בין גירעון לקיצוץ בשירותים הציבוריים: לידיעת נתניהו, הפחתת מסים לא ממש רלוונטית לישראל כרגע

"את רוצה לעבוד במסים גבוהים?", את השאלה הזאת הפנה ראש הממשלה בנימין נתניהו לאיילה חסון בראיון שקיימה איתו ביום שבת, כשניסה להסביר למה הוא תומך בהפחתת מסים. "אני משלמת מסים גבוהים", ענתה לו חסון, ונתניהו לא התבלבל: "אבל אם הייתי אומר לך 'יש לך עכשיו מאה אחוז מס', את תעבדי? לא. תגידי 'מה פתאום אני רוצה לשלם את כל המסים?'. אז אני אקבל אפס מס אם יהיו מסים גבוהים. אבל אם אני אפחית לך את שיעורי המס, את תעבדי ואני אקבל מסים לקופת המדינה".

את אותו טיעון הציג נתניהו בראיון לגל"צ בשבוע שעבר, כשנשאל אם ההתמודדות עם הגירעון בעקבות המשבר תצריך גזרות או העלאות מסים. התשובה שלו הייתה ברורה. ההפך בדיוק הוא הנכון: "צריך להפחית מסים, ואתה תקבל יותר תקבולי מסים".

זו לא הפעם הראשונה שנתניהו מציג את הנימוק הזה להפחתת מסים, והוא גם לא היחיד שמציג את הטיעון הזה. גם יו"ר ימינה נפתלי בנט מעלה אותו לעיתים, וכך עשה גם שר האוצר לשעבר משה כחלון. הרעיון הבסיסי הוא שהורדת מסים כל כך מתמרצת את המשק, ומובילה לכזה זינוק בצמיחה, עד שבסופו של דבר המדינה נשארת עם יותר כסף ביד. כלומר, הפחתת מסים מובילה ליותר גביית מסים. 

פרדוקסלי, אבל קורץ. הרי אם אפשר גם להוריד מסים, וגם להגדיל את ההכנסות, אין פה מה להפסיד. כולם מרוצים. למעט בעיה אחת: במציאות, זה לא ממש עובד.

לא מדובר בעמדה חדשה של נתניהו. הוא מדבר על הרעיון הזה כבר שנים. ולמען האמת, זו גם לא עמדה מקורית שלו. זו עמדה קלאסית במפלגה הרפובליקנית בארה"ב מאז ימי הנשיא רונלד רייגן, כלומר מאז תחילת שנות השמונים לפחות. 

העניין הוא שכפי שהתברר בישראל, וגם לאחרונה בארה"ב של טראמפ, בפועל הפחתת מסים מובילה לגבייה של פחות מסים. ולכן התוצאה שלה היא לא יותר תקבולי מסים אלא אחד מהשניים: הגדלת הגירעון - או קיצוץ בשירותים הציבוריים.

משלב מסוים הורדת מסים פשוט תוביל לגביית פחות מסים

הרעיון שלפיו הורדת מסים תוביל ליותר גביית מסים מקושר עם הכלכלן ארתור לאפר, מי שהיה יועצו של הנשיא רייגן, ושיחק תפקיד מפתח במדיניות הכלכלית שלו. לפי האגדה, לאפר הציג את הרעיון הזה לראשונה ב-1974, בארוחת ערב ליועציו של הנשיא פורד, כשהוא מדגים אותו באמצעות גרף שצייר על מפית. הגרף הזה הפך למפורסם, ונודע בהמשך כ'עקומת לאפר'. 

נקודת הפתיחה של לאפר משכנעת: אם הממשלה תגבה 100% מסים, לאף אחד לא תהיה מוטיבציה לעבוד, ולכן ההכנסות ממסים יהיו אפס. במצב כזה, הורדת מסים תוביל לגביית יותר מסים.

אבל כפי שחושפת ההערה של חסון בראיון עם נתניהו, יש שיעורי מס, ואפילו גבוהים, שבהם אנשים כן ממשיכים לעבוד, ואפילו לעבוד במרץ, וגם חברות ממשיכות לשלם מסים. כפי שגם העקומה של לאפר ממחישה, לא כל הורדת מסים תוביל ליותר גביית מסים. החל משלב מסוים הורדת מסים פשוט תוביל לגביית פחות מסים (ראו תרשים). זו נקודה קריטית, אבל לעיתים קרובות היא נשכחת ממי שמנופפים בעקומת לאפר כנימוק להורדת מסים.

ומה אצלנו? אין סיבה להניח שבישראל - שנטל המס בה נמוך מנטל המס הממוצע ב- OECD (נכון ל-2018) - שיעורי המס כל כך גבוהים כרגע שאם נוריד אותם המדינה תגבה יותר מסים. זו גם הייתה המסקנה של כלכלני בנק ישראל עדי ברנדר וערן פוליצר, שפרסמו ב-2014 מחקר הבודק את השינויים בשיעורי המס בישראל בשנים 1991-2012. "בישראל של שני העשורים האחרונים הפחתות מסים מובילות לירידה בגבייה והעלאות מסים מגדילות את הגבייה. מסקנה זו תקפה הן בבחינה של כלל המסים והן בבחינה נפרדת כל של אחד מסוגי המס שבדקנו". ההמלצות של לאפר פשוט לא רלוונטיות לישראל כרגע. גם פרופ' קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל לשעבר, חזרה על קביעה דומה בראיון עם גלובס ב-2019. 

הגישה של לאפר מאפשר לפוליטיקאים להתעלם מהחלטות קשות

את לאפר עצמו הזדמן לי לפגוש כשביקר בתל אביב ב-2017, מטעם חברת פיליפ מוריס. הוא שפע שבחים לרפורמה במסים של הנשיא טראמפ, שבמרכזה עמד קיצוץ במס החברות, וחזה ש"הורדות המסים יממנו את עצמן ואפילו יותר". את הכלכלנים בארה"ב וגם בבנק ישראל שחלקו על ההערכות שלו, הוא השווה בבוז מופגן לסטודנטים שקיבלו 60 בקורסים שלו. התוצאה של רפורמת המס של טראמפ, אגב, היתה זינוק אדיר בגירעון - מה שלא מנע מטראמפ להעניק ללאפר את מדליית החירות ב-2019.

הביקורת על לאפר והשימוש שנעשה ברעיונות שלו אינה חדשה, ומגיעה מכלכלנים המזוהים עם שני צדי המפה הפוליטית בארה"ב. הכלכלן זוכה הנובל פול קרוגמן מכנה את הרעיון שהפחתות מס ישלמו על עצמן 'רעיון זומבי' שמסרב למות. ואילו פרופ' גרג מנקיו מהרווארד, ששימש כיועצו הכלכלי של הנשיא בוש הבן, תיאר את לאפר (בביקורת על ספר שזה פרסם ב-2018), כמי שמציע משאלות לב ולא תוכנית כלכלית הגיונית, ועסוק בחנופה לבוס: טראמפ. הבעיה עם הגישה הזאת, שהופכת את הורדת המסים והצמיחה שתגיע מהם לחזות הכל, קובע מנקיו, היא שהיא מאפשרת לפוליטיקאים להתעלם מהחלטות קשות שניצבות בפניהם.

אותו דבר נכון גם לישראל. יכול להיות שבאמת כדאי לתת הקלות מסים זמניות לעסקים קטנים ובינוניים שמתקשים, או להקפיא את תשלומי המע"מ שלהם, כל עוד מכירים בכך שיתלווה לכך גידול בגירעון. אפשר גם לטעון שמשתלם לנצל את סביבת הריבית הנמוכה כדי לגייס עוד חוב ולהשקיע בתשתיות. מי שנרתע מהגירעון יכול להציע לקצץ בהוצאה הציבורית בישראל - או לחלופין לבטל פטורים ממס למיניהם, ואפילו לשקול להטיל מס עשירים או היטל קורונה כזה או אחר. אבל לטעון שאפשר גם להוריד מסים וגם להגדיל את גביית המסים כתוצאה, זו כבר לא תוכנית ריאלית, אלא סתם עוד הבטחת בחירות.