ביטחון תזונתי: לתת חכה ולא רק את הדגים

לאחרונה, השיק משרד הפנים מיזם לחלוקת כרטיסי מזון לאוכלוסיות מעוטות הזדמנויות, בתקציב העומד על כ-700 מיליון שקל, ומחולק באמצעות כרטיסים נטענים ל-200 אלף משפחות.

בהתאם לקריטריונים, הזכאים למיזם הם אזרחים שמקבלים הנחה בארנונה בשיעור של 70% ומעלה ואזרחים ותיקים שמקבלים גמלת הבטחת הכנסה. מדובר בצעד משמעותי ביותר מצד ישראל לקדם מימוש ביטחון תזונתי לכולם. ועדיין, המיזם אינו חף מקשיים.

אחת הביקורות המרכזיות למיזם היא שהוא אינו פונה לכלל האוכלוסיות הסובלות מחוסר ביטחון תזונתי, למשל, לנפגעי קורונה שטרם הספיקו לקבל הנחה בארנונה או שהרשות שלהם אינה מעניקה הנחות, לדרי רחוב, לתושבים ממזרח ירושלים ומהכפרים הלא-מוכרים ולמי שאין לו גישה למצות זכויותיו.

הביקורת חשובה ונחוצה, אך ממעוף הציפור ובראייה המשלבת תרבות, כלכלה, חקלאות וקהילה ניתן לזהות אלטרנטיבה שטומנת בחובה פוטנציאל להשיג עצמאות תזונתית מדינתית.

מספר המשפחות שחוות חוסר ביטחון תזונתי עולה בשל משבר הקורונה

לפי דוח העוני האחרון של ארגון "לתת", 22.6% משפחות חיות כיום בישראל בחוסר ביטחון תזונתי, מתוכן 9.9% משפחות חיות בחוסר ביטחון תזונתי חמור, והמספרים בעלייה נוכח המשבר שאנו חווים.

חשוב להבין, שהסיבה המרכזית להיעדר ביטחון תזונתי במדינות מפותחות נעוצה דווקא ביכולת לרכוש מזון, כלומר, בהיעדר נגישות כלכלית למזון, ובפרט לפירות וירקות.

לצד הנתונים הלא פשוטים על רעב בישראל, כ-800 אלף טון מזון, בעיקר ירקות ופירות, מושמדים בכל שנה ושנה. משבר הקורונה אף הפך את שוק המזון לריכוזי יותר, שכן הרשתות הגדולות הן אלו שנותרו פתוחות במהלך הסגרים.

אם, כפי שחוששים בארגון המזון והחקלאות העולמי, יתרחש משבר מזון עולמי ומחירי המזון ינסקו, מה יהיה על אותן משפחות שידן אינה משגת? יתרה מכך, עליות מחירים חדות בהכרח ישפיעו על היכולת של כלל האוכלוסייה לרכוש מזון. מה שנדרש הוא שינוי תודעתי באשר לשאלה מהו חוסן תזונתי לאומי ואישי.

על החשיבות הגדולה שביצירת עצמאות תזונתית עבור האזרחים ניתן ללמוד ממשברי מזון שהתרחשו בעולם, אם בשל אסונות טבע כפי שארע בפורטו ריקו לאחר הוריקן 'מריה', אם בשל צמצום בייבוא כמו בקובה לאחר נפילת ברית המועצות, או מסיבות אחרות.

הפתרונות שנמצאו הם אקולוגיים - יצירת חוות חקלאות עירוניות, חלוקת אדמות לקהילות המעוניינות לגדל פירות וירקות, עידוד הקמת יערות מאכל וגידול ירקות במרפסות.

אמצעים אלו מתמקדים בעיקר בירקות ופירות שגדלים בשיטות מסורתיות ללא חומרי הדברה באופן המעודד מגוון ביולוגי, כאשר הצרכנים חיים בקרבת מקום והצורך בשינוע או אריזה פוחת.

אלו פתרונות קהילתיים ומקומיים השואפים לחיים מקיימים יותר, יתרון שאין להקל בו ראש נוכח שינויי האקלים והידלדלות משאבי הקרקע והמים.

בפרט עבור אוכלוסיות מעוטות הזדמנויות, גידול ירקות יכול לייצר ביטחון תזונתי ולצד זאת, להפחית פשיעה ולעודד שיקום תעסוקתי באופן מעורר השראה. גם אם לא מדובר בפתרון כולל מטעמי העדפה תזונתית, מדובר בצעד משמעותי בדרך.

זהו אינטרס מדינתי ונכון שהמדינה תפתח ותשקיע בו, לצד מיזמים אחרים. לפי מסמך מדיניות של משרד החקלאות משנת 2018, אנחנו לא כל כך רחוקים משם, שכן בשינויים קלים בתמהיל הגידולים ניתן לספק מייצור צמחי את מרבית המרכיבים התזונתיים עבור האוכלוסייה כולה, פרט לשומן ולסידן.

בסרט "הגנן המסור", הגיבור מתמודד עם גילויים שמערערים את יסודות עולמו האישי והקולקטיבי. בתוך הסערה, הגינה היא עוגן עבורו. גם אנחנו כעת מצויים בעיצומה של תקופה מטלטלת. ככל שניעזר האחד בשנייה, ככל שנשכיל לחבור ולייצר קהילות ונחתור ליצירת תשתית עצמאית לגידול מזון ביחד, כך נוכל לצלוח אותה באופן המיטבי ביותר. בואו נהיה גננים מסורים. זו חובתנו לעצמנו וזו חובתה של המדינה לעזור לנו בכך.

הכותבת היא עורכת דין קהילתית, הכותבת תזה לתואר שני על ביטחון תזונתי ועצמאות תזונתית.