"הדעות שלי משתנות בהתאם לראיות". המשפט הזה, בראיון שנתן למגזין "טיים", עשוי להסביר איך הפך ג'רום פאוול, יו"ר הפדרל ריזרב, לדמות כמעט מהפכנית. פאוול הוא לא רק האדם שהשיק תוכניות חילוץ חסרות תקדים בהיקפים של טריליוני דולרים בעיצומו של משבר הקורונה - תוכניות שגרמו ל"טיים" לקבוע שהוא משנה את הפד לנצח - אלא הוא גם עשוי להיזכר כמי ששינה דרמטית את כללי המשחק של הפד.
את השינוי הזה אפשר היה לראות בחודשים האחרונים בשידור חי במסיבות העיתונאים, אותן קיים פאוול אחרי החלטות הריבית האחרונות של הפד. במעין היפוך תפקידים, הכתבים היו אלה שאימצו את הטון הזהיר והמעט שמרני ושאלו את פאוול אם הוא לא מודאג מאינפלציה, והאם הוא יהיה מסוגל לשנות את המדיניות ולהעלות את הריבית בזמן. ואילו פאוול היה צריך להסביר להם שהעיסוק בחששות מאינפלציה הוא לא לב העניין מבחינתו כרגע.
"יש בחוץ אנשים שאיבדו את העבודה שלהם. וזה חיוני שנשיב אותם לעבודה מוקדם ככל האפשר. וזה המיקוד העיקרי שלנו עכשיו", השיב פאוול לשאלה בסגנון הזה בינואר. ובהמשך, כשנשאל אם תוכנית הסיוע שעברה בשלהי ממשל טראמפ לא תגרום לאינפלציה, לפאוול הייתה תשובה נחרצת: "אני הרבה יותר מודאג מכך שלא נגיע להתאוששות מלאה, ונאבד קריירות של אנשים. ואני מודאג לא רק מהנזק שזה יעשה לחיים שלהם, אלא לכלכלה האמריקאית. זה יותר מדאיג אותי מאשר האפשרות, שאכן קיימת, של אינפלציה גבוהה יותר. בכנות, אנחנו נקדם בברכה אינפלציה קצת גבוהה יותר".
תפנית רשמית בגישה של הפד
זו לא הייתה שליפה רגעית במסיבת עיתונאים. מאחורי התשובות האלה מסתתרת תפנית רשמית בגישה, שהוכרזה רשמית בקיץ שעבר, ו שהגיעה אחרי תהליך ממושך שהוביל יו"ר הפד ג'רום פאוול. בניגוד לעבר, הפד לא הולך לתת לחשש מהאינפלציה לגרום לו לנסות לצנן את הכלכלה מוקדם מדי. במקום זאת, הבנק המרכזי של ארה"ב הולך לנסות לוודא שכמה שיותר אמריקאים יצליחו ליהנות מפירות הצמיחה. כפי שאמר פאוול בעצמו בינואר: "אנחנו רוצים כלכלה שבה כולם יכולים להשתתף, לתרום את העבודה שלהם ולחלוק בשגשוג". המגמה השתנתה. רק כאשר האינפלציה תופיע בפועל, בוודאות, הפד יתחיל לפעול כדי לרסן אותה, ולצנן את החגיגה.
שינוי הכיוון הזה תחת פאוול, שכולל גם דגש על אי-שוויון ועל קהילות שנדחקו לשולי המשחק, הוא במידה מסוימת התפתחות מפתיעה. הוא בוודאי מלמד כמה צריך להיזהר מליצור רושם מוקדם על בני אדם שכן פאוול, לכאורה, הוא התגלמות הממסד הפיננסי כאדם שלאורך השנים היה מחובר לוול סטריט ולא למיין סטריט.
להבדיל מג'נט ילן, או בן ברננקי, קודמיו בתפקיד בפדרל ריזרב, שהגיעו מהעולם האקדמי והם כלכלנים בעלי שם, פאוול הוא בכלל עורך דין בהכשרתו. את רוב הקריירה שלו הוא עשה בהשקעות, בעולם הפרייבט אקוויטי (בקבוצת קרלייל), כשבדרך הוא הופך לאדם עשיר. הונו נאמד על פי ההערכות בעשרות מיליוני דולרים, והוא גם נראה כמו בנקאי צמרת מוקפד. פאוול הוא רפובליקאי, והמינוי שלו למועצת הנגידים של הפד ב-2012 על ידי הנשיא לשעבר ברק אובמה, היה סוג של פשרה בין-מפלגתית. מי שמינה אותו לתפקיד יו"ר הפד בתחילת שנת 2018 הוא הנשיא טראמפ.
ובכל זאת, על אף הביוגרפיה הזו, פאוול הוא האדם שבתקופתו הפד הודה בטעות היסטורית. כדי להבין אותה אפשר לחזור לאמצע העשור הקודם, כשפעילים חברתיים נהגו להפגין במפגשים של הפד, בטענה שהפד מעלה את הריבית מוקדם מדי. זו הייתה ביקורת רווחת כלפי הפד לאורך השנים: בגלל החששות מאינפלציה נוצר דפוס שבו הבנק המרכזי נוטה להתחיל להעלות ריבית עוד לפני שהכלכלה מתאוששת עד הסוף ממשברים, בולם את ההתאוששות לפני שהיא מתפשטת לכלל שוק התעסוקה, וכך נוצר מצב שבו שכר העובדים עומד במקום.
יותר מזה: לא כל העובדים שווים. אותם פעילים שהזהירו מהעלאת הריבית טענו שהרצון של הפד להשאיר את האינפלציה מתחת לרף שני האחוזים, מביא אותו להעלות את הריבית כשבקרב אוכלוסיות מוחלשות בארצות-הברית, כמו הקהילה השחורה, האבטלה עדיין עומדת על שיעור דו ספרתי. זו טענה שנשמעה באותן שנים גם מכיוון איגודי עובדים, וגם מכיוון הכלכלן זוכה הנובל, ג'וזף שטיגליץ, שקבע שהפד צריך לדאוג קודם כל לגבי אי השוויון, ולא האינפלציה.
אבל בפד היו משוכנעים אז ש-6 שנים אחרי המשבר הפיננסי, ואחרי שהאבטלה כבר הגיעה לסביבות 5%, הכלכלה האמריקאית נמצאת במה שנקרא "תעסוקה מלאה", ושהיא עלולה להתחמם יותר מדי. כלומר, שקיים חשש שהאינפלציה בפתח. וכך, בסוף 2015, הפד החל להעלות ריבית.
גם ג'נט ילן, יו"ר הפד בזמנו, שנחשבת לדמות 'יונית' יחסית, דיברה ב-2017 על הצורך "להקדים את העקומה". זהו אחד הביטויים החביבים על בנקאים מרכזיים, שמסבירים שצריך לפעול לפני שהאינפלציה מזנקת בפועל. הפד בחר בנתיב של הפסקת רכישות הנכסים בשווקים והעלאת ריבית - איטית, מתונה - אבל העלאת ריבית, נמשכה עד סוף 2018.
אלא שבשנים שלאחר מכן התברר שלמעשה, האבטלה הייתה יכולה לרדת הרבה יותר. בסוף 2019, האבטלה הגיעה ל-3.5% - שפל של 50 שנה. מה שמלמד שכאשר הפד החלה להעלות ריבית ב-2015, המשק האמריקאי דווקא לא היה קרוב לתעסוקה מלאה והיה עוד מקום לתמוך בו.
בדיעבד, גם בפדרל ריזרב הודו בטעות. "אני חושש שהעלינו את הריבית שלא לצורך בשלוש השנים האחרונות, וגרמנו לכלכלה להיות במצב מסוכן יותר, ואף פגיעה יותר לזעזועים", הכריז ניל קשקרי, נשיא הבנק הפדרלי של מיניאפוליס ב-2019. גם פאוול הודה, בנאום שבו הציג את המדיניות החדשה של הפד בשנה שעברה, ששיעור האבטלה ירד בהרבה מתחת להערכות של הפד.
הפד לא היה קשוב למציאות
הפד, במילים אחרות, לא היה קשוב מספיק למציאות הכלכלית ונשען יותר מדי על הנחות שהתבדו לגבי מצב שוק התעסוקה והקשר שלו לאינפלציה. זה דיון שחלקו תיאורטי והעסיק רבות את הכלכלנים בפד ומחוצה לו בשנים האחרונות. אבל אחת הדרכים הנוספות שבהן הגיעו לפד למסקנה הזאת היא באמצעות יציאה לשטח. סדרה של מפגשים עם עובדים ועסקים בכל רחבי אמריקה שנערכה ב-2019, תחת הכותרת 'הפד מקשיב'. בין היתר, אפשר למצוא בסיכומי הפגישות ציטוט של משתתף משיקגו, שמטיל ספק בכך שהרעיון של "תעסוקה מלאה" באמת משקף את מצבם של כל העובדים. בחלק מהשכונות - שבהן שוררת באופן קבוע אבטלה בין 15 ל-17 אחוז, "תמיד יש מיתון". (ממצא נוסף של הדו"ח: הציבור לא מבין מה בכלל אומרות ההצהרות של הפד).
בזמנו, הסיבוב של בכירי הפד ברחבי אמריקה נראה, יש להודות, כמו תרגיל יחסי ציבור. אבל בקיץ שעבר, בעיצומו של משבר הקורונה, פאוול הציג מסגרת חדשה שאותה אימץ הפד, ובה הבנק המרכזי מפרש מחדש את המנדט שניתן לו על ידי הקונגרס. מעכשיו הפד לא יעלה ריבית אחרי שהחליט שהמשק הגיע לתעסוקה מלאה. במקום זאת, הוא יתמקד בחוסרים שיש למלא כדי שהמשק יגיע באמת לתעסוקה מלאה. וזה אומר ש הפד לא יסתכל רק על שיעור האבטלה הכללי, הסביר פאוול בתחילת השנה הנוכחית. "אנחנו הולכים להסתכל על קבוצות דמוגרפיות שונות, כולל נשים, מיעוטים ואחרים. אנחנו לא הולכים להגיד שהגענו לתעסוקה מקסימלית, שזה היעד שנקבע לנו בחוק, עד שנגיע לתעסוקה מקסימלית. ואם יש עדיין הרבה כיסים של אנשים שלא משתתפים בשוק העבודה או לא מועסקים, אז לא הגענו לשם". וזה כבר נשמע מאוד דומה לדרישה שהעלו האקטיביסטים, אי שם ב-2014.
יותר מזה: הפד לא הולך לנסות לפעול רק על סמך חששות מאינפלציה, אלא רק כשהאינפלציה תגיע בפועל. "או כפי שפאוול ניסח זאת בשבוע שעבר, "אנחנו לא הולכים לפעול באופן מונע בהסתמך בעיקר על תחזיות. אנחנו הולכים לחכות עד שנראה נתונים אמיתיים". ואחרי שנים שבהן האינפלציה לא הגיעה ל-2%, הפד מתכוון לתת לאינפלציה לעלות מעט מעל ל-2%, כדי לקזז את שנות האינפלציה הנמוכה וככה לעמוד בממוצע ביעד של 2%. רק כאשר יהיו סימנים שהאינפלציה בדרך לחרוג באופן מתון מהיעד לאורך זמן, הפד יירתם לבלום אותה.
הסכנות: בועות נכסים וחוסר יציבות
יש כאן כמובן סכנות: למשל שסביבת הריבית הנמוכה תוביל לבועות נכסים, או לחוסר יציבות פיננסית. פאוול, כפי שהוא עצמו הבהיר בשבוע שעבר, לא מודאג במיוחד כרגע. סכנה אחרת היא, בכל זאת, זינוק באינפלציה. כבר עכשיו אפשר לראות עליות מחירים. אבל פאוול, שנשאל גם על כך, הבהיר שהוא חושב שגם אם בקרוב יירשם זינוק באינפלציה בגלל פתיחת המשק, הוא יתברר כחולף.
ובכל זאת, אם רוצים להיות קצת יותר ציניקנים, אפשר להזכיר שפאוול מסיים את הקדנציה שלו בשנה הבאה, ואולי היה רוצה מינוי לקדנציה שנייה על ידי הנשיא ביידן. ואולי גם זה מסביר את הרטוריקה שלו, שמיישרת במידה מסוימת קו עם הבית הלבן.
את עומק השינוי שפאוול הוביל אפשר יהיה כנראה לשפוט רק בדיעבד. כי צריך לראות שהפדרל ריזרב אכן מממש את המדיניות החדשה, שעליה הכריז רק לפני שמונה חודשים. את המהלכים הדרמטיים שלו לייצוב הכלכלה והמגזר הפיננסי בשיא המשבר בשנה שעברה אי אפשר לקחת ממנו. אבל האם הפד יעמוד בהבטחה לא לחשוש מעלייה מסוימת באינפלציה, ולהמתין בסבלנות עד שהשגשוג מגיע לכולם? כפי שפאוול הודה בעצמו בשבוע שעבר, צריך לחכות ולראות. "לדבר על אינפלציה זה דבר אחד. ממש לראות את האינפלציה עולה מעל שני אחוזים - זה הדבר האמיתי".
ג'רום פאוול (68)
נשוי ואב ל-3 • יליד וושינגטון הבירה, למד משפטים בג'ורג'טאון כמו אביו לפניו ● בשנות ה-70 הוא עבד כעוזר סנאטור רפובליקאי ● הוא הנגיד הראשון ללא דוקטורט בכלכלה מאז שנות ה-80 ● הונו האישי נאמד בעשרות מיליוני דולרים ● את רוב הקריירה הוא עשה בהשקעות בעולם הפרייבט אקוויטי ● ב-2012 אובמה מינה אותו למועצת הנגידים כפשרה מפלגתית עם הרפובליקאים, עימם הוא מזוהה ● מונה ליו"ר הפד על ידי טראמפ ב-2018
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.