הפוליטיקאים מבטיחים הבטחות, אך האם הם יקיימו?

זהו דבר ידוע לכל שקשה להאמין למה שמבטיחים הפוליטיקאים לפני הבחירות. יחד עם זאת בשנתיים האחרונות, הבחירות הן כל מה שיש לנו, וההבטחות שבאות לפניהן הן הדבר הכי קרוב למדיניות ממשלתית שניתן למצוא.

בשנתיים האלו, שבהן אנו הולכים ושקועים בתוך משבר משילותי חסר תקדים, במסגרתו חסרים המרכיבים הקריטיים הבאים למדינה דמוקרטית תקינה: ממשלה יציבה, תקציב מדינה, תהליכי חקיקה והחלטות ממשלה בכמות הגיונית ובהעדר מצעי מפלגות מסודרים מטעם מספר מפלגות, קשה שלא לראות בהבטחות בחירות כהזדמנות היחידה שיש לנו להבין למה מתחייבים נבחרי הציבור שלנו ועל סמך מה הם מצפים שנצביע להם.

מתוך מעקב של המרכז להעצמת האזרח, אחר הבטחות בחירות של כלל הקשת הפוליטית בארבעת הסבבים האחרונים, וניתוח שלהן על פי האישים והנושאים השונים ניתן לראות שמרבית המפלגות החליפו את ראשיהן במהלך ארבעת הסבבים, בנוסף לכך הנושאים המרכזיים משתנים מסיבוב לסיבוב אך ישנו רק נושא אחד שבאמת מעניין את המועמדים שלנו.

באופן מפתיע למדי, ובניגוד להבטחות הרגילות של חברי הכנסת והשרים, מעקב אחר הבטחות הבחירות לאורך ארבעת הסבבים איננו פשוט מהסיבה הפשוטה שמרבית המפלגות השתנו משמעותית מאז הסיבוב הראשון.

יש מי שהחליפו ראש (או ראשת) מספר פעמים כמו "העבודה", "יהדות התורה" ו"מרצ". יש מי שהתאחדו והתפצלו כמו "הצינות הדתית", "הרשימה המשותפת", "כחול לבן", "יש עתיד" "ימינה" (שגם התפצלו וגם החליפה ראש) ו"הליכוד" (אשר התאחדו עם "כולנו", למי ששכח שהייתה מפלגה כזאת לפני 4 סבבים). ויש מפלגות שנולדו או שנמחקו לגמרי מהמפה הפוליטית.

בעצם המפלגה היחידה שנשארה עם אותו ראש ולא התאחדה או התפצלה במהלך התקופה כולה היא "ש"ס" בראשות אריה דרעי, ונדמה שניתן לעקוב באופן המיטבי ביותר אחר הבטחותיה לאורך זמן. אך זה רק למראית העין, שהרי אין לש"ס מצע מסודר ואריה דרעי יו"ר ש"ס הוא אחרון המבטיחים עם הבטחת בחירות אחת בלבד עד כה.

ממבט קרוב על כ-237 הבטחות שנאספו עד לרגע זה ניתן לראות שיש נושא אחד שמעניין את נבחרי הציבור שלנו יותר מהכל והוא נושא "הכיסאולוגיה". 26% מההבטחות שנאספו בסבב הבחירות האחרון לעומת 7% מהבטחות שנאספו בשני סבבי הבחירות האחרונים עסקו ב"מי ישב עם מי" ובעיקר "מי לא ישב עם מי". דוגמה טובה לכך היא הבטחתו של יאיר לפיד כי "כחול לבן" לא תשב עם הליכוד בסבב ג' או הבטחתו האחרונה של אביגדור ליברמן, כי לא ישב עם הרשימה המשותפת בסבב הנוכחי.

בסבב הבחירות הזה גם עלו קרנם של הכלכלה עם 12% מההבטחות לעומת אחוזים בודדים בסבבים קודמים ו0 הבטחות בכלל בסבב ב' בנושא. מערכת המשפט גם היא מקבלת תשומת לב רבה עם 10% מההבטחות שנאספו בסבב זה לעומת אחוזים בודדים בשני הסבבים הקודמים ו13% מסבב א'. אחרונים בסבב זה הם שיטת הממשל והקורונה המקבלות 7% מההבטחות בתחומן, שלא היו או שכמעט ולא היו הבטחות בתחומן בסבבים קודמים.

נושאים אזרחים אחרים שמעניינים אותנו הציבור ודווקא עסקו בהם בסבב הבחירות הראשון ונדחקו לחלוטין לאחור בסבב בחירות זה. למשל תחום הבריאות, שניתנו בו 13% מסך כל ההבטחות בסבב א' זכה רק ל-3% מההבטחות בסבב בחירות זה. חינוך בסבב א' עמד על 9% ורווחה 13% קיבלו רק 2%-3% מההבטחות בסבב זה בהתאמה. נושא ההתיישבות שקיבל 13% מסך ההבטחות בעיקר לאור הסיפוח שתוכנן בסבב הבחירות הקודם מקבל כעת רק 3% בסבב הנוכחי.

חשוב להפריד בין מפלגות בעלות מצעים מסודרים הפורסים את הבטחותיהן, ובנוסף לכך נבחריהן גם נותנים הבטחות קונקרטיות לציבור ומאפשרים מעקב מסודר אחריהם. לעומת מפלגות ללא מצעים מסודרים, שלא מאפשרות מצד אחד מעקב סדור, אך עדיין ניתן לראות כי ראשיהן מבטיחים לציבור הבטחות בנושאים שונים כמו מפלגת העבודה (45 הבטחות), מפלגת הליכוד (34 הבטחות) והציניות הדתית (9 הבטחות).

לעומתן מפלגות שאין להן מצע, ובנוסף לכך ראשיהן לא טורחים גם להבטיח דבר לבוחרים, וכך הן משאירות אותנו הבוחרים וגופים שמבצעים מעקב אחריהם, בעלטה מוחלטת, כמו לדוגמה מפלגות ש"ס (0 הבטחות) ויהדות התורה (2 הבטחות).

יש לזכור כי בסופו של דבר נבחרי הציבור שלנו אמורים לעבוד עבורנו, הם אמורים להגיד לאן פנינו מועדות וכמובן גם להביא אותנו ליעד שהם עצמם הגדירו, תוך כדי עמידה בהתחייבויותיהם, לצד דאגה לנושאים שמדאיגים אותנו האזרחים. התפקיד שלנו, של האזרחים, לעומת זאת, הוא לעמוד על המשמר ולדרוש מהם את המחויבות להבטחות שלהם. במיוחד עכשיו כשבמקום פטריות אחרי הגשם, צצות להן ההבטחות שלפני הבחירות.

הכותבת היא מנכ"לית המרכז להעצמת האזרח