החבל הדק מתחת לרגלי הפד נעשה דק יותר. האם הוא בדרך להתפורר?

האם הבנק הפדרלי מתחיל לשחק על זמן שאול? כמה דק החבל שהוא מהלך עליו?

הפד נמצא כיום במשולש קסם שבנוי משלוש צלעות: צלע אחת היא הצלע הכלכלית: רוב המדדים מראים על התאוששות מהירה הרבה יותר מהצפוי. או-טו-טו והשפעת המגפה על התוצר תיעלם כלא הייתה; הצלע השנייה היא האינפלציה - מה לעשות? הציפיות הן כבר לאינפלציה של מעל 2 אחוזים - עד לא מזמן יעד כ"מעט קדוש" וגם אם פאוול וחבריו אומרים שיאפשרו חריגה, זו גישה חדשה שהשווקים עוד יצטרכו לראות כמה היא מחזיקה מים; והצלע השלישית - הרצון לא לטעות. זו לא תהייה הפעם הראשונה אם הפד ישתכנע להעלות ריבית מחשש לאינפלציה ואחר כך יתברר לו כי אינפלציה אין אבל הצמיחה חוזרת אחורה.

במצב דברים זה, ובאופן מוזר, הוא עלול להרגיש לא נוח דווקא בגלל שהמצב לכאורה טוב מדי. גם לא כל כך פשוט "לגמול" שווקים מ"התמכרות" לכל הטוב הזה של ריבית אפס ו-120 מיליארד דולר של קונה גדול, ללא שיקולי רווח, בשוק איגרות החוב (שהוא פי 6 משוק המניות בארצות הברית).

בתחזית החדשה שלו שמט הפד את אחד התירוצים הכי טובים שיכולים להיות לו להשתהות עם ייקור הריבית - שוק העבודה. כן, גם הוא מתאושש מהר ושיעור האבטלה בסוף השנה ירד ל-4.5% . כאילו לא הייתה קורונה. הלוואי עלינו. ויש כבר יותר חברים בפד עצמו שרואים את הריבית עולה כבר בשנה הבאה ולבטח בשנת 2023, לעומת הפעם הקודמת.

אז מה עושים? הפד קונה הרבה נכסים אבל יש נכס אחד שהוא חייב לשמור - האמינות שלו. הציבור צריך להאמין שיש ריבית ויש מדיניות הרחבה כמותית (רכישות אג"ח) שמתאימות גם לקידום הצמיחה, גם לשמירה על אינפלציה מבוקרת וגם לכך שעקום התשואות לא יהפוך תלול מדי ויעיד על כך שלפי השוק לפחות, כבר כיום תוואי הריבית שמציג הפד לא אפשרי.

האם יצליח הפד לשדר את המסרים הללו לשווקים ולרכוש את אמונם, או שמא אנו נכנסים לתקופה של תזזיתיות יתר?

המסרים המרגיעים של הפד מכאן ואילך לא יספיקו

זו מעכשיו שאלת השאלות ואני חושב שהמסרים המרגיעים של הפד מכאן ואילך לא יספיקו. הוא צריך לקוות שקפיצת האינפלציה בחודשים הבאים - שהיא טכנית בעיקרה, יוצאים המדדים השליליים של אביב 2020 ונכנסים מדדים חיוביים של אביב 2021) - לא תתורגם לסנטימנט של השווקים. אם אלו יחשבו כי זו עלייה קבועה ולא טרנזיטורית, תהייה לו בעיה רצינית. לכן אני מניח שהוא יכוון את כל מרצו לשכנע את הציבור שזה זמני וזו גם הסיבה שהוא אומר שקפיצה כזו של האינפלציה טיפוסית לתקופות מעבר מהאטה לצמיחה.

אלא שזו לא רק שאלה של אינפלציה שהקשורה ליציאה ממיתון. זה תמיד קורה. כאן מדובר ביציאה לכאורה מתקופה של אינפלציה נמוכה עוד לפני שהקורונה פרצה לחיינו ולכן תיאום הציפיות חשוב כל כך לפד.

אז מה הלאה? הידורו שוקי מניות עולים ושוקי אג"ח יורדים בכפיפה אחת? אני מאמין שכן, כי נכון להיום הציבור עדיין מאמין לפד והעקום לא תלול מדי (תשואה לפדיון של 2 אחוזים על אג"ח ל-10 שנים נשמע הדבר הכי טריוויאלי בעולם לפני שפרצה הקורונה). קצת פרופורציות.

הציבור גם מבין שיש מגבלות לפער בין ריביות השוק בארה"ב ובאירופה - היכן שהמשבר עדיין עמוק והבנק המרכזי שלהם רק לאחרונה הודיע שיגביר את המעורבות ולא ייתן לריביות השוק לעלות ולאירו להתחזק. אם ריביות השוק שם ירדו, הציבור יעבור לאג"ח אמריקאיות ואז ריביות השוק שלהן עצמן ירדו. כלים שלובים.

אבל מרחב התמרון של הפד מתחיל לרדת ומה שיעסיק את השוק בעיקר הוא השאלה הבאה: או קיי. הפד אומר שיש עוד דרך ארוכה להשגת יעדי הצמיחה, התעסוקה והאינפלציה? ולכן הריבית תישאר נמוכה עד 2023? אז אנחנו רואים כיום שהוא עצמו צופה עוד השנה אינפלציה של 2.4 אחוזים, אבטלה של 4.5 אחוזים וצמיחה של 6.5 אחוזים. לנו הדרך נראית קצרה יותר.

אז.. או שהוא מנסה להרגיע, אבל בעצם ייאלץ בסופו של דבר להקדים את ההידוק המוניטארי בהרבה; וכבר היו דברים מעולם. או.. שיש לו יעדי ביניים גבוהים יותר, שיאפשרו לו לחכות ולהגיד אחר כך - אני בטח לא הסיבה אם תהייה נסיגה חוזרת (ב"אדיבות" וריינטים חדשים, לדוגמא).

בשורה התחתונה: החבל הדק שהפד מהלך עליו מאז החלה ההתחסנות, ביידן עלה לשלטון ותוכנית התמריצים שלו אושרה, והכלכלה החלה להיפתח - הולך ונעשה במהירות דק יותר. התפתחות האינפלציה היא אחד הגורמים העיקרים שיקבעו אם יתפורר, לבסוף, ומתי.

הכותב מכהן בתפקיד הכלכלן הראשי של בנק מזרחי טפחות.