אפילו המבקר מבין איך לצאת מהמשבר התעסוקתי

מבקר המדינה פרסם לאחרונה, שבוע לפני הבחירות, דוח ביקורת שנוסח בזהירות. אבל בין מאות העמודים, מתגלה ביקורת חריפה על כישלון המדינה בבניית אופק תעסוקתי למי שלא הולכים לאקדמיה. המסקנות בדוח קריטיות ליציאה מהמיתון ומהאבטלה, והן חייבות לשמש תמרור והוראות הפעלה למי שינהלו את הממשלה הבאה.

למעשה, הן חשובות כבר היום, לפני הבחירות, כי הן דורשות מראשי המפלגות להצהיר ולפעול בהסכמים הקואליציוניים להקמת משרד תעסוקה אחד, נפרד ממשרד הרווחה, ושר או שרה שירכזו תחתיהם את כל הסמכויות בתחום העבודה.

המבקר כותב בשפה עדינה יחסית, אבל באופן מאוד ברור, כי המדינה יבשה לחלוטין את מערך ההכשרות המקצועיות מאז סוף שנות ה-90, למרות הצורך רב השנים ללמד ולהכשיר לעבודה מקצועית את מי שלא בוחרים בלימודים אקדמיים.

במי שהולכים ללימודים אקדמיים, קרוב למחצית מכל שנתון, הממשלה דווקא משקיעה - והרבה. כ-5.5 מיליארד שקל כל שנה מסבסדים שכר לימוד של למעלה מ-300 אלף סטודנטים. אבל לחצי השני - לא נשאר. בין 5,000 ל-14,000 איש בלבד השתתפו בהכשרות מקצועיות מדי שנה, בתקציב נמוך של כ-100 מיליון שקל לשנה. כלומר, השקיעו במי שיש לו יותר ויכול ללכת לאקדמיה, והזניחו לגמרי את האחרים.

זה יצר שני סוגי עובדים, בעלי מיומנויות וחסרי מיומנויות, ורואים זאת היטב במשבר הקורונה: יותר מ-80% מהמושבתים כיום מעבודה הם חסרי תעודה על-תיכונית. אלה שלא השקיעו בהם. כי בעולם עבודה מפותח כמו שלנו לא ניתן לבצע עבודה מקצועית בתחום כלשהו, ללא לימודים על-יסודיים, מקצועיים או אקדמיים.

ניצנים של שינוי

דוח המבקר שם זרקור גם על כך שבניגוד למקובל בעולם, ההכשרות המקצועיות המעטות שנעשו לא היו מותאמות לצורכי המעסיקים ולא אפשרו להם לקחת בהן חלק. בנוסף, כותב המבקר נגד הפיצול בין הגורמים הממשלתיים הרבים האחראים על ההכשרות המקצועיות.

עוד לפני הקורונה, הדרג המקצועי במשרדי האוצר והעבודה הבין שחייבים שינוי. היו שאלות איך עושים אותו, ואז פרצה המגפה. המשבר הפוליטי וריב הסמכויות בין שרי האוצר והעבודה לא אפשרו להתקדם. רק בתקופה האחרונה אנחנו מתחילים לראות ניצנים של שינוי. מונו לנושא מנהלים חדשים בשני המשרדים, והם משנים את דרכי העבודה ומשלבים מעסיקים בהכשרות. חבל רק על השנה שבוזבזה.

מה צריך לעשות כדי שהשינוי ימשיך ויתעצם? מעבר להקמת משרד תעסוקה אחד, הממשלה הבאה תצטרך לבנות אמון בקרב מעסיקים, כי הניסיון בעולם מראה שהם קריטיים להצלחת הכשרות מקצועיות. מוסדות ההכשרה זקוקים לסיוע מהם בהבנת תכני הלימוד הנדרש, והמשתתפים בהכשרות זקוקים להם כדי להתנסות בעבודה מעשית במהלך הקורס.

כיום המעסיקים לא מאמינים לממשלה בכל הקשור לתחום שבו הם לא קיבלו מענה עשרות שנים. אם רוצים להביא אותם להכשרות, צריך לבוא לקראתם ולגייס אותם למשימה. זה ידרוש מהממשלה השקעה, ובעיקר נכונות לבצע שינוי עומק ולשווק אותו באופן נכון ואמיתי למעסיקים.

המרכיב האחרון להצלחה הם המובטלים עצמם. הממשלה לא צריכה לדחוף אותם להתפשר ולחזור לעבודה בשכר נמוך משמעותית מזה שהרוויחו לפני המשבר. דחיפה כזו רק תגדיל את הפער בין כישורים לתעסוקה (mismatch), בעיה שהייתה משמעותית לפני המשבר וגורמת להפחתת רמת החיים ולהורדת הפריון.

הממשלה צריכה להציע לכל מי שרוצה ללמוד את האפשרות לנצל את המשבר הנוכחי לשם כך. יש אנשים שצריכים השלמות של כישורי יסוד, עוד לפני ההכשרות המקצועיות, ויש כאלה שיכולים ורוצים ללכת לאקדמיה. המדינה חייבת להציע סיוע גם באבחון ובהכוונה לכל מי שזקוק לכך.

פרסום של דוח המבקר בעיתוי הזה חשוב ונחוץ, כי זה הזמן לדרוש תשובות ולשמוע התחייבויות. לא עוד פיצולי סמכויות בממשלה ולא הפקרה מתמשכת של הפריון במשק, אלא שינוי דיסקט, ריכוז סמכויות התעסוקה והעמקת העבודה עם המעסיקים. רק כך נוכל לצאת מהמגפה התעסוקתית.

הכותבת היא מנכ"לית עמותת 121, שייסדה את שותפות "המקפצה - המטה להשקעה במקצועות המחר"