להחליף את שיטת הבחירות היחסיות הכושלת בשיטת המחוזות

ממצאי דוח מדד הגליל 2020 של המכון לחקר הגליל באקדמית גליל מערבי שפורסם לאחרונה מעלים תמונה קודרת בנוגע למספרם הנמוך של חברי כנסת שמגיעים מהפריפריה הצפונית. "התאמה ייצוגית מותאמת" מהווה פרמטר המשקף את רמת ההלימה הקיימת בין אחוז התושבים שמתגוררים במחוז מסוים בארץ בהשוואה לכלל האוכלוסייה בישראל, לבין ייצוגם היחסי בכנסת ביחס ל-120 חברי המליאה שמייצגים את כלל תושבי ישראל.

כאמור, מן הממצאים עולה כי מחוז צפון מוביל בפער שלילי גדול במדד הייצוגיות ביחס לשאר המחוזות במדינה. על פי הממצאים בכנסת ה-22 אחוז חברי הכנסת ממחוז צפון היה 8.3% בעוד אוכלוסיית מחוז צפון מהווה 16.8% מאוכלוסיית ישראל. בכנסת ה-23 אחוז חברי הכנסת ממחוז צפון הוא 10% כשכאמור אוכלוסיית מחוז צפון מהווה 16.8% מאוכלוסיית ישראל.

כשמוסיפים לנתונים את מחוז חיפה הצפוני מוצאים כי למרות ש-28.8% מאוכלוסיית ישראל מתגוררת במחוזות חיפה וצפון, בכנסת ה-22 רק 13.3% מחברי הכנסת מגיעים מהפריפריה הצפונית ובכנסת ה-23 זוכה הצפון לייצוג של 15% בלבד מחברי הכנסת.

אני מכירה היטב לאורך השנים את הקולות הנשמעים על כך שישראל מדינה קטנה מידי לחלוקה למחוזות בחירה והמדינה אחראית ודואגת לאינטרסים של כלל מחוזות המדינה. ברם, המציאות בפועל, כפי שהיא מופיעה במדד הגליל 2019 ובמדד הגליל 2020, מעידה כי באופן עקבי הפריפריה הגאוגרפית סובלת מאפליה מובנית ביחס לשאר המחוזות בישראל.

זוהי בדיוק הסיבה לכך שבמרבית המדינות המערביות אומצה שיטת הבחירות במחוזות; כל אחת מהמדינות אימצה וריאציה של שיטת המחוזות שמתאימה למאפיינים הגיאוגרפיים, ההיסטוריים והתרבותיים של המדינה. בבסיס החלוקה למחוזות עומדת ההבנה שיש ייחוד לכל אזור גיאוגרפי ורק האוכלוסייה שמתגוררת בו מבינה את הייחוד ויכולה לתאר, לשקף ולהילחם לטובת אותו מחוז.

ראוי שאותן תפיסות אנכרוניסטיות שמלוות אותנו מקום המדינה, לפיהן ישראל כמדינה קטנה ורב תרבותית לא יכולה לאמץ את שיטת המחוזות יפוגו מן העולם. נכון, ישראל היא מדינה קטנה המונה כתשעה מיליון תושבים, אך נורבגיה כמדינה קטנה יותר משלנו על 5.3 מיליון תושביה והגירה מוגברת מארצות אסיה ואפריקה מחזיקה 19 מחוזות עם מספר נציגים מכל מחוז.

בנוסף, דוגמאות מקבילות בעולם המערבי מוכיחות כי הטיעונים על כך שבישראל כמדינה רב תרבותית ישנה חשיבות רבה לשיטת הבחירות היחסיות מאחר והיא מאפשרת ייצוגיות הולמת לכלל מרכיבי האוכלוסייה אינם רלוונטיים. המציאות מוכיחה ששיטת המחוזות עובדת מצוין גם במדינות בסדר גודל ומאפיינים רב תרבותיים דומים לשלנו, דוגמת בלגיה שכוללת 11 מיליון ומחזיקה ב-11 מחוזות בחירה.

הכנסת ה-24 שתושבע לאחר הבחירות הקרובות צריכה להחליט לאמץ תפיסה חדשה לגבי סוגיית הייצוגיות. ייצוגיות הוגנת ושווה לכלל תושבי המדינה ללא הבדל דת, גזע, מגדר ומחוז.

הכותבת היא ראש החטיבה למדעי המדינה באקדמית גליל מערבי