לאחר מאבק סוער נפרדת קבוצת הביטוח מגדל מעוד מנהל בכיר, זמן קצר מאוד לאחר שנכנס לתפקידו, וגם הפעם בנסיבות צורמות להפליא. היו"ר הטרי, מוטי רוזן, נהפך השבוע לבכיר השמיני במספר שעוזב את מגדל בתוך פחות משמונה שנים.
לאחר כמה ימים של דיונים אינטנסיביים בדירקטוריון מגדל ביטוח, לא הגיעו רוזן וחברי הדירקטוריון עדיין להסכמות על תנאי הפרישה שלו, ולכן היו"ר אינו מסכים להתפטר. בעקבות זאת, הוחלט בדירקטוריון חברת הביטוח של שלמה אליהו כי רוזן יודח מתפקיד היו"ר.
המהלך רחוק עדיין מלהיות סוף פסוק, במה שנהפך לשידור חוזר של המאבק בין יו"ר חברת הביטוח לבין הדירקטוריון, כפי שקרה אשתקד עם היו"ר הקודם, ניר גלעד. לפי שעה, ימשיך רוזן לכהן כדירקטור במגדל ביטוח וכמנכ"ל החברה האם מגדל אחזקות, עד להחלטה חדשה. לא ידוע עדיין כיצד בכוונת דירקטוריון החברה האם לפעול.
בינתיים, במגדל מנסים לשדר חזרה לשגרה. מנכ"ל החברה, רן עוז, שלח לעובדים מסר שלפיו, "הימים האחרונים היו ימים לא קלים לחברה, לכם ולי באופן אישי. אירועים כאלה אינם תורמים לאף אחד, וכולי תקווה שנוכל לשים אותם מאחורינו ולהמשיך קדימה עם מיקוד בעשייה, החזרת אמון הלקוחות והסוכנים ושגרת פעילות עסקית רגילה".
עוז הוא זה שהעימות החריף בינו לבין רוזן הצית את הסערה האחרונה, שהסתיימה בפרידה מהירה מהיו"ר שנכנס לתפקידו בתחילת ינואר, לאחר שהשניים סירבו להתפשר ולהמשיך לעבוד יחד.
שגרה של פרידות קשות ממנכ"לים ויו"רים
בפועל, מגדל רחוקה מחזרה לשגרה. רוזן דורש לקבל מהחברה תגמולים בהיקף שנאמד על פי גורמים בסביבת החברה ביותר מ-5 מיליון שקל (בגין תקופת הודעה מוקדמת, תקופת אי-תחרות ועוד), וזאת לאחר שכבר אושר לו פיצוי בסך מיליון שקל עבור תקופה שבה מינויו התעכב אשתקד.
דרישה זו, שלא נענתה בחיוב לפי שעה, מציפה את המציאות הקשה שמאפיינת את כהונות המנכ"לים והיו"רים במגדל מאז 2014, ובמיוחד בשלוש השנים האחרונות.
מוטי רוזן / צלם: תמר מצפי
כשאליהו רכש את השליטה בקבוצת הביטוח בשלהי 2012, המנכ"ל היה יונל כהן והיו"ר אהרון פוגל. שניהם עזבו את החברה כעבור תקופה לא ארוכה, ובאופן טבעי, בהתחשב בכך שמונו בימי בעלת השליטה הקודמת. ב-2014 התחילה "רכבת" המינויים וההדחות המהירות, שכללה, בין השאר, את ענת לוין, ששימשה מנכ"לית החברה פחות משנה; עודד שריג, שפעמיים היה יו"ר לתקופות של פחות משנה כל פעם; דורון ספיר, שהיה מנכ"ל החברה פחות משנה וחצי; עופר אליהו (בנו של בעל השליטה), שהיה מנכ"ל; יוחנן דנינו, שהיה יו"ר ומי שגרר את המאבק הכי גדול, והשיא השלילי, עד שנשבר השבוע - ניר גלעד, ששימש יו"ר למשך פחות משנתיים, ושהוחלף בעצמו, בתום מאבק, על ידי רוזן.
כל אחד מהפורשים היה זכאי מעצם תפקידו לתשלום עבור תקופת הודעה מוקדמת וגם לתשלומים נוספים (שחלקם היו ניתנים גם בתום כהונה ארוכה, ומלאה), וברוב המקרים החברה שכרה להם מחליפים, שלמשך מרבית התקופה קיבלו תשלום במקביל עבור התפקיד שהתפנה (למעט המקרים שבהם מונה לתקופת ביניים נושא משרה קיים בחברה).
על פי הערכות, ובהתחשב בכך שרוב בכירי מגדל האמורים היו זכאים לתגמול חודשי ברוטו של יותר מ-200 אלף שקל בחודש (והרבה יותר במונחי עלות שכר לחברה), הרי שעלות תקופות ההודעה המוקדמת והסכמי האי-תחרות שמגדל שילמה לפורשיה בשנים האחרונות תעמוד לאחר התשלום לרוזן על 15-20 מיליון שקל.
ואולם לא רק זאת, מאחר שרוב העזיבות לוו במאבקים שהצריכו הפעלת שירותים משפטיים, "הכי טובים ויקרים", כדברי גורם מעורה, הדבר הוסיף לחברה עלויות של מאות רבות של אלפי שקלים, מעבר ל"שכר" הכפול לשני בעלי תפקידים בתקופות של תשלום עבור כהונה חופפת ("מצנח הזהב" לבכיר שפרש, והשכר למחליפו).
"מצנח הזהב" של רוזן, גלעד ועוז
הכהונות הקצרות בצמרת מגדל, שלהן נלוו מאבקים יצריים, הובילו את הבכירים האחרונים שהגיעו לחברה - גלעד, עוז ורוזן - להבטיח לעצמם "מצנחי זהב" נדיבים, למקרה שלא ישרדו את הכהונה, ושבלעדיהם לא היו לוקחים את התפקיד.
מזימון לאסיפה כללית שפרסמה באחרונה מגדל, עולה כי רוזן אמור להיות זכאי לתנאי פרישה הכוללים תקופת הודעה מוקדמת של 9 חודשים ותקופת אי-תחרות דומה, כנהוג אצל בכירים בחברות מסדר גודל שכזה, אבל במגדל הדבר דורש שינוי מדיניות תגמול בחברה. על פי דיווחי עבר של מגדל, גלעד ועוז זכאים גם הם ל"מצנחי זהב" משמעותיים לתקופות דומות לאלה שהובטחו לרוזן.
בכל אופן, להחלטה של הדירקטוריון לגבי אי-מימוש מלא של "מצנח הזהב" של רוזן תהיה לא רק השלכה ציבורית, אלא גם על היכולת להביא מחוץ לחברה עוד גורם בעל מעמד, שיחשוש בוודאי מגורל דומה לשל קודמיו. מימוש הסכמי העסקה במגדל, נזכיר, כפוף להוראות חוק שכר הבכירים בסקטור הפיננסים, שמביא למגבלת תגמול שנתית בסדר גודל של כ-3.5 מיליון שקל.
מציאות זו לא נעלמה מעיניו של ועד עובדי מגדל, בראשות יו"ר הוועד, מודי גת. באסיפת הסברה שקיימו ביום חמישי, נאמר כי "היד שמאשרת הסכמי פרישה במיליונים, היא גם היד שתאשר את ההסכם הקיבוצי המשודרג". לדברי גת, העובדים בחברה "נכנסו מתחת לאלונקה. העובדים ויתרו בשנת הקורונה על תקציב בלתי מבוטל לבקשת הנהלת החברה, וכעת מה אנחנו רואים? שכל החיסכון הולך לפיצויי פרישה לבכירים בשנה האחרונה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
