קודם המרצת המשק, הטיפול בגירעון יחכה

אנו מתקרבים למועד שיתאים לשנות את המדיניות הכלכלית בישראל; שלב הבלימה מסתיים וצריך לעבור לשלב ההסתערות. בשלב הבלימה - עד למציאת החיסון ולהוכחה שהחיסון יעיל - התאימה ההתמקדות בסיוע ישיר לאוכלוסיות שנפגעו ולא עמדו בפניהן האמצעים להתמודד עם הפגיעה: אוכלוסיית המובטלים, העצמאים ובעלי עסקים קטנים.

להם היה צורך לספק אמצעי קיום מינימליים, סבירים, מתאימים למדינה מפותחת ברמה של ישראל, עם מחויבות לקיימם כל עוד אין חיסון יעיל; היה ברור שגישה זו תייצר תמריצים שליליים אך אלה היו בסדר גודל משני, יחסית לתועלת המדיניות, תוך הדגשת תפקיד הממשלה בתקופה שאנשים חשופים למצבים שאין הם יכולים להתמודד מולם.

בשלב ההסתערות העומד בפנינו יש להגדיר מחדש את יעדי המדיניות, תפקיד הממשלה והאמצעים להשגת היעדים.

היעד המרכזי אליו חייבים להקצות את מירב המאמצים הוא החזרת המשק לתעסוקה מלאה. המשימה מאתגרת במיוחד בשל מספר סיבות:

1. מספר מקומות העבודה שהמשק צריך לייצר צריך להיווצר על ידי המגזר העסקי, כלומר, תפקיד הממשלה אינו לייצר את מקומות העבודה ישירות, אלא לייצר את התנאים הכלכליים ואת התמריצים לכך שהמגזר העסקי הוא זה שיפרח, ויעסיק את כוח העבודה המובטל.

2. השינוי המבני הנדרש במשק, על רקע תהליכים משקיים שהיו חלק מכלכלת ישראל והעולם והואצו קיצונית בגלל הפנדמיה, רוב המובטלים והעובדים שיצאו לחל"ת לא יחזרו למקומות שעזבו. בדרך כלל שינוי בהרכב התעסוקה הוא תהליך איטי הנמשך שנים, ועלינו לממשו תוך פרק זמן מינימלי.

3. בשנה האחרונה התרחש תהליך מהיר של שיפור פריון הייצור, שיעור התעסוקה ירד בשיעור גבוה יותר משיעור ירידת התוצר, תוך שיפור התפוקה לעובד. תהליך זה הוא ברכה מחד, שכן הוא מצמצם את פער הפריון העבודה שלנו מול מדינות מתקדמות אולם, מאידך, הוא יוצר גרעין קשה של מובטלים שללא הכשרה מקצועית מתאימה, לא ימצאו מקומות עבודה בקלות.

4. כלכלת ישראל יוצאת לשלב ההסתערות לפני רוב כלכלות המערב, הנמצאות עמוק במשבר, ובהיותנו משק קטן ופתוח, כלכלת ישראל לא יכולה לנצל את מלוא פוטנציאל הצמיחה והתעסוקה בלי שוק עולמי משגשג.

תפקיד הממשלה הוא להפעיל תוכנית כלכלית רחבת היקף כדי להשיג את היעד. הכלי מרכזי של התוכנית הוא העברת תקציב מדינה, אמין, שיסיר את עננת אי הוודאות הכלכלית, ויאפשר למגזר העסקי אופק תכנוני סביר.

התקציב חייב לסיים סופית את השימוש בהוצאות חוץ תקציביות (המכונות קופסאות), המהוות מסגרת לא מבוקרת להוצאות הממשלה. הנושאים המרכזיים שעל התקציב לטפל בהם: תוכנית לאומית להכשרת עובדים בשיתוף מכללות אקדמיות והמגזר העסקי; סיום מיידי אך הדרגתי של מדיניות המענקים, תוך יצירת תמריצים לשוב לשוק העבודה; שיקום מערכת הבריאות , שתפקדה בגבורה מול הנגיף, למרות ששנים היא לא תוקצבה בהתאם וסבלה מחוסרים שונים, בעיקר ממחסור בכוח אדם. חייבים להיערך להתמודדויות עתידיות בנגיפים שעלולים להופיע בצורות שונות של מוטציות; שדרוג מערכת החינוך.

קשה להעריך את הנזקים ארוכי הטווח של המחדל שהתרחש בתחום החינוך. חייבים ללמוד את הלקח ולשים - כמטרה עליונה - את הקטנת מספר התלמידים בכיתה; במצב זה לא יהיה צורך ב"קפסולות" והמערכת תוכל לתפקד באופן תקין וביעילות בעתיד; הכפלת השקעות בתשתיות לאומיות, בעיקר תשתיות תחבורתיות אך גם תשתיות אחרות לשיפור טכנולוגיית המידע, הדיגיטציה בשירות הציבורי ושיפור הקישוריות. בשנה האחרונה למדנו שקישוריות בכל בית נדרשת כמו אספקת חשמל ומים.

השאלה הגדולה היא מה עושים עם הגירעון הממשלתי? ברור שבהמשך נצטרך לטפל בגירעון ולהחזיר את משקל החוב הציבורי יחסית לתוצר, לירידה. אולם, אם רוצים להשיג את היעדים, בעיקר בתחום התעסוקה והתוצר, אין לטפל בגירעון עד ששיעור האבטלה יהיה במגמת ירידה ברורה ויציבה. זה לא יקרה בתקציב הקרוב לשנה הבאה.

טיפול מוקדם יותר בגירעון, כלומר צמצום הוצאות או העלאת מסים, עלול, במקרה הטוב, לדחות את החזרה לתעסוקה מלאה, ובמקרה הרע ליצור שפל כלכלי ממושך. יתר-על-כן, במסגרת התכנית הכלכלית יש לשקול הפחתת מסים מסוימת, לתמרץ השקעות ופתיחת עסקים חדשים במגזר העסקי. כלכלת ישראל חזקה דיה על מנת לאפשר גידול החוב, במיוחד על רקע שיעורי הריבית הנמוכים הקיימים היום בארץ ובעולם.

הכותב מכהן כמשנה לנשיא לעניינים אקדמיים במרכז הבינתחומי; היה חבר בוועדה המוניטרית של בנק ישראל