תוכנית המענקים לחזרה לעבודה - הממשלה עובדת עלינו בעיניים

מאז מרץ 2020, מדיניות הממשלה בתמיכה במובטלים הייתה הרחבת הקריטריונים לקבלת דמי אבטלה, והרחבת משך הזכאות לדמי האבטלה. כך, עובדים שיצאו לחל"ת יכלו לקבל דמי אבטלה גם אם לא צברו את תקופת ההכשרה הקבועה בחוק, ולמשך זמן רב יותר.

בהמשך הכריזה הממשלה על רשת ביטחון למובטלים לפיה דמי אבטלה ימשיכו להיות משולמים עד יוני 2021 או עד ששיעור האבטלה במשק יפחת בצורה משמעותית, המוקדם מבניהם. בכך יצרה הממשלה מלכודת אבטלה. הציבור הבין כי דמי האבטלה מובטחים לו לתקופה ארוכה, אז לא מיהר לחפש עבודה.

בנוסף, ענפים במשק נסגרו ונפתחו לסירוגין כתוצאה מהסגרים. כתוצאה מכך שיעור האבטלה נשאר גבוה, ודמי האבטלה המשיכו להינתן בצורה נרחבת. דמי האבטלה הכבידו על הוצאות המדינה בצורה משמעותית ועלו למשלם המסים מעל 2 מיליארד שקלים בחודש. הבעיה הקשה ביותר הייתה התמריץ שניתן לעובדים שלא לחפש עבודה.

מעסיקים רבים דיווחו כי הם מתקשים במציאת עובדים. שכר הסף, אותו שכר עבורו כדאי לעובדים לצאת לעבוד, עלה כתוצאה מדמי האבטלה, והיציאה לעבודה הייתה הרבה פחות משתלמת, במיוחד עבור עובדים בעלי כושר השתכרות נמוך יחסית. בעלי העסקים שנפגעו התקשו לשלם לעובדים שכר גבוה, שישכנע את המובטלים לוותר על הפריווילגיה של הקצבה המובטחת, מה שהעמיק את הפגיעה בתוצר ואת האבטלה.

כעת אנחנו משלמים את המחיר. הפתיחה הרחבה של המשק שהתאפשרה כתוצאה מהחיסונים יצרה ביקוש גדול לעובדים, אך אלו בהרבה מקרים אינם מוכנים להתייצב לעבודה. כתוצאה מכך התאוששות המשק צפויה להתארך והאבטלה צפויה להישאר גבוהה.

במקום לטפל בבעיה זו מן השורש, מציעה הממשלה, כטלאי על טלאי, לתת מענקים לעובדים כדי לתמרץ אותם לחזור לעבודה למרות דמי האבטלה. מענקים אלו צפויים לתת פרס למובטלים הכרוניים, ולהעניש את אלו שנשארו לעבוד, גם אם בשכר נמוך יותר. הדרך הנכונה לעודד יציאה לעבודה תוך כדי פגיעה מזערית במובטלים מאונס היא להתנות את קצבאות האבטלה בחיפוש עבודה, ולהקציב אותם למספר ימים מוגבל. כך פתיחת המשק תביא בכנפיה את הצמיחה הכלכלית המצופה, ושוק העבודה יוכל לחזור למסלולו במהירות. בעבר הממשלה השכילה לצמצם קצבאות שמנעו יציאה לעבודה, כגון הקיצוץ בקצבאות הבטחת הכנסה בשנת 2003. אין סיבה אמיתית - כלכלית או חברתית - שלא לצמצם את היקף קצבאות האבטלה כיום, לאחר שהסתבר שהממשלה טעתה בהארכה מוגזמת ומיותרת שלהן.

הפגמים המרכזיים בתוכנית המוצעת

המענק ניתן למובטלים כרוניים (כאלו שהיו מובטלים לפחות 75 יום לפני התאריך הקובע, ו-130 יום עבור קבלת המענק הנוסף). בכך הוא נותן פרס לאלו שהתמידו באבטלתם, ו"מעניש" את אלו שחזרו לעבודה מוקדם יותר. כך, אלו שחזרו לעבודה לפני 1 בפברואר הפסידו פעמיים, פעם אחת בכך שוויתרו על קבלת דמי אבטלה והסכימו לעבוד בשכר יחסית נמוך, תוך נשיאה בהוצאות הכרוכות ביציאה לעבודה, ופעם שנייה בכך שהפסידו את זכאותם למענקים המוצעים כעת. בטווח הארוך הציבור מקבל מהממשלה את המסר שהבטלנות כדאית ושהחריצות אינה משתלמת. ההצעה, אם תיושם, תחזק תרבות של אבטלה, נסמכות על קצבאות וחוסר מוסריות.

המענקים ניתנים על רקע הקשיים בגיוס עובדים עליהם מדווחים מעסיקים. אולם, התנאים המקוריים לקבלת דמי אבטלה, לפני משבר הקורונה, נועדו בין השאר להתמודד עם בעיה כזו. מובטלים היו צריכים להתייצב בלשכת התעסוקה מידי שבוע, שם לעיתים הוצעו להם משרות מתאימות, והמענק היה נשלל מהם אם סרבו ללא סיבה מוצדקת.

כיום דמי האבטלה ניתנים ללא תנאים וללא ביקורת. ישנם מובטלים אשר נוסעים לטייל בחו"ל במימון דמי האבטלה, יושבים בבית בלי מאמץ למצוא עבודה, או גרוע מכך, עובדים בשחור כדי לא להפסיד את דמי האבטלה. בכך נפגעת כוונת המחוקק שנועדה למנוע מקרים אלו. בהסכם המוצע מנסה המחוקק להתגבר על העיוות שנוצר כתוצאה מביטול התנאים לקבלת דמי אבטלה על ידי מתן מענקים המעודדים יציאה לעבודה. מענקים אלו, הניתנים על חשבון כלל הציבור (שבסופו של דבר יצטרך לשלם יותר מסים או להסתפק בשירותי ממשלה נחותים בתחומים כגון חינוך, בריאות, ורווחה) אמורים להגדיל את ההפרש בין השכר מעבודה ומדמי האבטלה. במקום לתקן את העיוות שנוצר מהארכה מיותרת ומזיקה של הזכאות לדמי האבטלה, מוסיפה ההצעה עוד עיוותים על ידי מתן מענקים למובטלים כרוניים. אולם, הצורה הנכונה לטפל בבעיית האבטלה הכרונית היא על ידי החזרת התנאים הקודמים לקבלת דמי אבטלה שיצרו איזון נכון בין הצורך לסייע למובטלים, ובין יצירת תמריצים ליציאה לעבודה.

על פי המתווה המקורי, ההארכה של הזכאות לדמי האבטלה תפוג בסוף יוני, ואף מוקדם יותר אם שיעור האבטלה במשק יקטן. האפשרות לצמצום בשיעור האבטלה עוד לפני סוף יוני ריאלית, על רקע מבצע החיסונים ופתיחת מגזרים רבים במשק לפעילות כמעט סדירה. במקרה כזה, ההסדר המוצע, על כל מגרעותיו האחרות, אינו נדרש כלל. על כן הלהיטות של הממשלה להוסיף עוד תקציבים לעידוד תעסוקה, כאשר ההשפעה של פתיחת המשק עדיין לא באה לידי ביטוי, ולנוכח התדלדלות הקופה הציבורית, תמוהה ומיותרת.

לא ברור כלל מדוע הממשלה לא יכולה לחכות בסבלנות עוד מספר שבועות על מנת לבחון את ההשפעה של החיסונים והפתיחה של המשק על שוק העבודה, ומדוע היא ממהרת לשפוך כספים רבים על הקמת מנגנון שיתכן ויתברר כמיותר. בנוסף, מסיבה כלשהי הזמן לקבלת הערות הציבור עבור ההסכם קוצר ל-2 ימים ו-7 שעות בלבד. זמן זה אינו מספיק כדי לבחון את ההסכם בכובד ראש ולהציע חלופות ראויות. לא ניתן להתעלם מהתחושה שההסכם נידון בבהילות ובקלות ראש, מה שעלול להביא לקבלת החלטות שגויות.

התאריך שלפיו נקבע אם מובטל שחזר לעבודה יקבל את המענק הוא 1.2.21. כלומר המענק, שאמור לתת תמריץ לחזרה לעבודה, ניתן רטרואקטיבית לכאלו שכבר חזרו לפני כחודש וחצי. שוב יש כאן בזבוז ניכר של כספי ציבור ללא כל תועלת ממשית.

תשלום המענק הנוסף, שמטרתו לסייע למובטלים כרוניים (130 ימי אבטלה לפחות) שמתמידים במקום עבודתם 30 ימים או יותר (עבור מענק של 1,500) או 120 ימים או יותר (עבור מענק של 3,000) מהווה בזבוז נוסף של כספי הציבור. די היה בכך שמובטל שחזר למקום עבודתו לא יהיה זכאי לתקופת אבטלה נוספת במידה ויצא לחל"ת שנית, בהנחה וסגר נוסף אינו נמצא כעת על הפרק. מדוע היה צורך בתשלום מענק נוסף עם השלכות כלכליות כבדות כדי להשיג את אותה המטרה? שוב מתקבלת התחושה כי היד קלה על ההדק בחלוקת כספי ציבור, וכולנו נשלם את המחיר בעתיד.

התניית קבלת המענקים בתקופה קודמת של זכאות לדמי אבטלה מפלה לטובה את השכירים ולרעה את העצמאים. גם העצמאים קיבלו מענקים, כאחוז מהכנסתם הקודמת, באופן דומה לדמי האבטלה שניתנו לשכירים. במידה והם מעוניינים להיות מועסקים כשכירים, במיוחד עקב סגירת עסקים ופגיעה בענפים שונים במשק, המענקים המוצעים אינם רלוונטיים עבורם.

ד"ר הודיה למפרט היא חוקרת בכירה בפורום קהלת לכלכלה. ד"ר מיכאל שראל הוא הכלכלן הראשי באוצר לשעבר וראש פורום קהלת לכלכלה