הקרב של ביידן על תיקון אמריקה רק התחיל, והוא לא מתכוון להתפשר

העטיפה המרשרשת ביותר על מתנת ג׳ו ביידן לבוחר האמריקאי הייתה "נורמליות". הוא הבטיח "נשיאות ללא ציוצים" לכל מי שהתעייפו מן הקצב ומן הטון של ארבע השנים הקודמות.

היה יסוד להאמין לו. סוף סוף, ג׳ו ביידן התבגר והזדקן בפוליטיקה. אל הבית הלבן הוא נכנס לא רק בשנה ה־79 של חייו הביולוגיים, כי אם גם בשנה ה־49 של חייו הפוליטיים. לא הייתה זו העזה אפוא להגיד עליו שהוא פרגמטי ושוחר פשרות. למען האמת, זה בדיוק מה שהוא אמר על עצמו במרוצת מערכת הבחירות שלו.

ביום שבת מלאו חודשיים לנשיאותו, ואפשר לטעון שהוא הפתיע הן את הימין ואת השמאל. הנשיא הזקן ביותר בהיסטוריה, שרצה להחזיר את המטוטלת אל המרכז, לחץ על הדוושה בכוח ששום נשיא דמוקרטי לא לחץ זה 50 שנה ויותר.

שוחר הפשרות אינו מנסה להתפשר עם האופוזיציה, אם כי זה אולי מפני שאיש באופוזיציה אינו מוכן להתפשר איתו. פוליטיקאי, שהבטיח לפגוש את אמריקה במרכז, כבר הספיק למשוך אותה שמאלה במידה שהפתיעה גם את השמאל הדמוקרטי.

"שבועות רבי תוצאות"

היהלום שבכתר הוא כמובן סיוע החירום לנפגעי הקורונה, 1.9 טריליון דולר, שהקונגרס הקציב לו בתחילת החודש. נחישותו של ביידן הייתה לא צפויה. הוא רקע ברגלו כאשר חלק מהרפובליקאים הציעו לו את שליש הסכום הזה תמורת הצבעתם. זה מה שצריך, הוא אמר, ופחות מזה יהיה פחות מדי.

שורה של משקיפים פוליטיים אמרו, שהחקיקה הזו הפכה את ביידן ל"נשיא טרנספורמטיבי", זאת אומרת מחולל שינוי. מעט מאוד נשיאים אמריקאים היו ראויים לתואר הזה בסוף נשיאותם; ומתי מעט היו ראויים לו בסוף החודש השני של נשיאותם.

"אלה היו מן השבועות רבי התוצאות ביותר בפוליטיקה האמריקאית של זמננו", כתב דייוויד ברוקס, פרשן הנוטה ימינה, ב"ניו יורק טיימס". "תחילה היה נדמה שביידן הוא הפרק השלישי בעידן קלינטון/אובמה של מרכז־שמאל. אבל זה משהו חדש".

עלעול בעיתונים של אוקטובר האחרון מזכיר לנו, ששבוע אחד לפני הבחירות, ג׳ו ביידן עלה לרגל אל וורם ספרינגס שבמדינת ג׳ורג׳יה. שם נאבק פרנקלין רוזוולט עם מחלת הפוליו שלו בשנים שלפני נשיאותו.

היסטוריונים מסכימים שאלה היו ייסורי מכוננים שפתחו את לבו של רוזוולט, והכינו אותו אל המאמץ עצום הממדים לחלץ את אמריקה מן השפל הגדול של שנות ה־30. "אני עומד במקום שבו עמד רוזוולט", אמר ביידן, ולא התכוון רק לגיאוגרפיה. הוא הבטיח "להתגבר על הנגיף הקטלני" ו"לרפא את העולם מייסוריו".

עכשיו ברור שהוא התכוון לכל מלה. עכשיו גם ברור שהוא לא יהסס לנצל את הרוב הזעיר של הדמוקרטים בקונגרס, לא רק כדי להוסיף "ולרפא את העולם", אלא גם כדי לתקן אותו. מזומן לו מאבק חזיתי עם הרפובליקאים, שלהם יש אסטרטגיה ברורה: להפריע לו בהיותם מיעוט, ולנצח בבחירות לקונגרס של סוף 2022. וושינגטון עומדת להיות שדה קרב, אם כי מוטב לקוות שרק באופן מטאפורי.

המעידות של ביידן וקללת פוטין

הפתעות החודשיים הראשונים של ביידן היו בייחוד בענייני פנים. אבל השבוע שחלף הפנה את תשומת הלב לענייני חוץ. זה התחיל בספק פליטת־פה של הנשיא בראיון טלוויזיה, ונמשך במעמד מבוים היטב באלסקה.

בראיון הטלוויזיה הוא נשאל על יחסיו עם ולדימיר פוטין. המראיין, ג׳ורג׳ סטפנופולוס, הקשה: "האם אתה חושב שפוטין הוא killer?", שזה קצת פחות מרוצח והרבה פחות מבחור נחמד. "כן", ענה ביידן, I do.

לא לגמרי ברור בשביל מה זה היה טוב. השאלה הייתה קלה להתחמקות אלגנטית. הוא יכול היה להגיד למשל, "אני אניח למעשי פוטין לדבר בשם עצמם". לקרוא לראש מדינה זרה killer הוא משהו שנשיאים עושים כאשר הם שוקלים הכרזת מלחמה, או ניתוק יחסים דיפלומטיים.

התוצאה המיידית הייתה יציאת השגריר הרוסי בוושינגטון "להתייעצויות" במוסקבה. פוטין עצמו לגלג, שעוד מילדותו הוא יודע, כי אנשים מטיחים כינויי גנאי שהם עצמם ראויים להם. וחוץ מזה הוא "מאחל בריאות טובה" לביידן. יומיים אחר כך נשיא ארה"ב מעד שלוש פעמים בעלותו בכבש המדרגות למטוס חיל האוויר מס׳ 1. קללת פוטין?

"אפילו אמריקאים חדלו להאמין"

ביום ו׳ שעבר יצאו שני בכירי מדיניות החוץ של ביידן, מזכיר המדינה טוני בלינקן והיועץ לביטחון לאומי ג׳ייק סאליבן, לאלסקה, לפגישת מסכה־אל־מסכה עם עמיתיהם הסינים, מנהל יחסי החוץ של המפלגה הקומוניסטית יאנג ג׳ייצ׳י ויועץ המדינה וואנג יי.

בלינקן נשא נאום פתיחה של שתי דקות, שבו גינה את מעשי הדיקטטורה הסינית בהונג קונג ובשינג׳יאנג. המנהל יאנג השיב בהתקפה ספונטנית לחלוטין של 17 דקות על חוצפתה של אמריקה ועל צביעותה, והזכיר לה שאפילו "אמריקאים חדלו להאמין בדמוקרטיה האמריקאית".

אחר כך, מאחורי דלתיים סגורות, רמי הדרג התיישבו לפגישה עניינית, אולי, על המשבר העמוק ביחסי וושינגטון־בייג׳ינג, שיש לו כל כך הרבה פנים ונובעות ממנו כל כך הרבה סכנות.

הכרזת הפתיחה של בלינקן הסירה מהשולחן כל הנחה קודמת על כוונות של ממשל ביידן לפייס את סין. יום אחד לפני הפגישה באלסקה, מזכיר המדינה של טראמפ, מייק פומפיאו, הזהיר את הממשל החדש (בראיון לבי.בי.סי) מפני פגישות לבביות מדיי עם הסינים. "אין מקום ליחסים אישיים, אם הם באים על חשבון מעשים של ממש", אמר פומפיאו.

לא סוכני מכירות להוטים

בלינקן וסאליבן התנערו בהצלחה מן החשד של עודף דיפלומטיות. הם לא עשו למשל מה שעשה טראמפ בפגישת הבכורה שלו עם רודן צפון קוריאה ב־2018, כאשר יצא מגדרו להישמע לבבי. שליחי ביידן הודיעו לסינים, לעולם החיצון ולדעת הקהל האמריקאית שבדעתם לנהוג בסין בסגנון של קטגורים מחמירים בבית משפט, לא של סוכני מכירות להוטים לעסקה.

הסינים היו מוכנים והשיבו בטון האגרסיבי המייחד את הדיפלומטיה הפומבית שלהם בשנים האחרונות. אבל מעניין שכלי התקשורת בסין, כולל הטלוויזיה הממלכתית, העניקו סיקור מאופק לפגישה באלסקה. נראה שבייג׳ינג עדיין מקווה לעשות עסקים עם ממשל ביידן. אולי היא חושבת שהנשיא ראה צורך להתחיל בטון הזה כדי לשים קץ להאשמות מצד חלק מהרפובליקאים, כולל דונלד טראמפ, שהוא נמצא בכיסה של סין.

עניין אחד צריך להטריד את ארה"ב: הסכנה שאיבתה הגלויה הן לרוסיה והן לסין תדחוף אותן עוד יותר זו אל זרועותיה של זו. ארה"ב השכילה לנצל את ההתרחקות ביניהן לפני כמעט 50 שנה כדי להתחיל הפשרה ביחסים עם סין. התקרבות מחודשת אינה אינטרס אסטרטגי של ארה"ב או של המערב.

הנשיא ביידן עדיין עומד בפרק המבוא של נשיאותו. הוא עדיין יוצר את אישיותו הפומבית. עדיין איננו בטוחים מה ממה שאנחנו רואים הוא ג׳סטה ומה הוא סימן לבאות. אבל הג׳סטות מעניינות הרבה יותר ממה שהיה מקום לצפות.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny