הקונגרס מחייה את המאמץ להוסיף לחוקה תיקון שוויון זכויות בין נשים לגברים

כמעט 50 שנה אחרי שהקונגרס העביר את חוק שוויון הזכויות, המאבק מתגבר לגבי השאלה האם מחוקקים יכולים להסיר את תאריך היעד בו מדינות היו אמורות לאשרר אותו ובכך להוסיפו כסעיף בחוקה.

בחודש שעבר, קבוצה דו-מפלגתית של מחוקקים משני בתי הקונגרס הציגו הצעה לביטול תאריך היעד לאשרור חוק שוויון הזכויות על ידי מדינות. במסגרת ההצעה היה נכנס לחוקה תיקון הקובע שממשלות המדינות והממשלה הפדרלית אינן יכולות למנוע שוויון זכויות או לפגוע בשוויון על בסיס מגדר. חוק שוויון הזכויות אושר בידי 38 מדינות והגיע לסף שלושה הרבעים הנחוץ להכללתו בחוקה, אך בשלושה מקרים, החוק אושרר עשורים אחרי תאריך היעד המקורי.

החלטה לבטל את תאריך היעד עברה בשנה שעברה בבית הנבחרים הנשלט בידי הדמוקרטים אך לעולם לא אומצה בידי הסנאט, שנשלט אז בידי רפובליקאים. כעת, השליטה המלאה של הדמוקרטים בממשלה הציתה מחדש את הדחף להביא לידי סיום את הסכסוך ארוך בשנים לגבי המאמץ לנסח באופן חוקי את השוויון בין המינים. הצבעות חדשות בנושא עשויות לקרות עוד במהלך האביב. אפילו אם יצביע הקונגרס בעד ההחלטה לבטל את תאריך היעד, מומחים משפטיים רבים אומרים שלא ברור אם זה יסיר כל מכשול בפני הוספת החוק לחוקה כאחד הסעיפים.

"חשוב שסוף סוף נשלים את המשימה הזו", אמרה חברת בית הנבחרים ג'קי ספייר (דמוקרטית מקליפורניה), מחברת שותפה של ההצעה. "ללא הכרזה מפורשת על שוויון בחוקה, זכויות נשים תמיד יהיו בסכנה".

המאמץ בא בנפרד מהצעת חוק השוויון של הדמוקרטים, שעברה בהצבעה בבית הנבחרים בשבוע שעבר. על פי הצעה זו, ישונה חוק זכויות הפרט האוסר על אפליה בגין גזע, דת, מין ומאפיינים אחרים, לכלול גם איסור של אפליה בגין נטייה מינית וזהות מגדרית.

אם כי חוק שוויון הזכויות נהנה מתמיכה דו-מפלגתית בשני בתי הקונגרס, לא ידוע אם תושג לגביו תמיכה של עשרה רפובליקאים הנחוצה להצבעה בסנאט, שם יש צורך ב־60 קולות בעד. הסנאטוריות הרפובליקאיות ליסה מורקווסקי מאלסקה וסוזן קולינס ממיין תומכות בהצעה ותומכיה אומרים שישיגו קולות נוספים.

תומכי ההצעה אומרים שהיא תכריח ממשלות לנקוט צעדים למניעת אפליה ולהבטחת שוויון בין גברים ונשים, כולל גישה טובה יותר לטיפול בילדים, מניעת אפליה במקום העבודה עקב הריון, וצמצום פער השכר בין גברים לנשים.

חוק שוויון הזכויות "יקבע לממשלה מנדט, וגם לממשלות המדינות, לנקוט בצעדים חיוביים לפירוק מקרים של אי-שוויון המבוסס על מין", אמרה קתרין פרנק, מנהלת פקולטה בפרויקט חוק שוויון החוק במרכז למשפט מגדרי ומיני באוניברסיטת קולומביה. החוק 'לא ישפיע באופן מידי על עסקים פרטיים', אמרה, אבל "עשוי ליצור נורמה חדשה לגמרי שהסקטור הפרטי יאמץ כנוהל עובדה רגיל בנושא השוויון".

מתנגדי החוק סבורים שהוספתו לחוקה תקל על ביטול מגבלות על הפלות, שניתן יהיה לקבוע שהמהוות אפליה מפני שהן נוגעות רק לנשים, במידה והחוק יתווסף לחוקה.

החשש הוא ש"אם חוק שוויון הזכויות יהיה חלק מהחוקה הפדרלית, יאתגרו כל חוק או מדיניות ממשלתית שפוגעים באופן כלשהו בגישה להפלות", אמר דאגלס ג'ונסון, יועץ מדיניות בכיר ב"זכות הלאומית לחיים", קבוצה המתנגדת לזכות להפיל.

כמה רפובליקאים טענו שאין יותר צורך בחוק שוויון הזכויות, בהתחשב במגבלות שהחוק הפדרלי מטיל על אפליה על בסיס מין, ובהתחשב באפשרות להשלכות על תחומים לא צפויים הקשורות למין. הם טענו גם שהקונגרס לא יכול בשלב זה להסיר את תאריך היעד.

"כשהקונגרס העביר את תיקון שוויון הזכויות בשנת 1972, ההחלטה נתנה למדינות שבע שנים לתקן את החוק. המדינות לא עשו זאת ותאריך היעד עבר לפני עשורים רבים", אמר סנאטור מייק לי (רפובליקאי מיוטה) בהודעה כתובה.

כמה קבוצות שמרניות אמרו שתיקונים לחוק שוויון הזכויות עשויים להביא לתוצאות לא צפויות, למשל אם בבתי כלא, שירותים ציבוריים ולוקרים בבניינים כמו בתי ספר לא ניתן יהיה יותר להפריד בין בנים לבנות.

רפובליקאים אחרים אמרו שראוי לעסוק בחוק, אבל לבצע בו כמה שינויים. "ישנם זמנים בהם העמיתים הרפובליקאים שלי אומרים, 'אין צורך בזה'. הם לא רוצים להביא לתוצאות לא רצויות, אמר חבר בית הנבחרים טום ריד (רפובליקאי מניו יורק) המייצג את סנקה פולז (Seneca Falls), שם נערכה העצרת הראשונה לזכויות נשים בשנת 1848. "אני אומר, אתם יודעים מה, אנו יכולים להתמודד עם ההשלכות. למה שלא נוודא שהחוקה שלנו ברורה לגבי זה שנשים וגברים הם שווים?"

התיקון, שהוצע לראשונה בשנת 1923 ואושר בידי הקונגרס בשנת 1972 כשתנועת שחרור הנשים הייתה בעיצומה, נמצא כבר שנים רבות בלב מאבק משפטי מורכב. מחוקקים בתחילה נתנו למדינות עד שנת 1979 להוסיף את התיקון לחוקה, ואחר כך האריכו את תאריך היעד עד 1982. שלושים וחמש המדינות הראשונות לאשר את החוק עשו זאת עד 1977, אבל אחר כך ההתקדמות שלו התעכבה כשגברה ההתנגדות אליו. שלא כמו תיקונים אחרים, תאריך היעד לא רשום בתוך נוסח החוק עצמו אלא הוסף להקדמה אליו.

בשנים האחרונות גבר העניין לאשרר את החוק, בחלקו עקב תנועת מיטו (#MeToo). נבאדה אישרה את חוק שוויון הזכויות ב-2017, אילינוי ב-2018 ו-ווירג'יניה ב-2020 הפכה למדינה ה-38, ובכך הושג רוב של שלושה רבעי המדינות הנחוץ לשינוי החוקה. תובעים כלליים דמוקרטיים במדינות אלה תבעו את ממשל טראמפ בשנה שעברה וטענו שלקונגרס אין סמכות חוקתית לאכוף תאריך יעד להוספת התיקון לחוקה ושהארכיון הלאומי צריך להתקדם ולפרסם את החוק כתיקון חדש לחוקה. בנוסף, כמה מדינות העבירו צעדים הנסוגים מאשרור החוק, מה שמוסיף לעמימות המשפטית.

"זו שאלה פתוחה אם ניתן להחיות את התיקון", אמר קרמיט רוזוולט, פרופסור למשפטים באוניברסיטת פנסילבניה. "אני לא חושב שזה ברור בכלל שניתן לבטל תאריך יעד אחרי שכבר עבר".

תחת ממשל טראמפ, משרד הייעוץ המשפטי במשרד המשפטים האמריקאי ייעץ לארכיון הלאומי שתאריך היעד להוספת חוק שוויון הזכויות כתיקון לחוקה עבר לפני עשורים ולכן אין משמעות משפטית לאישור לחוק במדינת ווירג'יניה. אבל הנשיא ביידן תומך בחוק שוויון הזכויות ועמדת הממשל שלו לגבי הדרך להוספתו כתיקון לחוקה אינה ברורה עדיין.

מחוקקים התומכים בצעד מאמינים שדרך אחת לסיום הוויכוח לגבי תאריך היעד היא העברת חוק המבטל אותו באופן רשמי. ללא פעולה של הקונגרס לסילוק תאריך היעד, מומחים משפטיים רבים מאמינים שלא ניתן לאשרר את חוק שווין הזכויות, וגם אז בתי הדין יתבקשו לקבוע אם תהליך הוספתו כסעיף לחוקה יכול להתקדם.

לא היו תיקונים חדשים לחוקה אחרי התיקון ה-27, הקובע שלא ניתן לשנות משכורות מחוקקים אלא לאחר בחירות לבית הנבחרים. התיקון הזה עבר בשנת 1992, יותר מ-200 שנה אחרי שהקונגרס הציע אותו ב-1789. לתיקון ה-27 לא היה תאריך יעד להוספתו לחוקה.

ג'ס בראווין השתתף בהכנת הכתבה.