"מותג העם" מתבגר: רכב הפנאי המשפחתי של יונדאי מפתיע מחדש

שנת 2020 הייתה שנה של שינויים ושיבושים בשוק הרכב האירופאי והשינוי המרכזי היה התכווצות דרמטית בביקוש לדגמי דיזל. רק 29% מכלי הרכב שנמכרו בשנה החולפת באיחוד צוידו במנועי סולר, ירידה של יותר מ-25% בהשוואה לחלקם בתחילת העשור הקודם.

יש לכך כמה וכמה סיבות ובראשן תקנות הפליטה החדשות והמחמירות של אירופה, שמעודדות את היצרן לתת עדיפות לכלי רכב "מחושמלים". תרמו לכך גם סובסידיות עמוקות לכלי רכב מחושמלים, ירידה חדה במחירי הבנזין ופרשת "דיזל גייט" של פולקסווגן, שפגמה במוניטין "הירוק" של הדיזלים.

עם זאת צריך לראות את הדברים בפרופורציה: חלקם של רכבי הדיזל במכירות הרכב באירופה עדיין גדול כמעט פי שלושה מזה של כלי הרכב "המחושמלים" ולקוחות רבים, כולל ציי רכב גדולים, עדיין מעדיפים את האמינות ואת החסכוניות שלהם ובעיקר את יכולתם לצלוח מעל 700 ק"מ בין ביקורים בתחת הדלק.

לפיכך, למרות הצהרת הכוונות של היצרנים על "חשמול מקיר לקיר", סביר שנמשיך לראות דיזלים על כבישנו עוד זמן רב. גם יונדאי מדברת כיום על חשמול מקיף ומציגה בחו"ל גרסת פלאג-אין מתוחכמת לקרוס-אובר המשפחתי "סנטה פה". אבל עד שהיא תופיע מגיע אלינו הדור החדש והמשודרג של הרכב עם מנוע טורבו דיזל בלבד.

חיצונית עבר הרכב מתיחת פנים די מקיפה שנועדה, כך לפי יונדאי, להעניק לו "עיצוב ייחודי, יוקרתי ומתבלט". הרכב אכן נראה יוקרתי ומהודק יותר לעומת הדור היוצא אם כי את ההצהרה על ייחודיות צריך לקחת בעירבון מוגבל. פנסי החזית הצרים והמפוצלים, למשל, מזכירים את לקסוס, הגריל המושחר והזוויתי הוא כולו אאודי, פרופיל הצד שואב השראה מוולבו XC90 ואילו עיצוב הזנב שוכפל די במדויק מ-ב.מ.וו X5. ה"מחוות" ללהיטי שוק הפרמיום לא מותירות את הצופים אדישים ויחד עם חישוקים מאסיביים ולא מעט עיטורים חיצוניים בכסף-מט ושחור מבריק זהו בהחלט כלי דינמי ונאה.

  

שני "באגים" במפרט

ואם העיצוב החיצוני "רומז" על שאיפות הפרמיום של המותג עיצוב הפנים בדגם הבכיר בו נסענו מהווה הצהרה חד משמעית. התא עטוי בחומרים רכים ואיכותיים, עמדת הפיקוד מציגה "מדרגה" נוסח מרצדס עם ריפוד דמוי עור שתואם את גוון הריפוד, המושבים עטופים בעור איכותי עם תפירה אלגנטית ולוח הפיקוד והקונסול המרכזי, כולל מערך תפעול התפעול של ההילוכים באמצעות לחצנים מוכספים, חולק את עיצובו עם ה"פאליסייד" הגדול. עיצוב לוח המחוונים הדיגיטלי של הדגם הבכיר, לעומת זאת, הושאל מהמותג-האח היוקרתי ג'נסיס ונראה איכותי, עשיר ומושקע.

רמת האבזור בדגם העילי כוללת כמעט את כל מה שצריכים או רוצים, כולל מערך של עזרי נהיגה סמי-אוטונומיים, שמאפשרים לנהוג על הכביש המהיר עם מעט מאוד התערבות של הנהג, וקיפול חשמלי מלא של המושבים. במפרט שני "באגים". הראשון הוא מערכת מולטימדיה עם תפריט תפעול מיושן ודל בגרפיקה והשני הוא היעדר מנגנון פתיחה/סגירה חשמלי לדלת האחורית המאסיבית. זה בריא לפיתוח השרירים ושיפור הקרדיו אבל פחות כאשר רוצים להעמיס מטענים עם ידיים תפוסות.

מרחב הפנים לא השתנה לעומת הסנטה-פה היוצא והוא כולל חלל מרווח לחמישה דיו מבוגרים שקומתם ממוצעת פלוס ומושב אחורי רחב מספיק לשני מבוגרים. אבל הוא מוגבל מאד במרחב הברכיים וכאן יש לאח הגדול "פליסייד" יתרון ברור. שוכני המושב השלישי יכולים להתנחם במערכת אקלים יעילה מאד. כאשר כל המושבים מאוישים מרחב המטען די מוגבל, כמקובל בפלח ה-"5+2" אבל עדיין שימושי למטען יום יומי. קיפול המושב האחורי לתוך הרצפה כבר מפנה חלל ענק.

תנוחת הישיבה גבוהה ונוסכת ביטחון והראות לכל הכיוונים די טובה אפילו בלי הגיבוי של מערך החיישנים ההיקפי. סף הכניסה ממוקם בגובה נוח מאד לבני רוב הגילים.

מנוע הטורבו-דיזל של יונדאי בנפח 2.2 ליטר עבר כמה שדרוגים בשנים האחרונות ובגרסתו העדכנית הוא מייצר 202 כ"ס מכובדים ומומנט של 45 קג"מ ומשודך לתיבה כפולת מצמדים בת 8 מהירויות. זהו מנוע נעים ויעיל, שמסוגל לדחוף את ה-1.8 טון של הרכב פלוס נוסעים בקצב מפתיע כאשר הוא נדרש לכך או לחלופין משייט בקצב נינוח למרחקים ארוכים על הכביש המהיר.

תיבת ההילוכים מותאמת היטב לעקומת המומנט של המנוע ולא מהססת להעניק "קיק דאון" נמרץ כבר עולה הצורך. עם זאת אנחנו לא חסידים גדולים של התפעול באמצעות לחצנים. בהתנעת בוקר קרה ותחת עומס המנוע לא מהסס להשמיע טרטור דיזל קולני, משהו שגרסאות הדיזל של הגרמנים היוקרתיים כבר מזמן נגמלו ממנו. במהירויות גבוהות הצליל המחוספס נעלם ברקע. יונדאי מתהדרת בצריכת דלק של כ-16 ק"מ לליטר וגם אם הנתון הריאלי נושק בפועל ל-14 ק"מ לליטר, זה עדיין רכב בהחלט חסכוני בהתחשב בממדיו, שמאפשר להאריך את תדירות הביקור בתחנות לכמעט 750 ק"מ.

מרגיש, נראה ומאובזר כמו פרמיום

על הכביש הסנטה פה מכויל בעליל לספק נוחות. הוא סופג מהמורות טיפוסיים בצורה בוגרת, צולח רמפות הרעדה ללא קושי ונכנע רק לבורות חורף ישראלים, שמטלטלים את הנוסעים מאחור. למרות רכות המתלים הרכב שומר על תנודות גוף מרוסנות בפניות הדוקות ומאפשר נהיגה די נמרצת על כבישים מפותלים מבלי לייצר קולות מחאה מהנוסעים בכל שורות המושבים. חבל רק שתחושת ההיגוי נעה על הטווח שבין מטרידה (כאשר מערכת "הסיוע להיגוי" פעילה), לבין אדישה, כאשר מכבים את המערכת.

הדגם הבכיר בו נהגנו מצויד גם בהנעה כפולה ובבורר מצבי נהיגת שטח. המערכת יעילה מאד על כבישי עפר בוציים אבל עם מרווח גחון של 18.5 ס"מ בלבד ושלל קישוטים בחלק התחתון של המרכב סביר להניח, שרבים יסתפקו בנהיגה בשבילי קרן הקיימת.

מי שזוכר את הסנטה פה לדורותיו כמוביל משפחות צנוע ועממי, שאהוד על מקבלי רכב צמוד חובבי "דילים", יצטרך לחשוב שוב. למעט הסמל יונדאי בחרטום הסנטה פה החדש מרגיש, נראה ומאובזר כמו רכב פרמיום לכל דבר בליגה של לקסוס ושות', וגם המחיר שלו מתרחק מהטריטוריה העממית. גרסת הבסיס עם הנעה קדמית, מתחיל ב-270 אלף שקל ונוסק לטריטוריה של 300 אלף שקל בדגם המפואר. אמנם כלים מקבילים עם שבעה מקומות וסמל נחשק יותר בחרטום יכולים לעלות 50% יותר בישראל אבל אין ספק שזהו רף פסיכולוגי לא פשוט לחצייה עבור "מותג העם".

חלק מהמתחרות

סקודה קודיאק
264 אלף שקל עולה סקודה קודיאק "לורן קלמן" עם הנעה כפולה וחבילת אבזור מקיפה. המנוע הוא טורבו-דיזל בנפח 2 ליטר, שמייצר 190 כ"ס ומאיץ מאפס ל-100 קמ"ש ב-8.6 שניות

קיה סורנטו
275 אלף שקל עולה הגרסה הבכירה של קיה סורנטו.הרכב מצויד במנוע טורבו-דיזל, שמייצר 200 כ"ס ומשודך לתיבה אוטומטית בת 8 מהירויות. לגרסה הזו יש הנעה כפולה, רמת אבזור גבוהה וממדים פנימיים של הסנטה פה

פיז'ו 5008 GT טורבו דיזל
243 אלף שקל עולה הגרסה הבכירה של פיז'ו 5008. הרכב קטן יותר בממדיו החיצוניים אך ניצב על בסיס גלגלים של 2.84 מ', שמספק מרחב ישיבה סביר לשבעה בשלוש שורות. בעל מערך פיקוד דיגיטלי עתידני