בדמי עלומיהם: מורדים אפריקאים רוצחים ילדים שמסרבים להתגייס לצבאותיהם

החדשות איומות במיוחד, אפילו מאזורים של אפריקה המועדים לחדשות איומות. השבוע, המקום הראשון שייך ללא עוררים לקאבו דלגאדו (Cabo Delgado), בצפון מוזמביק, בחוף המזרחי של אפריקה. ארגון הסעד הבינלאומי "הצילו את הילדים" (Save the Children) דיווח שמורדים איסלאמיסטים מוציאים להורג סרבני גיוס בני 11. בפעם הראשונה, עדי ראיה מספרים שהאיסלאמיסטים, הקוראים לעצמם "שבאב", כורתים את ראשי הילדים הסרבנים.

השבוע גם נודע שארה"ב התחילה בפעם הראשונה לאמן יחידת עלית של צבא מוזמביק. סגן מפקד הפעולות המיוחדות של ארה"ב באפריקה נמצא השבוע במוזמביק. הוא אמר ל"ניו יורק טיימס" ש"איש לא חזה" את ההחמרה הזו: "מדאיג מאוד שזה מתפשט כל כך מהר".

אף כי האיסלאמיסטים של מוזמביק קוראים לעצמם "שבאב", אין ראיה שהם קשורים במורדי סומליה הידועים לשמצה. האפשרות שהסומלים שולחים את זרועותיהם הרחק מבסיס הבית שלהם, אל קצוות מרוחקים של אפריקה, צריכה להדיר שינה. אבל עיתונאים ועובדי הצלה, שהגיעו לקאבו דלגאדו, התרשמו שרוב המורדים הם מקומיים, אם כי נראו שם גם "פנים חיוורות", אולי של ערבים, אולי של פקיסטנים, אולי של מרכז־אסיאתים ושל צפון־קווקאזים.

מוזמביק היא מושבה פורטוגלית לשעבר, שהשתחררה ב־1975. כללית, השחרור המאוחר של מושבות פורטוגל באפריקה, 10־20 שנה אחרי בריטניה, צרפת ובלגיה, דחף אותן אל קצוות רחוקים. מוזמביק הייתה מעבדת ניסיונות הרת אסון של מרקסיזם־לניניזם־מאואיזם, שהרסו את כלכלתה והניחו את היסודות למלחמת אזרחים.

מוזמביק אמנם נחלצה מהתהום ההיא, גם פוליטית וגם כלכלית, אבל היא מתאפיינת בסממני משבר קלאסיים של ארצות מתפתחות. הריבוי הטבעי בה הוא מן המהירים בעולם, ממוצע של חמישה ילדים לאשה, ואפילו גבוה מזה בכפרים. 45% מתושביה עדיין לא הגיעו לגיל 15. העוני רחב, החינוך לקוי, הבריאות רעועה. נרשם בה אחד השיעורים הגבוהים ביותר בעולם של נגיף האיידס.

"הכף הנשכח"

אזור הפורענות במוזמביק הוא מן העניים והמקופחים ביותר בתחומיה. תושבי קאבו דלגאדו מכנים את אזור מגוריהם "קאבו איסקסידו (Esquecido)", או "הכף הנשכח". הג׳יהאדיזם בצפון מוזמביק צומח אפוא על קרקע פורייה של הזנחה ומרירות. אף על פי כן, מה לג׳יהאד הבינלאומי ולאזור נידח בחצי הדרך מאדיס אבבה לקייפטאון?

תשובה ברורה אחת היא הריכוז של אוכלוסייה מוסלמית. בעוד שחלקם של המוסלמים באוכלוסייה הכללית של מוזמביק עומד על 19%, חלקם של המוסלמים באוכלוסיית דלגאדו מוערך ב־54%. לפני בוא הפורטוגלים, במאה ה־16, כל החוף המוזמביקי היה מוסלמי.

אבל זו אינה הסיבה היחידה. בחופי דלגאדו, באוקיאנוס ההודי, התגלו לפני עשר שנים עתודות נפט וגז טבעי מן הגדולות ביבשת אפריקה. ענקי אנרגיה זרים משקיעים מיליארדי דולרים בניצולם - אבל לא לתועלת האוכלוסייה המקומית. לפי פעילה בארגון מקומי, הנקרא "לא לגז!", 1,500 משפחות איבדו את בתיהן, ו־3,000 דייגים איבדו את מקור מחייתם בגלל הגז. הם לא פוצו.

צבא מוזמביק לא עשה חיל בדיכוי האיסלאמיסטים, והממשלה ייבאה שכירי חרב. תחילה באו הרוסים ("קבוצת ואגנר"), והסתלקו כלעומת שבאו; ואחריהם באו הדרום אפריקאים, עם קצת יותר ניסיון בתנאי הקרקע. מסוקיהם עזרו להגן על מרכזים עירוניים, אבל ידם קצרה מלהגן על הכפרים. ארגון ׳אמנסטי׳ האשים אותם בפשעי מלחמה. על פי הערכה 700 אלף בני אדם נמלטו מבתיהם ו־2,700 נהרגו מאז 2017.

נשיא מוזמביק, פיליפה ניוסי, ניסה להמעיט מסכנת האיסלאמיסטים. "בנדיטים", הוא קרא להם. אבל מומחית במרכז מידע על סכסוכים צבאיים (acleddata.com) אמרה ל"פייננשל טיימס", "אלה אינם בנדיטים. הם מאומנים. יש כאן מנהיגים בעלת ניסיון רב".

אידיאולוגיה - ופרנסה

חולשתו הפנומנלית של צבא מוזמביק אופיינית מאוד באפריקה. ממשלות רגילות להשתמש בצבא לצורכי דיכוי של אופוזיציה אזרחית לגיטימית, אבל מתקשות יותר להשתמש בו להבטחת החוק והסדר במאבקים נגד טרור מאורגן.

ניגריה חוזרת ומגלה קוצר יד בטיפול בארגון טרור איסלאמי, שגילויי אכזריותו קדמו לאלה של דאע"ש. "בוקו האראם" חרת ריאקציה על דגלו, חד וחלק. הוא בא אל העולם במטרה מוצהרת למשוך את ניגריה אל מחוץ לזמן המודרני: לאסור חינוך על נערות, ולהגביל את חינוך הנערים לדפי הקוראן. הוא יציין בקרוב את יום הולדתו ה־20.

סימן ההכר של בוקו האראם הוא החטיפה המסיבית של נערות מבתי ספרן. זה חלק מנוסחה רבת שנים של ארגוני טירור מכל הזנים והצבעים: שילוב של אידיאולוגיה עם פרנסה. הטליבאן גידל אופיום; הגרילה המרקסיסטיים בקולומביה התפרנסו מהברחת קוקאין; באדר מיינהוף בגרמניה והבריגדות האדומות באיטליה חטפו אנשים עשירים לצורך כופר, ושדדו בנקים. התמורה הכספית של חטיפת נערות בניגריה נתנה רעיונות לפושעים נטולי־אידיאולוגיה. הרבה מפעילות החטיפות בשנה האחרונה מיוחסת לפושעים רגילים.

זמן לפטריוטיזם

הצבא נותן את הטון בפוליטיקה של ניגריה כמעט מאז עצמאותה מבריטניה, לפני 60 שנה. רוב נשיאי ניגריה לבשו מדים, אם בזמן כהונתם ואם לפניה. היא אמנם חזרה אל ממשלה דמוקרטית ב־1999, אבל 13 מ־21 השנים האחרונות עברו עליה תחת גנרלים. הנשיא הנוכחי, מוחמדו בוהארי, אמנם נבחר פעמיים בבחירות דמוקרטיות, אבל לא היה זקוק למורה דרך כאשר נכנס למשכן הנשיא: הוא ישב בו עוד בשנות ה־80, כרודן צבאי, מכוח הפיכה.

ממשלות ניגריה לא מפורסמות באפקטיביות שלהן, או בניקיון כפיהן. אבל הניגרים קיוו, שהגנרל בדימוס יידע איך להבטיח את שלומה של הארץ המאוכלסת ביותר באפריקה (220 מיליון בני אדם). הוא לא היטיב.

בסוף ינואר, בשנת נשיאותו השישית, בוהארי המתוסכל הדיח את כל צמרת צבאו. הוא אמר למפקדים החדשים, שניגריה עומדת במצב חירום, והם נדרשים "להיות פטריוטים".

שלושה שבועות לאחר הטיהור הזה נחטפו 317 נערים ונערות מבית ספר בצפון־מערב ניגריה. את רובם הצבא הצליח לחלץ.

ביום שני השבוע, בפעם הראשונה מאז ומעולם, "בנדיטים" תקפו בית ספר יסודי בעיר ההיסטורית קאדונה, אף היא בצפון מערב (אזור מושבם של רוב המוסלמים בניגריה, כחצי האוכלוסיה). שלושה מורים ושני תלמידים נעלמו, אם כי התלמידים חזרו והתגלו.

אין קושי למצוא משברים באפריקה, אבל איום מאורגן על חיי ילדים, בשני קצוות מרוחקים של היבשת, מבטא כישלון מבהיל במיוחד של משילות.

ביטוי לכישלון הזה נתן שר ההגנה של ניגריה, שכמו הנשיא אף הוא גנרל בדימוס. הוא התלונן בחודש שעבר על ניגרים הנמלטים מפני הבנדיטים במקום להתנגד להם בכוח. אפילו ניגרים ציניקנים במיוחד התקשו להאמין למשמע אוזניהם.

נוסעי הספינה הטובעת שוב מתבקשים להרשות לקברניט לרדת ראשון אל סירת ההצלה, ושיתביישו להם אם הם חושבים אחרת.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny־globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny