מנהלים ממינים שונים

מנהלים ומנכ"לים מתנהגים באופנים שונים בתגובה למשבר שנקלע אליו העולם מאז שהקורונה פקדה את חיינו. לפי סקר שנערך בבית ספר למנהל עסקים Instead, ישנן שלוש תגובות עיקריות למצב: המנהלים הנלהבים, המנהלים הקשים, והמנהלים החרדים. מנהלים מכל אחד מהטיפוסים הללו פגשתי לאחרונה.

המנהלים הנלהבים הם אופטימיים, אנרגטיים, ורובם מצויים בשוק יציב יחסית גם בעת המשבר. הם משקיעים את זמנם בחשיבה על ההזדמנויות החדשות שיצרה המגפה: מחפשים יעדי רכישה, מעצבים מוצרים ושירותים חדשים, ומנהלים משא ומתן עם ספקים ושותפים אחרים ליצירת מצבי win-win חדשים. מטרתם היא שמירה על יצירתיות מקסימלית בצוות גם בימים של עבודה מרחוק, וניסיון לשחזר את אינטראקציות הפנים אל מול פנים באופן המרוחק ואת מימוש הכישורים גם כן.

טיפוס אחר הוא של המנהלים שקשים עם עצמם. הם בטוחים בעצמם, רובם סמכותיים וריכוזיים, ובהתאם לכך הם נוטלים את האחריות למשבר על כתפיהם. כל האנרגיה שלהם מופנית למשבר, והם עסוקים כל העת בהובלת הארגון להסתגלות למצב ולשיפור התפקוד של הארגון במסגרתו. בראש מענייהם - שהעובדים ימשיכו להיות פרודוקטיביים, ולשם כך הם דואגים לרווחתם ועיניהם פקוחות ללא הרף באשר לעמידתם ביעדי החברה.

קבוצת המנהלים החרדים, למרבה הצער, היא הגדולה ביותר שנמצאה בסקר זה. מנהלים מתוחים ועצבניים, שמודאגים מאוד מהמצב, מהרווחה ומהבריאות שלהם, של עובדיהם ושל בני משפחותיהם, ופועלים במצב של כיבוי שריפות: מתמקדים בעניינים דחופים שמהותם הצלת העסק, ומשאירים את ענייני האסטרטגיה ושאר תהליכים עסקיים שבשגרה לימים אחרים.

לצד החלוקה הזו מצביע מארק לבוסק, מחבר הספר "Being Human", על ארבעה טיפוסי ניהול אחרים שמצא כבולטים בתקופה זו.

הפועלים בטווח הקצר זה הסוג הראשון של המנהלים שהוא מדבר עליו. אלה הם מנהלים שמצויים ב"כאן ועכשיו", מכים במשבר, מתמודדים עם אתגרים מידיים, מקבלים החלטות מהירות בהתבסס על מידע מוגבל, ועוקבים אחר השינוי, דקה אחר דקה. הם אינם חושבים על תרחישים אפשריים, על השלכותיהם, ואינם מתכננים תגובות הולמות. הם מנווטים בסערה, וניכר עליהם כי הם עייפים ושחוקים מהמסע הפתאומי אך הממושך.

הטיפוס השני שמדבר עליו לבוסק הוא הממוקדים-אנושית. מנהל שמגיב למצב בהבעת אמפתיה לעובדיו, שדואג שעובדיו ירגישו מחוברים, שייכים ומוגנים. מנהל שמשדר לאנשיו שהוא איתם, ששואל אותם איך הם מרגישים לפני שהוא מתחיל לדון בעניינים מקצועיים, שמספק תחושה שהוא יכול ורוצה להיכנס לנעליהם כדי להבין מה מצבם הפנימי.

מנהל החותר לפופולריות הוא טיפוס נוסף של מנהל שעולה מהדו"ח של לבוסק. זהו מנהל ששואף להתחבב על עובדיו, ובשל כך נמנע מלהחליט החלטות לא פופולריות ומלנקוט צעדים שאנשים לא יאהבו. זהו סוג של ניהול בהסכמה, ב"מגע רך", לדבריו של לבוסק, וייתכן כי המניע לפעול כך הוא הצורך של אותם מנהלים להישאר רצויים כמנהלים בעיני עובדיהם.

ולבסוף, המנהל הרובוטי הוא הטיפוס הרביעי והאחרון שבולט בימים אלה לדברי לבוסק. זהו המנהל שמקפיד לעקוב אחר התהליך כפי שמכתיבים המדיניות והנהלים, במעין מונוטוניות. בניגוד למנהל החותר לפופולריות, זהו לא מנהל שדרכו מסבה הנאה לאנשיו, אך ייתכן כי זה מה שצריך לעשות כדי להפגין מנהיגות, שליטה במצב, והתמודדות יעילה עמו, יותר מאשר להתמקד בשאיבת חיבה מהעובדים.

להבין מה העובדים צריכים

אל תהיו טיפוס אחד. הכירו בצרכים של עובדיכם, ושלבו.

● הם לחוצים וחסרי תקווה: ייתכן שאתם מזהים שעובדיכם בלחץ, חסרי ביטחון וכיוון, וזה מובן. נסו אתם לספק להם רוגע בתוך הסערה. היו בעלי יד יציבה על ההגה, מווסתים, הגדירו טון מדוד ובטוח, בססו סדרי עדיפויות מסודרים בעבורם, הפגינו שליטה בעובדות ובנתונים, ופעלו מולם בפרגמטיות. הביטחון שלכם יחזק את הביטחון שלהם.

● הם מחפשים הזדהות: ייתכן מאוד שעובדיכם מחפשים אחר אמפתיה, ושהם רוצים שתדעו מה עובר עליהם. השקיעו זמן במתן יחס אישי לכל אחד לפי צרכיו, וזאת באמצעות שאילת שאלות שיספקו לכם את המידע על מצבם ועל צורכיהם.

● הם זקוקים לקשר, לא לשֶקֶר: במידת מה העובדים רוצים לראות שמנהיגיהם הם אנשים אמיתיים. היו אותנטיים, שתפו במה שעובר עליכם, ואל תחששו להיות גם פגיעים ושקופים.

● קשה להם להתרכז ולשמור על מוטיבציה: הם מתקשים להישאר פרודוקטיביים כתמיד - הקלו עליהם, שמרו על הומור, על מגע אישי ועל יצירתיות בקשר עמם, ספקו מילים מעוררות תקווה, ולצד זאת, סייעו להם להתמקד במה שחשוב. 

יעל מהודר היא יועצת ארגונית, מומחית לניהול ולקריירה ומחברת הספר "המועמד הנבחר" והספר בערבית "העתיד הנבחר"