רקע: בניין אחד ברחוב הרצל 91 בבני ברק הוא מקור, עד כה, לארבעה עררים בוועדות הערר לתכנון ובנייה, שתי עתירות מנהליות, תביעה כספית, וכל זאת בשל השרירותיות והסירוב המתמשך של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בני ברק לתת היתר בנייה להריסת הבניין ולהקמת חדש תחתיו. הסירוב עלה לוועדה בפסק דין שניתן על ידי ביהמ"ש המחוזי בת"א, המורה לה לשלם ליורשיי משה שוב ז"ל סך של 2,179,377 שקל בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט לא מבוטלים.
עובדות המקרה: בשנת 2010 הגיש עו"ד משה שוב ז"ל בקשה להיתר בנייה לפרויקט הריסה ובנייה לפי תמ"א 38. ביום 5.5.11 אישרה הוועדה את הבקשה להיתר אך דרשה כי מבקש ההיתר יחתום על כתב התחייבות למסירה והקצאת שטחים לטובת העירייה בבחינת "תמורה ציבורית". לשיטתה של עיריית בני ברק, עקב מחסור בשטחים לצורכי ציבור, המבקש היתר בנייה מכוח תמ"א 38 חייב להפריש "מעשר" לצורך צורכי ציבור, שימומש בעתיד על ידי עיריית בני ברק.
בכתב ההתחייבות שניתן לא צוין מה יהיה השימוש בשטחים האלו (יכול שיהיה גן ילדים ויכול שיהיה מעון לשיקום אסיר), לא נאמר איפה השטחים ימוקמו בבניין, ולא באיזה גודל הם יהיו.
כל ההליכים המשפטיים שננקטו, כמפורט לעיל, כנגד דרישה זאת, קבעו כי הדרישה אינה חוקית, אין לה בסיס שבדין ויש לתת היתר בנייה למבקש ללא דיחוי. חרף זאת, עד כה נמנעה הוועדה לתת היתר כזה. בשל כך, במקביל להמשך הצעדים הננקטים לצורך קבלת היתר בנייה, הגיש עו"ד שוב תביעה כספית על סך של 4,462,868 שקל בגין הנזקים שנגרמו לו עקב עיכובה וסירובה הפסול של הוועדה לתת היתר בנייה, בניגוד להחלטות שיפוטיות ברורות בעניין זה.
ביהמ"ש המחוזי בת"א סקר את כל ההליכים שננקטו בעקבות דרישת הוועדה, וקבע: "עיון בכלל ההכרעות השיפוטיות השונות, בפרק הדן בסוגיה זו (ר' סעיפים 69-80 לעיל), מלמד באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי ועדת הערר קיבלה את טענותיו של התובע שלפיהן החלטות הנתבעת בעניינו היו בטלות, נטולות סמכות ומוּנָעות משיקולים שאינם ענייניים... נדמה שדברי ועדת הערר בהחלטתה מיום 24.12.14 מתמצתים את הדברים ... לפיהם... אין מנוס מהמסקנה כי הוועדה המקומית עושה ככל אשר ביכולתה על מנת למנוע את הוצאת היתר הבנייה המבוקש, זאת חרף רצף ההחלטות שניתנו'".
כפועל יוצא, קבע בית המשפט כי הוועדה בסירובה שלא כדין להוציא היתר בנייה לעו"ד שוב, גרמה לו נזק כספי. ביהמ"ש סמך את עמדתו על חוות דעת מומחית מטעם ביהמ"ש, השמאית לבנה אשד, אשר קבעה כי הנזקים שנגרמו לעו"ד שוב באי קבלת היתר בנייה במועד עקב התנהלות הוועדה, נאמדים בסכום של 2,179,377 שקל, סכומים שהקופה הציבורית הדלה של עיריית בני ברק תישא בהם. ניתן לקוות שחיוב הוועדה בתשלום עצום, יגרום לה לתקן את מעלליה ולהוציא היתר בנייה כמתבקש, אך הדבר אינו נקי מספקות.
דומה כי לולא היה מבקש ההיתר, כמו גם חלק מיורשיו, עו"ד העוסק בתחום המקרקעין ותכנון ובנייה, אלא אזרח מן השורה, ניהול הליכים כה רבים ויקרים נגד רשות מקומית היה מתיש אותו, גורם לו לחסרון כיס, וככל הנראה גורם לו לזנוח את זכויותיו שבדין.
המשמעות: פסק הדין האמיץ הזה יכול לשדר מסר ברור ומרתיע לא רק לוועדות שמעכבות הוצאת היתרים שלא כדין, אלא גם לבעלי דירות שמסרבים סירוב בלתי סביר לפרויקט תמ"א 38.
48196-02-15 שוב נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בני ברק
הכותב הוא שותף מייסד במשרד מינצר-כרמון, נסים העוסק בייצוג דיירים בהתחדשות עירונית.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
