הלקחים מההיסטוריה וההשפעה על שוק הנפט: מלחמות הים בין ישראל לאיראן עולות על הרדאר

זמן קצר לפני חג הפסח, ספינה בבעלות ישראלית נפגעה מטיל איראני בים הערבי, כשהיא עושה את דרכה להודו. כלי השיט שנמצא בבעלות חברה של איש העסקים אודי אנג'ל, נפגע לפחות מטיל אחד, והמשיך הלאה בדרכו בים, למרות הנזקים שנגרמו לו.

לפני כשלושה שבועות הותקפה במפרץ הפרסי ספינה בשם "הליוס ריי", הנמצאת בבעלות איש העסקים הישראלי רמי אונגר. ישראל האשימה את איראן במתקפה, למרות שזו הכחישה מעורבות.

הידיעות על כלי שיט ישראלים המותקפים בלב ים, משרטטות תמונה מורכבת של לוחמה ימית שקטה, שמתחילה אט אט לצוף מעל לפני המים ולהפוך לגלויה. לפני כשבועיים, דיווחה חברת הספנות הרשמית של איראן כי ספינת מטען שלה הותקפה בים התיכון בדרכה לאירופה, ובהודעת החברה נטען כי טהראן 'תפעל למצוא את האחראים'.

לזהות את האויב, גם בלי דגל על הסיפון

כיצד ניתן בכלל לזהות את "האויב" בזירה הימית המורכבת, שבה על תורן האוניות מתנוסס דגל שאיננו קשור למדינת מוצאן? האוניות הישראליות עצמן רשומות במאגר ציבורי ולעיתים מספיק חיפוש פשוט כדי להתחקות אחר הבעלות, ללא קשר לדגל אותו הן נושאות. לעתים, ניתן להתחקות אחר הבעלות אפילו באמצעות תשלום צנוע לחברות שמנהלות מעקב אחר תנועת הסחר ונפט העולמית.

היות ומדובר בזירה שבה ההתקפות הן מתוכננות מראש ולא ספונטניות שכן הן מתבצעות לרוב במים שאינם נמצאים תחת טריטוריה ספציפית, התוקפים יכולים להתחקות אחר הבעלויות ולהצליח לפגוע בספינות לפי ארץ מוצאן.

לאיראנים עצמם יש "עיניים" בים - אוניות מודיעין בים האדום ובמפרץ - והם מסוגלים לתצפת על המרחב. גם אם מדובר באיתור הבעלות על האוניות בדרך מודיעינית, לשתי המדינות ישנה מסוגלות כזו בזירה.

"איראן עושה טעות אסטרטגית"

לאחרונה, דווח בוול סטריט ג'ורנל כי ישראל תקפה לפחות 12 ספינות שהעבירו נפט איראני לסוריה מאז 2019. לפי התחקיר, על מנת לבצע את התקיפות ישראל השתמשה בין היתר במוקשים ימיים, שכוונו אל עבר הספינות האיראניות שעשו את דרכן אל עבר סוריה דרך הים האדום. זאת, ככל הנראה, בניסיון לשבש את ניסיונותיה של איראן לעקוף את הסנקציות העולמיות נגדה, ולשלח מיליוני חביות נפט לסוריה.

החרפת המתח בין המדינות בזירה הימית עלולה להשפיע על מחירי הנפט הגולמי, אך לפי ההערכות - בשלב הראשון במידה מוגבלת. המשחק בשוק האנרגיה רחב יותר, ותלוי לא מעט בסעודיה בעלת רזרבת הנפט הגדולה בעולם, וברוסיה שלה השפעה רבה על הסחר בנפט.

שתי מדינות אלה העלו או הורידו את תפוקת הנפט בהתאם לאינטרסים ולצרכים וכך וויסתו את מחירו. ההערכה כי תקריות מקומיות לא יעלו את מחיר הנפט מבוססת על ניסיון השוק לאחר הפגיעה במתקני הנפט הסעודים בספטמבר 2019, שעצרו לכמה ימים מחצית מהתפוקה הסעודית, אבל השפעתם על מחירי הנפט הייתה שולית.

ד"ר יוסי מן, מומחה לנפט ולכלכלת המזרח התיכון מאוניברסיטת בר אילן והמרכז הבינתחומי בהרצליה, סבור שלמלחמת המכליות השקטה מול איראן בים, יכולה להיות השפעה ארוכת טווח גם על שוק הנפט במידה וזו תימשך.

"בטווח המיידי, אין לזה השפעה על המחיר. זה לא הסיפור", הוא אומר. "אבל ברגע שאתה פותח במלחמת מכליות, אתה גם תחטוף. מלחמת איראן-עיראק התפתחה לממדים אזוריים באופן הזה. כשפותחים במלחמת סחר, אין לזה גבולות. הרבה מהסחורה שמגיעה לישראל עוברת בים, וזה מאוד רגיש. יכול להיות שזה ישפיע גם על ביטוחים של ספינות שמובילות סחורה ישראלית, כי הסיכון בזירה הזו עולה. כל ספינה שתעבור בים במזרח תהיה בסיכון ליירוט? כל ספינה של צים תהיה תחת סכנה? דברים שנפתחו כמלחמת סחר, בעיקר בשוק הנפט, נגמרו רע".

לפי מן, איראן עצמה מציבה את כלכלתה בסכנה במלחמת המכליות, שכן מתקפות מצידה על כלי שיט, עלולות לשלוח את השוק לצמצום החשיפה לאזור זה ולעודד מקורות אנרגיה ונפט חדשים - דבר שבכל מקרה מואץ בעשורים האחרונים.

לדבריו, "האיראנים עשו שגיאה לטווח הרחוק כשהם התחילו לתקוף מכליות. השוק מסתכל ואומר: האזור הזה מתחיל להיות עוד יותר בעייתי במעבר. זה מאיץ תהליכים לברוח מהמקומות האלו לשווקים אחרים. זה גורם למקבלי החלטות לחפש שווקים בטוחים יותר. זה הרי שוק מאוד מסוכן שתמיד מנסה לצמצם את הסיכונים בו.

"זו טעות אסטרטגית שהופכת את האזור לנפיץ, ודוחפת לובי במדינות מערביות ואסיאתיות, כמו סין, דרום קוריאה ויפן שנשענות על הנפט, ליצר מענה לביטחון אנרגטי ופיתוח של מקומות שהפקה בהם כרגע יקרה. הניסיון האיראני לייצר הרתעה באופן הזה הוא טעות, והם ישלמו על זה בעתיד".

באופן כללי, מחירי הנפט הם תנודתיים מאוד, בשל פגיעות רבתי של שרשרת האספקה עצמה - מהייצור, להובלה, לאחסון, לשיווק ולזיקוק. החוזים העתידיים, אמורים לספק מעטה הגנה מסוימת על המחירים. לנעשה בים יש חשיבות רבה על סחר הנפט ובמידה רבה גם מחירה של החבית.

"לפחות 50% משוק הנפט מתנקז לתעלומות, ולמשחק הגדול של מדינות וחברות בהובלה ימית. לא כל מכלית ידוע מלכתחילה לאן היא הולכת. אם אני חברת מסחר בנפט, אני אמור למקסם את הרווח שלי. חברות מסחר מנסות לנצל מקומות שיש בהם חוסר. יכול להיות שהיא חכרה מכלית ואמורה הייתה לשנע אותה לסין, אבל גילתה במהלך השיט שמישהו שישלם עליה יותר והיא תעביר אותה לשם. אם למכלית יש סחורה של 140 מיליון דולר, המתיחות הזו עכשיו עם איראן יכולה להעלות את המחיר. זה יכול להעלות את השווי של הסחורה במכלית, אומר מן".

אמברגו על איראן? "תמיד יימצא חכמולוג שימצא דרך לעקוף"

בתוך המבוך הזה, נמצאת איראן, שמנסה למקסם את רווחיה ולהתאושש בין פרק סנקציות אחד למשנהו. "לאיראנים לקח להערכתי שנתיים מתחילת האמברגו למצוא דרך לייצא את הנפט, זה עסק מסובך, אבל הם מצאו מטודה שמצמצמת את יעילות האמברגו. הם ירדו ביצוא שלהם בגלל האמברגו, אבל מצאו פרטנרים - ונצואלה וסוריה. אני מעריך שעם הגעת הנפט לסוריה, הוא מיוצא מחדש לרוסיה ומשם מבתי הזיקוק הוא מיוצא לעולם", אומר מן.

כדי לעקוף את הסנקציות, במהלך השנים בנתה איראן צי מכליות מאוד גדול - כ-70 מכליות חלקן מסוג VLCC שנושאות כ-2 מיליון חביות נפט. לפי מן, "איראן הבינה שהיא בבעיית יצוא, אז היא קנתה יותר מכליות וכך היא לא תלויה במדינות אחרות שצריכות לשנע אותו. אם יש אמברגו, אז היא יכולה לשנע את הסחורה שלה ופחות מוגבלת.

"היא יכולה גם לשחק עם המכליות: אם אני הופך את הספינה שלי למחסן, אני יכול 'להשכיב' ספינה בים ולייצר ביקוש מלאכותי כך שהמחיר יעלה. סוחרים עושים את זה לא פעם כאשר סביבת הריבית נמוכה או כאשר הם צופים עלייה בביקוש בעתיד. כך או כך, היא הצליחה לעקוף את האמברגו, ואני מניח שזו הסיבה שישראל תוקפת את המכליות. אבל השוק והמוצר האיראני חזק מזה. תמיד יהיה חוכמולוג שימצא דרך לנצח את הביקושים ולהזרים את הנפט מאיראן".