מלכוד 22: על הפגיעה האנושה בתעסוקת הנשים בתקופת הקורונה

בנשים בדרגי הניהול וענפים שלמים שנשים מודרות מהם כמעט לחלוטין דוגמת ענף הטכנולוגיה, המשבר רק הביא עימו את הרחבתם והעצמתם של הפערים המגדריים.

המספרים מעט שונים בין נתוני הלמ"ס והביטוח הלאומי, אבל המגמה מאוד ברורה. משבר הקורונה פגע בנשים באופן מובהק יותר מבגברים והעצים את האפליה שהייתה קיימת ממילא, כשיותר נשים איבדו את פרנסתן.

שיעור עצוב בשבריריותה של תעסוקת נשים, קיבלנו דווקא בכל הקשור למי שהמחוקק קבע שיש לתת להן את ההגנה החזקה ביותר. נשים הנמצאות בצמתים בחייהן בהם הן פגיעות יותר מבחינה תעסוקתית - טיפולי פוריות, הריון ובמהלך ולאחר חופשת הלידה.

המהלך החקיקתי הראשון של המדינה, כבר באפריל 2020, היה להתקין תקנה שביטלה את חקיקת המגן על אותן נשים, אשר אסרה עד אותה עת את פיטוריהן ללא היתר מיוחד. רק לאחר ששורה של ארגוני חברה אזרחית פנו בנושא לראש הממשלה, התקנה בוטלה, אך גם בהעדר תקנה דה יורה, דה פקטו ההגנה עליהן בוטלה כמעט לחלוטין.

מתוך כ-20 אלף בקשות לפיטורי נשים או להוצאתן לחל"ת, שהוגשו על ידי מעסיקים ב-2020, רק 161 נדחו, פחות מאחוז אחד. הממונה על תעסוקת נשים במשרד הרווחה, הפכה הלכה למעשה את ההגנה על נשים בשוק העבודה לאות מתה בספר החוקים.

בחסות המשבר הופר האיזון בין טובת המשק והמעסיקים לטובתן של הנשים שהוקרבו על מזבח "הסיוע למגזר העסקי". ההחלטות לאשר הוצאתן של נשים לחל"ת, התקבלו בין השאר נוכח התדמית החיובית של החל"ת - קל יותר לאפשר הפסקת תעסוקה של אישה, כשיש לה לכאורה פרנסה. אך הפרנסה הזו הייתה חלקית בלבד ונטולת התנאים הסוציאליים שניתנים לעובדת ממעסיקיה.

זו גם הזדמנות לבחון את עצם מודל החל"ת. בעוד מדינות אחרות בעולם, בחרו להעביר את הכספים דרך המעסיקים, ובכך גם לאפשר המשך עבודה ולו חלקית, גם להבטיח את המשך ההפרשות הסוציאליות, גם לא לנתק את הקשר בין העובד/ת למעסיק וגם לתת למעסיק תזרים מזומנים, ישראל בחרה לנתק כל קשר בין העובד/ת למעביד. מדובר בכ-14 מיליארד שהוצאו עד כה שניתן היה לעשות בהם שימוש הרבה יותר טוב שהיה מסייע למעסיקים ומקטין את הפגיעה בעובדות ובעובדים.

בניגוד לחיסונים הרפואיים, החיסון שנקרא חל"ת נכשל. הוא ניתק את הקשר בין המעסיקים לעובדים והותיר רבים ובמיוחד רבות ללא צפי לחזרה לעבודה. כעת, כדי לצאת מהמשבר יש צורך ביוזמות.

לא די בהתגוננות, יש לדחוף את המשק קדימה ולתת בידי העובדות שנותרו ללא עבודה את הכלים לחזור לשוק התעסוקה.

יש כמה דרכים לעשות זאת. אחת הבעיות הקשות היא המסגרות לגיל הרך- אשר היו אחד הדברים הראשונים שמשפחות ויתרו עליהן. כך נכנסו האימהות לסוג של מלכוד 22 - מכיוון שאין להן עבודה, הן נשארות עם הילדים בבית ומכיוון שהן עם הילדים, אין להן את הזמן להקדיש לחיפוש עבודה או להכשרה מקצועית . כדי לצאת מכך, ניתן להתחיל בסבסוד מעונות היום, אך זה רק צעד אחד.

יש לייצר עוד מקומות עבודה. יש לעבור למודל של העברת הכספים באמצעות המעסיקים ובכך לייצר עוד מקומות עבודה שגם אם בתחילה יהיו חלקיים, יהיה ביצירתם משום תחילת החזרה לשגרת תעסוקה. לצד זאת, לייצר מערכי תמיכה לעצמאיות ופרילנסריות והכי חשוב ליזום עוד ועוד פעולות ולעשות זאת במשותף עם ארגוני החברה האזרחית.

כמו מבצע החיסונים המוצלח שבוצע בשיתוף קופות חולים, גם בתחום תעסוקת הנשים והתעסוקה בכלל, יש ידע וניסיון רב שנמצא אצל ארגוני החברה האזרחית. המדינה יכולה וצריכה להסתייע בהם, כדי שביחד ניתן יהיה להגיע לשיקום מהיר ככל הניתן של הכלכלה הישראלית.

הכותבת היא מנהלת האגף לקידום מעמד האישה, ויצו ישראל