הלחץ עשה את שלו: האיחוד האירופי עושה סיבוב פרסה ומאיים ב"מלחמת חיסונים"

האיחוד האירופי קרוב לעשות משהו שהוא נשבע במשך שנים להילחם נגדו: להשתמש בכוח נטו כדי לשנות את כללי המשחק לטובתו. לנציבות האירופית נמאס להיות הילד המוכה, נשבר ממה שנתפס כניצול של חלמאות זמנית או של חולשה בשל הצורך בסולידריות פאן-אירופית.

אחרי שהזהיר כבר מתחילת מגפת הקורונה מ"מלחמת חיסונים" שבה החזק מנצח, מאיים כעת האיחוד האירופי לנקוט בדיוק צעד זה: לחסום באופן חד-צדדי יצוא של חיסונים לקורונה שמיוצרים במדינות האיחוד האירופי למדינות אחרות, ולעזאזל עם חוקי התחרות ההוגנת, עם חוקי הפטנטים וחופש העיסוק. האיחוד האירופי רוצה חיסונים - ומהר.

הסיבה העיקרית למהלכים הללו היא לחץ. האיחוד נמצא בלחץ בלתי-פוסק מצד הממשלות החברות בארגון, שמצדן נמצאות בלחץ אדיר מצד הציבור שלהן בנוגע לפיאסקו שנרשם עד כה לגבי מיעוט החיסונים לקורונה. במדינות כמו גרמניה אין כמעט נושא אחר בראש סדר היום - רק חלום החיסונים ושברו. תושבי האיחוד, ובמיוחד המדינות העשירות בו, רואים בעיניים כלות כיצד מדינות עצמאיות כמו ישראל, בריטניה וצ'ילה, מחסנות לבד ומהר. כיצד הן שבות לנורמליות, או לפחות רואות את האור בקצה המנהרה. באירופה עדיין חשוך.

לא פחות ממשבר קיומי

בעבור האיחוד האירופי, זה לא פחות מעוד משבר קיומי. כזה שבוחן עד הקצה מה היתרונות של החברות בארגון לעומת החסרונות. זהו משבר חמור במיוחד מכיוון שחלק גדול מהביקורת ומחוסר שביעות הרצון מגיעים מגרמניה - עד כה החוליה החזקה ביותר בשרשרת מדינות האיחוד, והמדינה שתושביה ששים לשלם מיליארדים מדי שנה כדי לקיים אותו, מתוך הבנה שזוהי המסגרת המדינית והכלכלית המתאימה להם ביותר. היום שבו יימאס לאזרחי גרמניה מהאיחוד האירופי יהיה היום שבו הפרויקט האירופי יתחיל להתפרק. הוא עוד רחוק, אבל העובדה כי אין חיסונים זמינים לתושבי גרמניה, שבה פותח החיסון המוביל בעולם כרגע ("ביונטק-פייזר") מקרבת את היום הזה.

התוצאה של הלחץ האדיר הזה הוא שפוליטיקאים מרחבי אירופה מפנים את האשמה לבריסל, והנציבות עצמה מאשימה את הנציגים השונים - האחראית על הרכש מול האחראי על התרופות, ולהיפך. וכולם ביחד מאשימים את חברות התרופות שניסחו את הסעיפים באופן שיאפשר ניצול של התמימות והרצון של האיחוד לפעול במשותף ובאופן הוגן, ולספק קודם חיסונים למדינות אחרות.

כל זה מתבטא בימים האחרונים במה שהעיתונים באירופה ובבריטניה כינו "הצהרת מלחמה" של נשיאת הנציבות האירופית, מי ש"הכישלון" עד כה רשום בעיקר על שמה - אורסולה פון דר-לאיין. היא הודיעה ביום רביעי השבוע בנאום תקיף, כי ייתכן שהאיחוד יעצור בקרוב באופן גורף יצוא של חיסונים המיוצרים ביבשת. מאחורי הקלעים, הדליפה הנציבות את העובדה כי יותר מ-50 מיליון חיסונים שיוצרו על אדמת אירופה כבר נשלחו למדינות אחרות.

רוב דבריה של פון דר-לאיין כוונו לשותפה עד לא מכבר וליריבה הטרייה - בריטניה. "אנחנו אפילו מייצאים חיסונים רבים למדינות שמייצרות אותן בעצמן", אמרה נשיאת הנציבות ברמז ברור לממלכה המאוחדת, שבה נהנים התושבים גם מהחיסונים שמגיעים מאירופה וגם מייצור עצמי.

המכניזם שהאיחוד אימץ בינואר, לדרוש אישור יצוא על כל משלוח חיסונים, עשוי לעבור שינוי כך שיכלול אפשרות לחסום יצוא במקרה שמדובר במדינה שאינה מרשה יצוא חיסונים לאיחוד האירופי. "אנחנו עדיין מחכים למנות חיסון שיגיעו מבריטניה", אמרה פון-לאיין.

פגיעה במבצע החיסונים

אבל גם אם ביד אחת האיחוד נלחם כדי להשיג עוד חיסונים, ביד השנייה הוא פוגע אנושות במבצע החיסונים שלו. מדינות אירופה השעו השבוע, בזו אחר זו ובניגוד להמלצת סוכנות התרופות האירופית (EMA), את השימוש בחיסון נגד קורונה של אסטרהזנקה. אתמול (ה') שבה הסוכנות והבהירה כי "היתרונות גוברים על החסרונות והמליצה לשוב ולשתמש בחיסונים".

המהלכים משדרים מסר מבולבל מאוד לתושבים וכלפי חוץ: על מה בעצם נלחמות מדינות אירופה? לקבל חיסון שהן עשו הכול כדי לערער את התדמית שלו? ראשית על ידי הגבלת השימוש לצעירים בלבד ולאחר מכן על ידי השעיית השימוש בו?

למען האמת, לאיחוד אין הרבה מה לעשות בינתיים. כל המיני-דרמות של השבועות האחרונים הם בבחינת העברת זמן, פשוט עד שתהיה כמות מספיקה של חיסונים לכל מדינה כדי לצאת ממשבר הקורונה. עכשיו שישראל מציגה (נכון לעכשיו) את החזון האופטימי של מדינה הנחלצת מקורונה בעזרת חיסונים, ובריטניה מתחילה להימצא על מסלול דומה, זו רק שאלה של זמן.

נקודת ההתחלה של מדינות אירופה קשה יותר: לא רק שייקחו חודשים ארוכים עד ש"ביונטק-פייזר" ייצרו את מאות מיליוני המנות הדרושות כדי לחסן את הציבור הבוגר באירופה, אלא שהציבור סקפטי יותר. הרוב בצרפת מתנגד לחיסון, ויש עשרות אחוזים שמתנגדים לו גם במדינות אחרות. לאיחוד יש רק את עצמו להאשים. ההתנהלות שלו תרמה לחוסר האמון בחיסונים.

חוסר סולידריות והתפוררות האמון

משבר הקורונה כבר איים לפרק את האיחוד האירופי. חוסר הסולידריות והכינון מחדש של הגבולות כמעין רפלקס לאומי עם תחילת המגפה גרם להתפוררות האמון בגוש ולצעד החירום שנועד לשקם אותו - היענות לדרישת איטליה וספרד (ומדינות אחרות) ללוות במשותף חוב שכל מדינות האיחוד יהיו ערבות לו, לראשונה בתולדותיו.

כעת מתהווה במהירות נקודת משבר נוספת, אך במקום לעמוד מאחורי הקונספט הפאן-אירופי הבסיסי שתרם לכישלון - הרעיון לפיו כל אזרח באיחוד שווה בין אם הוא תושב מלטה או גרמניה - האיחוד פונה במיטב המסורת הפוליטית להאשים "גורמים זרים", מחברות התרופות, דרך בריטניה ועד לרוסיה. בכך, ובלאומנות שהוא מפגין בנוגע לחיסונים, הוא חותר תחת הערכים שהוא עצמו ניסה לקדם בשנים האחרונות.