לא שעתם הגדולה של החזאים: כך החמיצו באוצר ובבנק ישראל את התחזיות הכלכליות

השבוע פרסם הלמ"ס את הנתונים הסופיים לשנת 2020, מהם עולה דבר אחד עיקרי: כל התחזיות וההערכות המוקדמות שפורסמו במהלך "שנת הקורונה" היו רחוקות בחלק מהמדדים בצורה קיצונית מהנתונים הסופיים.

התחזיות של האוצר ובנק ישראל בנוגע לגירעון, האבטלה והצמיחה התרסקו פעם אחר פעם. בכל פעם שניתנה התחזית הכלכלית של המשק לשנת 2020, היא תוקנה משמעותית כמה חודשים לאחר מכן מחדש. הצמיחה השלילית כבר נאמדה ביותר מ-7%. איך זה נגמר בסוף? 2020, כך התברר סופית השבוע, הסתיימה בצמיחה שלילית של 2.5% בלבד. זו, כאמור, הדוגמה של נתוני הצמיחה. גם ההערכות לגבי הגירעון והאבטלה החטיאו בגדול.

  

בניסיון לבחון את הפערים בין התחזיות למציאות, ניסינו בגלובס לענות על כמה שאלות: האם מקור הפערים הוא בעובדה שמדובר במשבר של פעם בחיים שאף אחד לא יכול היה לצפות, או שהשיטות שבהן בודקים הכלכלנים לא רלוונטיות; האם נרשם בעבר פספוס כה מהותי בתחזיות?

● נתונים בזמן אמת: המודלים שיבחנו צמיחה ופעילות כלכלית על סמך חיפושים בגוגל

בעיה 1: משבר הקורונה לא דומה למשברי עבר

התחזית האופטימית של משרד האוצר ל-2021 שפורסמה השבוע, מעלה את השאלה כיצד אפשר לגבש תחזיות בתקופה של חוסר ודאות שמנוהלת על פי תכתיבי נגיף.
התחזית של האוצר ל-2021 מציגה תמונה אופטימית, ביחס ליכולת של המשק להתאושש מהמשבר. האוצר מניח כי הגירעון יעמוד על 8.8% מהתוצר, תחזית טובה יותר מההערכות המוקדמות. לגבי הצמיחה ל-2021, האוצר צופה כי היא תעמוד על 4.9% - גם היא טובה ביחס להערכות המוקדמות. השאלה, כאמור, היא האם ניתן לבנות על ההערכות הללו.

אם לפני פרוץ המגפה עוד אפשר היה להישען על מודלים כלכליים מהעבר, אז בסוף מרץ תחזיות אלו נזרקו לפח. אפילו נתוני התחזית שפורסמו בנובמבר 2020, שונים מהנתונים הסופיים של השנה.
אם בינואר צפה בנק ישראל צמיחה של 2.9% ב-2020, בדומה להערכות האוצר, כבר באמצע מרץ עודכנה התחזית להתכווצות בתרחיש של סגר: ירידה דרמטית בתוצר עד כדי צמיחה שלילית "משמעותית" לראשונה מאז שנת 2002.

ויקטור בהר, מנהל המחלקה הכלכלית בבנק הפועלים, מסביר ש"לתחזיות קצרות טווח יש אלמנט של אקסטרפולציה, והישענות על משברים מהעבר. התחזיות לא הצליחו לדעתי לאמוד עד כמה תהיה גדולה השפעת המדיניות, וכן לא את יכולת ההסתגלות של המגזר העסקי להגבלות. שני אלו לדוגמה, לא היו קיימים במיתון של 2001-2002".

בעיה 2: היה קשה לקבל נתונים מהשטח

על מנת לבנות תחזיות נהוג להסתמך על אומדני התל"ג של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אך האינדיקטורים הראשוניים מהמשק איחרו לבוא, כאשר בלמ"ס דחו את פרסום נתוני הרבעון הראשון של 2020, או אז נרשמה התכווצות של 6.9% בתוצר - הגדולה בעשורים האחרונים, ויותר מזו שנרשמה במשבר הסאב-פריים.

עוד לפני הפרסום הבינו כי סטיית התקן בנתונים גבוהה בכדי לגבש תחזית כלשהי, וגבר הצורך ברזולוציה טובה יותר של האינדיקטורים. בנוסף לכך, הזמן שחלף מעת איסוף הנתונים, שבחלקם היו משובשים בשל השפעה זמנית מהגבלות על המשק, לעומת המציאות בשטח, אילץ את החזאים לתור אחר אפיקי מדידה מהירים יותר על מנת לאתר אינדיקציה לשינוי בפעילות הכלכלית.

התמיכה של הממשלה גברה ככל שהעמיקו ההגבלות. ללא תקציב ממשלה, חולקו מענקים בקופסאות והופעל מודל חל"ת שלא כלל תמריץ לסיומו. הערכות הגירעון תפחו בהתאם, ככל שגדלה ההתערבות הממשלתית.

בתחזית שנתן בנק ישראל באפריל הורגשה חוסר הוודאות לגבי עומקו, משכו והשלכותיו של המשבר, לצד הנטייה לנקוט במשנה זהירות. וכך נולדו אפיקי מדידה חדשים, שאליהם נדדו החזאים והם עשויים להיות כאן כדי להישאר - באפריל החל בנק ישראל לפרסם באופן שבועי את נתוני המדדים המהירים, בהם נתוני הרכישות באשראי, נתוני צריכת חשמל, נתוני ניידות על פי גוגל במקומות עבודה ואף במרכזי הקניות. זה אולי עזר "לפגוע" יותר קרוב בהערכות הצמיחה.

אבל לגבי התחזית לשיעור אבטלה? זו עדיין הייתה בדיעבד רחוקה מאוד מהמציאות.

בעיה 3: הנתונים שהגיעו מהשטח היו משובשים

הקושי בהערכות האבטלה נבע בין היתר משיטת איסוף הנתונים השונה שנעשית על ידי שלושה גופים - ביטוח לאומי, שירות התעסוקה והלמ"ס. למוסד לביטוח לאומי, למשל, לא היו נתונים בזמן אמת על תעסוקת עובדים, שכרם ועל היקף מבקשי העבודה בעקבות המשבר; שירות התעסוקה דיווח באמצע השנה על מספר הגבוה פי שניים ממספר הבלתי מועסקים לפי סקרי כוח האדם של הלמ"ס, כך שמצב זה לא איפשר לאמוד בזמן אמת את המספרים ופגע ביכולת לגבש החלטות. וכן, מודל החל"ת דיכא את התמריץ לחזור לעבודה וגרר שיבוש מוחלט בהערכות האבטלה.

לפער בין תחזיות הצמיחה לנתונים הסופיים של הלמ"ס יש כמה הסברים. ראשית, התחזיות הראשונות המחמירות יותר שיקפו את חוסר הוודאות העמוק שאפיין את הלך הרוח בכל תחומי החיים בפרוץ המשבר. שנית, נראה כי כושר ההסתגלות של המשק לפעילות בסגרים הוערך בחסר.

שלישית, המשמעת של האוכלוסייה היתה רופפת יותר בסגרים המאוחרים. במהלך השנה נרשם הבדל משמעותי בין ההשפעה הכלכלית של הסגר הראשון לבין אלו שבאו אחריו. ההלם שאפיין את הסגר הראשון התפוגג בסגרים הבאים בתור. הציות לתקנות היה רופף יותר, וחלק גדול מהעסקים פעל במשך הסגר. בנוסף, במהלך השנה נחשפה בגלובס טעות מדידה של הלמ"ס, ולפיה אומדני ייצוא הסחורות והשירותים שפורסמו "נופחו" בשל טעות חשבונאית בייצוא היהלומים.

בעיה 4: הערכה לא נכונה של ההייטק וגביית המסים

הגורם העיקרי שתרם למזעור הפגיעה בתוצר ו"שיבש" את ההערכות הכלכלנים לצד החיובי היה ענף ההייטק. המגזר שחלש בתום הרבעון הרביעי על 76% מסך ייצוא השירותים, לא רק שלא נפגע במשבר אלא הפגין חוזקה בשל שער דולר ממוצע גבוה יחסית של 3.4 שקלים, לפחות עד שהדולר נפל לשפל של 25 שנה.

את ההפתעה משיעור ההתכווצות הנמוך יחסית של המשק שפעל תחת הגבלות משמעותיות אפשר להסביר גם בטענה כי מלוא ההשפעות של סגירת השמים לא נלקחו בחשבון בתחילת המשבר. נוסף לכך, בניגוד למשבר 2008, אז נרשמה ירידה חדה בהכנסות ממסים, ב-2020 לא נרשמה פגיעה בהכנסות ממסים.

שורה תחתונה: השיטה בעייתית באירועי קיצון, אבל יש מה לעשות

ומה לגבי המשך? גם במבט קדימה הנעלמים הם רבים. אמנם חלה הרעה במצב הפיסקלי של ישראל עקב המגפה, אך דירוג האשראי של ישראל נשמר. משבר הקורונה פגע בעיקר בענפי המסחר והשירותים, שבהתאם להשפעתם הנמוכה על התוצר, תרומתם לפגיעה בו גם כן נמוכה. שני הנעלמים העומדים כיום בפני החזאים הם: הראשונה, מתי תהיה נקודת המפנה להתאוששות ולחזרת המשק לפעילות מלאה; והשנייה, באיזה קצב נתאושש.

בכל מקרה, המודל הקיים לבניית תחזיות שמנסה להעריך בקירוב נתונים לא ידועים על סמך נתונים ידועים, לא הוכיח את עצמו במשבר הקורונה. הנתק בין הביטוח הלאומי לשירות התעסוקה הקשה על גיבוש תמונת מצב מהירה, השיבוש הקיצוני של הנתונים שלל את היכולת להתבסס עליהם, והמצב הפוליטי הקשה מאוד על היכולת לשקלל את מדיניות הממשלה בתחזיות.

אי אפשר ככה לאמוד את התגובה של המשק ושל הכלכלה לאירוע קיצוני שגרר לראשונה הגבלות מרחיקות לכת על הפרט. אבל כן אפשר לשפר את דרכי איסוף הנתונים, ואלו השתפרו פלאים הודות לטכנולוגיה. כדאי שיתר גופי הממשלה יאמצו אותן כדי שאז באמת יהיה אפשר יהיה לבוא בטענות לחזאים.