האליטה בחברה הערבית חייבת לקחת אחריות על קידום שאר הקהילה

החברה הערבית חגגה בחודש שעבר את הצלחתם של כ-554 רופאות ורופאים במבחני הרישוי. עבור החברה הערבית, בהיותה מיעוט לאומי, מסמלת הרפואה רכישת מקצוע והתברגות בסולם החברתי והמעמדי בתוך המדינה, שדרכו יוכלו האנשים לעבוד ולהתפרנס בצורה מכובדת.

עבור האזרחים בחברה הערבית בחירת מקצוע המבטיח פרנסה מכובדת, הינה שאלה קריטית מבחינה ביטחון תעסוקתי. בשנים האחרונות סטודנטים/יות ערבים/ות פונים לעיסוקים ותחומי לימוד רלוונטיים לשוק העבודה המודרני, כגון מדעי המחשב, מקצועות הנדסה למיניהם ומקצועות התעשייה עתירת הידע- אך אלה עדיין במספרים נמוכים ובשיעורים שלא הולמים את שיעור החברה הערבית בחברה הישראלית.

וגם אם האזרחים הערבים מסיימים את לימודיהם במקצועות אלו- ההשתלבות שלהם במשרות הולמות היא בשיעור נמוך אף יותר.

מנגד, חלק גדול מהסטודנטים/יות הערבים/יות פונים לתחומי לימוד שנמצאים בסיכון גבוה לאוטומציה בשוק העבודה העתידי, קרי מקצועות שייעלמו מהעולם. אם לוקחים בחשבון את ההאצה שהקורונה מביאה איתה, הרי שמקצועות אלו ייעלמו הרבה יותר מהר ממה שציפינו. מקצועות כגון חשבונאות, ניהול, ומקצועות שכוללים חזרתיות של פעולות כמרכיב עיקרי בתפקיד - הם מקצועות בסיכון. כך שניתן להבין למה רבים ורבות מעדיפות ומעדיפים ועדיין רואים ורואות במקצוע הרפואה כ "המקצוע המשתלם" ביותר.

לפי נתוני המל"ג, מספר הסטודנטים/יות הערביים/יות במוסדות להשכלה גבוהה בישראל ובחו"ל הכפיל עצמו בעשור האחרון. כמו כן ישנה עלייה מתמדת ומשמעותית בהשתתפותן של הנשים הערביות בהשכלה הגבוהה. אם בתחילת שנות ה-90 היוו הנשים הערביות כ-40% מבין הסטודנטים הערבים שלמדו לתואר ראשון באוניברסיטאות, הרי שבתשע"ח (2018) הן היוו כשני שליש 66%.

חווית הלימודים עבור הסטודנטים/יות הערבים/ות אינה מצטמצמת רק לכדי קבלת התואר, אלא מהווה הזדמנות להעצמה, לרכישת עצמאות ולגיבוש הזהות האישית, התרבותית והחברתית שלהם. היא מאפשרת השתלבות טובה יותר בשוק העבודה, רכישת סטאטוס ויוקרה ושיפור מעמדה החברתי והכלכלי של המשפחה. בו בזמן, ישנה ציפייה מהדור החדש והמשכיל להעצים את החברה הערבית כמיעוט לאומי ולקדם אותה בכל התחומים. עבור קבוצות מיעוט, מהווה ההשכלה הגבוהה אמצעי למוביליות חברתית ומנוף להשפעה על החברה הערבית-פלסטינית מצד אחד ועל החברה הישראלית בכללותה מצד שני.

למרות המכשולים הרבים שניצבו בדרכה של החברה הערבית לרכישת השכלה גבוהה ולמרות הדרתם ממקצועות רבים, הצליחו האזרחים הערבים לקרוא תיגר על המדינה ומוסדותיה, לשבור את תקרת הזכוכית, להתקדם, לטפח קריירה ולמממש את עצמם.

לכאורה, האקטיביזם האקדמי בקרב האזרחים הערבים בישראל צריך היה להביא לשיפור במצב החברה הערבית בכללותה. אלא שבשני העשורים האחרונים התפתחה תופעה מקבילה - עלייה באלימות במשפחה, רצח נשים על רקע מגדרי ועלייה בפשיעה. תופעה זו הפכה למטרד מתמיד בחייהם של הערבים במדינה, היא מדירה שינה מעיניהם ומסכנת את הביטחון האישי של כל פרט ופרט בחיי היום יום.

שני תהליכים פנים חברתיים אלה מקבילים בזמן ונוגדים אחד את השני מבחינת מהות השינוי שהם הביאו: מחד מתקיים שגשוג כלכלי אינדיבידואלי ומאידך גיסא ישנה עלייה במקרי הפשיעה בחברה והתפרקותה של הלכידות החברתית. שתי התופעות המנוגדות ביניהן, נוגדות גם את התהליך הטבעי והצפוי לפיו, ככל שההשכלה עולה כך גם חברת המיעוט משגשגת ומתפתחת, מתחזקת פנימה ומשודרגת בסולם החברתי הכללי.

שני תהליכים מנוגדים אלה שמתרחשים בחברה הערבית- אף חושפים את השסע הקיים בין הקבוצה החדשה שנוצרה הכוללת את המשכילים בני המעמד הסוציואקונומי הבינוני עד הגבוה לבין הבסיס של החברה עצמה, כאשר חלק גדול מבסיס זה הם בני המעמד הסוציואקונומי הנמוך מחוסרי האמצעים והמשאבים, דהיינו הקבוצה המוחלשת שניזוקה במיוחד ממשבר הקורונה בשנה האחרונה.

הקורונה חשפה עוד יותר את נקודת התורפה הקיימת בחברה הערבית ואת היעדר האמצעים הכלכליים וכיוצא בזה את האמצעיים החברתיים שנמצאים בידיה. לפי הנתונים האחרונים של שירותי התעסוקה (המעודכנים לסוף חודש מאי 2020) האזרחים הערבים מהווים 23% מכלל דורשי העבודה בישראל. עוד נתון מעניין מחודש מאי האחרון הוא ש-20% מהיהודים שהיו רשומים כדורשי עבודה חזרו לעבודה לעומת 9% בלבד בקרב ערבים. כלומר מדובר בחברה מוחלשת כלכלית שנחלשה עוד יותר בשנה האחרונה.

יוצא איפוא, כי בשני העשורים האחרונים הלכה והתהוותה שכבה של אזרחים ערבים אמידים אך בו בזמן מנותקים יחסית מהבעיות והסוגיות החברתיות שסובלת מהן החברה שלהם כגון עוני, אבטלה, אלימות נגד נשים, אלימות ופשע בחברה ועוד. אנשים אלה חותרים לקידום עצמי והתברגות בסולם המעמדי והחברתי. גם אם נטייה זו מובנת - אחרי הכל הם פועלים בתוך החברה הישראלית הקפיטליסטית, המושתת על הצלחות ותחרות שוק - נוצר בינם לבין חברתם פער אדיר לא רק במובן הפיזי או המעמדי אלא גם במובן הערכי, פער שהולך וגדל משנה לשנה.

השכלה גבוהה מיתרגמת לכוח, חברתי ופוליטי. כפי שהשכלה גבוהה שימשה לרופאים ואחרים בחברה הערבית כלי להשרשת מעמדם החדש לחיזוק ולהתברגות בסולם החברתי, כך יכולים הם לנצל ידע זה בכדי ליצור פתרונות לבעיות הקיימות בחברה הערבית, לרבות מאבק בפשע ובפשיעה. השכלה מייצרת ידע, מעמד כלכלי וחברתי שניתן לתרגם אותם למשאבים שיושקעו בחשיבה וביוזמה למען העצמת החברה בכללותה.

מי שרכש השכלה ומעמד יכולים לפעול ולהשפיע, לקחת אחריות על הבעיות של החברה, לפעול להתארגנות נכונה, מושכלת ומתוכננת בשטח. על המשכילים החדשים להוסיף למאמץ הכביר הנעשה ע"י פעילות ופעילי שטח ולעבות אותו. ביכולתם לרכוש את השירותים הטובים ביותר ולהעמידם לרשות החברה להבטחת חברה בטוחה יותר ואיתנה יותר, בידיהם היכולת להשפיע על תהליכים תוך חברתיים וחוץ חברתיים, בידיהם היכולת לחבור לנציגים\ות הפוליטיים\ות, להשפיע על המדיניות וללחוץ בכיוון שינוי. כל זה ניתן לעשות ע"י הידוק החיבור שבין החברה ואנשי השטח ובין המשכילים לבין הבסיס של החברה.

האחריות לגישור על פער זה, מוטלת על כולנו. המאמץ צריך להיות הדדי: החברה צריכה לגייס ולרתום את קבוצת המשכילים לפעילויות ולעשייה בחברה, ואילו, מצד שני הקבוצה המשכילה צריכה לחזור לחיק של החברה שלה ולשחק תפקיד מרכזי וחשוב יותר בה, היא צריכה לשוב ולאחוז במושכות, לשוב ולחזק את החברה הערבית מבפנים.

כפי שהצלחנו לקרוא תיגר על המדינה ומוסדותיה בתחום ההשכלה הגבוהה, מול כל המכשולים שעמדו בפנינו, כך נוכל לקום שוב ולעשות מעשה גדול בנושא מיגור ומאבק בפשיעה".

הדבר יקרה רק אם כל הרופאים, עורכי הדין, העובדים הסוציאליים, הפסיכולוגיים וכל שאר אנשי ונשות המקצוע בתחומים אחרים ייקחו אחריות על הבעיות ויתרמו מהכוח, הידע והעוצמה שלהם לטובת החברה. לא יתכן שחלק ניכר מהחברה לא מגויס לפתרון בעיות אלה. החברה הערבית-פלסטינית על שלל גווניה יכולה לצמוח ולהתפתח באמצעות כוחותיה הפנימיים שהיא בנתה לעצמה למרות כל המאמצים שהושקעו בדיכוים.

הכותבת היא ד"ר לעבודה סוציאלית, מייסדת ומנכ"לית עמותת אד'אר: הפורום המקצועי למאבק בפשעי רצח נשים