דרושה: למידה אחרת לילדי הניתוק והסגר

מערכת החינוך ידועה במורכבותה ומזה שנים רבות נשמעים קולות הקוראים לשינוי וריענון. כאילו לא די בזאת, השפיעה מגפת הקורונה על כלל תחומי החינוך והמשברים, שלא לומר, האתגרים, בהם מצויה מערכת החינוך - החריפו. הסגרים המוטלים על אוכלוסיות בכל רחבי העולם, במטרה לעצור את התפשטות המגפה, הובילו את רוב מדינות העולם, ובהן ישראל, לסגור את בתי הספר ולהגביר את השימוש בהוראה מרחוק. סגירת בתי הספר והמעבר ללמידה מרחוק פגעו מאוד בחוויית הלמידה של התלמידים. הקורונה תפסה את ישראל לא מוכנה ללמידה מרחוק, התשתיות והשיטות אינן מצויות בהלימה לצרכים הגואים. הנזקים הכרוכים בסגירת בתי הספר אינם מסתכמים בפגיעה בהישגים הלימודיים. נניח שההישגים והחוויה יתוקנו במיני אמצעים בשלבים מאוחרים יותר.

נזקים שבלתי ניתן יהיה לתקנם מתחילים "להרים ראש" ובהם, הגברת הסיכון לאלימות, צמצום מערך הטיפול המסייע, צמצום הקשרים החברתיים וביטול מפעל ההזנה. כל אלו יכולים להיות משורשרים לזירה החינוכיות להביא, בין היתר, לנשירה מבתי הספר.

חוקי המשחק השתנו. מנתונים ראשונים עולה כי כ-30-50 אחוזים מהתלמידים לא מצליחים ללמוד במודל המרוחק ולכן שיעורי הנשירה הגלויה והסמויה מבתי הספר עולה בימים אלה וצפויה לעלות בטווח של חודשים עד שנים. גם במחקר של ד"ר אסף מלחי מציין החוקר כי ניתן יהיה להצביע על מגמת נשירה בהיקף של 30% בציבור החרדי לעומת 10% בשגרה, ובציבור הכללי יש רשויות המדווחות על 50% מדובר בנשירה גלויה וסמויה, קרי, נשירה בפועל בעוד התלמידים רשומים כפעילים, מצב חמור, שכן, תקופה ממושכת תעבור עד שיבחין מי מאנשי המקצוע בבית הספר או במערכת ההיקפית, שמדובר בתלמידים שאינם עוקבים אחר הנלמד. לפי ד"ר מלחי, התופעה תחמיר.

חובתנו כמבוגרים מתמצה בימים אלה בדאגה לבריאות הרגשית של 1.5 מיליוני הילדים.

הלמידה המקוונת יכולה להיות בשורה אך צריך לפני ליווי רגשי מקוון, העצמה חברתית מקוונת. צריך להשקיע בפאן הרגשי חברתי. במקביל לצמצם את הפערים הלימודיים העצומים ולא להגדיל את הנשירה עקב הפערים. לתת ביטוי לכישורים אישיים, מצוינות, קשיים ועוצמות, של כל פרט ופרט. כמו כן, ככל שמדובר יהיה בקבוצות קטנות - כן ייטב. שני הרעיונות שלובים זה בזה, ככל שהשיעור אינטימי ומספר המשתתפים מצומצם - יהנה המורה מאינטראקציה אישית וקרובה יותר גם כשמדובר בשיח מרחוק. תחושה שרואים אותי תקדם מצוינות, תמנע נשירה, תמגר עבריינות ותחליף משברים ואבדנות.

רבים הציפו את ההזדמנויות הגלומות במשבר חריף מבחינות רבות כמו זה שהביאה עמה הקורונה. ואכן, משבר הקורונה מהווה הזדמנות לבחון מחדש גם את צורת הלמידה. מזה שנים רבות הבינו המומחים, הקדקודים, מקבלי ההחלטות ואנשי החינוך שבשטח, שנרקם הצורך לסגל דפוסי למידה אחרים. להטמיע למידה אחרת. צריך ללמוד באופן שונה. תלמיד שאינו מעוניין ללמוד - אין לכפות עליו אלא לאמץ גישה שונה, כזאת שרואה אותו ולפני הכל, מצמיחה מוטיבציה בקרבו. ההנעה היא הבסיס לכל-כך הרבה מרכיבים בחיים והגיעה העת לייצר קרקע פורייה ללמידה בזכות שיטות להגברת המוטיבציה. ההוראה המקוונת שימשה, אם כן, כזרז, כקטליזטור לתובנות מעמיקות שהשתרשו בחודשים האחרונים לגבי המסד עליו מושתתת מערכת החינוך. הטיפול והטיפוח - עליהם להתמקד, ראשית, בבסיס ובנימוק בטרם יחלו תהליכי החינוך והלמידה עצמם.

בימים אלה העומדים בסימן חיסונים ויציאה ושחרור מכבלים עולה ביתר שאת שאלת הפיצוי וההצמחה של ילדי הניתוק והסגר, כיצד נתקן ונהפוך ילדים אלה למועצמים ומקודמים? למחלת הבדידות לא תימצא תרופה ללא תקשורת בינאישית ולכן ראשית יש ללמד שיטות לאינטראקציה בונה וחינוך רגשי וחברתי ויפה שעה אחת קודם עבור סגל ההוראה והחינוך. יש ללמד תקשורת בין אנשים לעומק, לפתח רגישות, לראות את האחר, לפתח אינטליגנציה רגשית, שהיא-היא הבסיס ללמידה יצירתית.

בכל פעם שאני עדה לפלא המתרגש למול עיני בעת החיבור לתלמידים - אני מתפעלת מחדש לנוכח כוחותיו של הלומד, עד כמה הכוחות של שני הצדדים, המלמד והלומד מתעצמים כאשר יש ביניהם היכרות, הכרה, הקשבה ואמון מלא.

אלה הדברים שצריכים להישאר איתנו עוד אחרי הקורונה.

הכותבת היא מנכ"לית עמותת מניפה