה על אירוע ענק כזה, כשהיבשת נעה ונדה כל יום בין בשורות חדשות על התפתחות המגפה? מבחינת אופ"א, נראה שעדיף לצאת עם משהו ביד, כלומר לקיים את הטורניר גם ללא אוהדים. הספונסרים וזכויות השידור עדיין אחראים ל-80% מסך ההכנסה, והשנה הזאת הוכיחה שעדיף שעגלת המזומנים תנוע, גם אם היא מכוערת וללא קהל.