המתווה שיעזור לישראל לצאת ממשבר הקורונה

במדיניות החל"ת לא נקבעו תמריצים יעילים ומעודכנים להחזרת העובדים, הן מבחינת המעסיקים והן מבחינת העובדים. ברור גם שהניהול הרע של הסגרים החמיר את הפגיעה הכלכלית

לאחר שחוותה מיתון קשה ותחלואה גבוהה מאוד, נכנסת עתה ישראל לתהליך היציאה ממשבר הקורונה.

הממשלה הפגינה יכולת ניהול גרועה במיוחד במשבר הקורונה, על אף התנאים הבסיסיים הטובים. היא הצליחה להבקיע כל גול עצמי אפשרי: ניהול מזגזג, היעדר בקרה על הכניסה לישראל, והיעדר אכיפה.

ברקע עומדת חולשת הפוליטיקאים: ראש ממשלה, העסוק בהבטחת שלטונו ובדחיית משפטו, ואוסף שחקנים פוליטיים נרפים וחסרי יכולת. כך, למשל, באופן מדהים, לא ראינו כל ניסיון אמיתי לחזק את בתי החולים במשך השנה האחרונה. ניהול המדיניות לפי צרכיו האישיים של נתניהו וחריגות רבות של נבחרי ציבור הביאו לאובדן אמון הציבור.

המדיניות הכלכלית הייתה מבולבלת לא פחות. בתחילה התאפיינה בעזרה מועטה למשקי בית ולפירמות. אחר כך הייתה "פתיחת ברזים", ללא תשומת לב לתמריצים. במדיניות החל"ת לא נקבעו תמריצים יעילים ומעודכנים להחזרת העובדים, הן מבחינת המעסיקים והן מבחינת העובדים. ברור גם שהניהול הרע של הסגרים החמיר את הפגיעה הכלכלית.

התוצאה מודגמת היטב בנתונים לגבי שני נושאים מרכזיים: הצריכה הפרטית לנפש, מדד עיקרי לרמת החיים, ירדה ביותר מ- 11%. האבטלה שברה שיאים: באפריל 2020 היה שיעור הבלתי מועסקים והנעדרים זמנית כמעט 35% מכוח העבודה. הנתון האחרון הוא מעל 15% בינואר 2021, או 620 אלף איש.

מה ניתן לעשות? חדלון האישים והפיצול העמוק המאפיין את הפוליטיקה הישראלית אינם מבשרים טובות בהקשר זה, אך ראוי לחשוב על מה היה רצוי לעשות, ובפרט על ארבעת הצעדים הבאים.

צעד ראשון, סימבולי ומהותי כאחד, הוא הקמת ממשלה של 15 שרים. זו תלווה בסגירתם לצמיתות של מספר משרדי ממשלה ובאיחוד של כמה משרדים אחרים. צעד זה יאותת הבנה של המצב ותחילתה של התנהלות יותר הגונה ויותר יעילה.

הצעד השני, הוא מינוי אישיות מקצועית לתפקיד שר האוצר, לתקופה של שנתיים. לאף פוליטיקאי אין סיכוי כעת לעשות במשרד זה עבודה טובה או פופולרית. רק איש מקצוע יוביל שינוי יסודי הנדרש בתקציב המדינה. אציין כי באיטליה הדבר נעשה ברמת ראשות הממשלה. בתחילת העשור הקודם מונטי, וכעת דראגי, הם אנשי מקצוע שהביאו רצינות ויכולת למשרה הזו.

נדרש להעביר מידית תקציב מותאם משבר קורונה, כולל מימון מושכל של עובדים בחל"ת, מימון תוכניות תיווך בין עובדים לפירמות, ועזרה לעסקים בקשיים. לצורך זה תיערך הנפקה של אג"ח ממשלתיות לטווח ארוך של לפחות 30 שנה, אגרות קורונה, תוך ניצול הריבית הנמוכה של הסביבה הכלכלית הנוכחית. יש לשקם את אגף התקציבים, שנחלש מאוד.

הצעד השלישי יהיה חיזוק משמעותי של מערכת הבריאות. מדובר הן בתשתית אנושית, כולל רופאים ואחיות, והן בתשתית פיזית. המצב כעת הוא שישראל נמצאת בערך ב-50% מההיקף של שתי תשתיות אלו במדינות האירופיות המובילות. מדובר בחיזוק מיידי של מסגרות קיימות המשוועות לתקציבים ובצעדי מדיניות לטווח הבינוני והארוך כולל הקמת בתי חולים נוספים, מסגרות חדשות להכשרת רופאים ואחיות, וחיזוק הרפואה בקהילה.

הצעד הרביעי הוא הפעלת צעדים לשיקום התעסוקה. הצעד העיקרי הוא מתן סיוע למובטלים בחיפוש עבודה, מתן סיוע למעסיקים בגיוס עובדים או בהחזרת עובדים, ותיווך אקטיבי בין שני הצדדים. ניתן ללמוד ממדינות כמו גרמניה, הולנד, ושבדיה בנושא זה, כולל בהפעלת מדיניות דמי אבטלה ובמדיניות עידוד חזרה לעבודה.

חשוב לומר: בכך לא מסתכמות הבעיות הכלכליות בפניהן עומדת ישראל, רחוק מזה. לישראל בעיות יסוד בתחום התשתית האנושית והתשתית הפיזית, המציבות אותה בעמדה של הדרדרות אפשרית ממקום עשרים ומשהו במדרג העולמי של פיתוח למקום ארבעים או חמישים. אך רצוי כעת להגדיר את הדברים "הבוערים" ביותר.

האם צעדים מסוג זה ייושמו? סביר להניח שלא, כי זה נשמע טוב מדי ביחס למציאות הפוליטית בישראל. מציאות זו בנויה על מפלגות ורסיסי מפלגות לרוב, מאופיינת בחוסר יכולת לשיתוף פעולה, ומעידה על היעדר ראייה רחבה של המצב. אין בנמצא מי שניחנים בחזון או ביכולת ביצוע של מדיניות כזו, הדורשת חשיבה, הכנה, וסבלנות.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז למאקרו בלונדון סקול אוף אקונומיקס (LSE)