אישי: בן 75, נשוי, אב ל־3, סב ל־20 וסבא־רבא לנינים, גר בבני ברק
מקצועי: בעלים ומנכ"ל קבוצת נתיב יזמות ופיתוח נדל"ן
אני: עומד במילה. כשאני אומר משהו, זה כמו שחתמתי חוזה. אוהב אתגרים ועושה לי טוב כשאני עוזר לאחרים.
משפחה: מפולין. הסבים והסבתות נרצחו בשואה, רק דודה אחת שרדה ועלתה לארץ. אבא היה פרטיזן ואמא, שחוגגת 100, עברה את אושוויץ ובירקנאו. הם נפגשו אחרי המלחמה וכעבור 5 שנים עלו לישראל איתי. הגענו למעברת שער העלייה ובהמשך קיבלנו דירה בשיכון ה’ בבני ברק.
ילדות: בני ברק. אבא עבד בעבודות מזדמנות ובהמשך במחלקת תברואה בעירייה ואמא עבדה באוסם. הייתי מבקר אותה בעבודה ורואה איך שוקלים אטריות במאזניים, ואני זוכר את ההתרגשות כשהביאה לנו שקדי מרק. למדתי בבית ספר ממלכתי-דתי, הלכתי לישיבה ובמלחמת ששת הימים שירתי בסדיר. בבגרותי התחזקתי והפכתי לחרדי.
קריירה: ניסיתי להיות תלמיד ישיבה, אבל לא יכולתי לשבת וללמוד, וראיתי בזה אי הצלחה, ובחרתי לשלב בין החיים החרדיים לעבודה במגזר הכללי. אחרי הצבא התחלתי לשווק מוצרי ניקיון של "זוהר דליה" במוסדות והייתי ספק של החשב הכללי. במשך עשור התעסקתי בכימיקלים, ולפני 30 שנים הכרתי את מיכאל (קולי) נשר, שהיה הנספח המסחרי בפנמה, וכשסיים את שירותו במשרד החוץ, עבד שם בתשתיות, ובהמשך עשה עסקי נדל"ן בארץ והעסיק ישראלים.
נתיב פיתוח: נשר לימד אותי את המקצוע והכניס אותי לחברה שלו. הוא מימן ואני הייתי בשטח. בשנות ה-90, עם העלייה הגדולה מחבר העמים, ותנופת הבנייה של שר השיכון אז, אריאל שרון, התחלתי להתעסק בביצוע ויזמות, ובמקביל למדתי קורסים בטכניון כדי להתמקצע. עם הזמן רכשנו ידע וניסיון, הגדלתי את הצוות ואחרי חמש שנים מוצלחות קניתי את חלקו של נשר ויצאתי לדרך עצמאית, ובמשך שנים המשרד שלי היה בבית שלי בבני ברק. במקביל, עסקתי גם בייצור של יודאיקה ודברי כסף במזרח הרחוק ושיווק שלהם בעולם.
פסיה: אשתי, מורה בהכשרתה. נולדה במשק שיתופי ואבא שלה היה חבר הנהלת תנובה כנציג הקיבוץ הדתי. בניגוד אליי, היא לא ידעה מה זה תלושי מזון והיו להם חלב וביצים בשפע בתקופת הצנע. הכירו בינינו בשידוך, והתחתנו כשהייתי בן 22 ועברנו לבני ברק. יש לנו 3 ילדים, 20 נכדים, וגם נינים.
אסטרטגיה: אני בונה בעיקר לציבור הכללי, מאמין בפריפריה, ורק בשנים האחרונות, כשנכנסתי לבית שמש, התחלתי לבנות גם לציבור החרדי. בחרתי לבנות שם בגלל השטחים הבלתי מוגבלים והפיתוח המואץ והפכתי להיות מומחה בעיר. היתרון הגדול שלי הוא היכולת לנתח מכרזים. רק בחודש האחרון הגשתי 10 מכרזים של המנהל ואני בונה היום במודיעין, בקריות, ברמלה, בחריש וברחובות. אם לא היית יודעת מה הרקע שלי, לא היית מרגישה בסגנון הדיבור או החשיבה שאני חרדי. מבנה החברה שלנו סטנדרטי. אני מחובר לחברות הגדולות בארץ וחבר בהתאחדות הקבלנים. אנחנו מאמינים בקבלת האחר והשונה ומסתכלים על היכולת של העובדים שלנו נטו, ולא איך הם נראים.
קורונה: אני לא רוצה להיות הדובר של החרדים ולהסביר למה בתקופה מסוימת אחוז ההדבקות היה גבוה, כי היו לזה סיבות של תנאי מחיה. אומר רק שאם נתניהו התחסן במוצאי שבת, אשתי ואני התחסנו מיד אחריו. בסביבתי הקרובה ובחברה שמרנו על הכללים ולא הפסדנו יום עבודה אחד. בימים הראשונים של המגפה כינסתי אספת עובדים ועדכנתי אותם מה עומד לקרות. המשכנו במלוא הכוח. לא הוצאנו אף אחד לחל"ת ולא היה אחד מהעובדים שנעדר בגלל שחלה בקורונה.
מחירי הנדל"ן: מי שמשלם מקדמה גדולה יותר, מקבל הנחה משמעותית ותשלומים קטנים יותר, כמו ברכבים.
מחיר למשתכן: טובה לכולם. התוכנית החדשה פחות טובה, אבל קרובה אליה.
פילוסופיה עסקית: גוי מגיע לעיירה, רואה שאין חנות ירקות ורוצה לפתוח אחת. יהודי שמגיע לשם אומר, יש הרבה מכולות - אפתח גם אני מכולת. באזור שיש בו פעילות ובנייה אני מרגיש יותר טוב.
ליצנות רפואית: תמיד אהבתי את פורים, עם התחפושות והצחוק, ולפני 20 שנה נתקלתי במודעה על קורס ליצנות רפואית והבנתי שזה מה שאני צריך. התנדבתי באונקולוגית ילדים בתל השומר על בסיס שבועי וכיום אני גם מגיע לחולים הביתה ועוזר להם.
תפיסת עתיד: אני מתכנן פרישה. בעסק יש רק בן משפחה אחד, אבל יש דור צעיר וחכם. אני יודע שיכולות לצוץ הפתעות ומתכונן אליהן, ומודע לביולוגיה של הגוף.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
