לתושבי הפריפריה נמאס מההזנחה, ולכן הליכוד איבד קולות

יש פיל ענק בחדר, פיל כזה גדול שאף אחד לא מדבר עליו. בשוליים קצת, אבל לא באמת. אז זה הולך ככה: בבחירות לכנסת ה-24 הליכוד קרס. פשוט קרס בכל מעוזיו בפריפריה - קריסה פנומנאלית שאם יש מישהו במטה הזחוח שם בבלפור שיודע לקרוא נתונים ועדיין לא שכח איך נראה האוויר מחוץ לפסגות הירושלמיות זה צריך לגרום לו לרעידת אדמה ממש.

ביום הבחירות, הסתובבתי בקלפיות הביתיות שלנו בדרום: בירוחם, במצפה רמון, בדימונה. כבר אז היה ברור לי שהקלפיות השוממות מעידות על משבר עמוק שהוא תוצאה של שנה כלכלית מאוד קשה שמלווה באי אמון מוחלט כלפי מי שהתיימרו לאורך שנים ארוכות לייצג את תושבי הפריפריה, תנועת הליכוד והעומד בראשה ראש הממשלה בנימין נתניהו.

באותו היום עליתי לירושלים. בדרך, על כביש 6 חלפה על פניי בסערה שיירת ראש הממשלה. הערב כבר ירד והנסיעה החפוזה לבאר שבע הוכיחה את מה שכבר ידעתי, הפריפריה תצביע הפעם ברגליים. את הצניחה החופשית שהם ראו באחוזי ההצבעה הם כנראה הבינו מאוחר מדי ולכן הנסיעה החפוזה לנסות להציל משהו, אבל כלום לא עזר, אנשים פשוט סירבו לשתף פעולה.

אז בואו נצלול קצת לנתונים כדי להבין את עומק הקריסה:

אצלי בבית במצפה רמון בבחירות הקודמות הצביעו לליכוד 789 בעלי זכות הצבעה, הפעם רק 476 ירידה של כמעט 40% - האחוזים האלה לא הלכו לבן גביר או, כמו שאני שומעת, הם גם לא הלכו לסער - הם נשארו בבית כשהם מגולמים באחוז המצביעים הנמוך - פשוט מאוד הליכדוניקים של מצפה רמון נשארו בבית ולא יצאו להצביע.

בואו נראה את באר שבע, העיר הכי ליכודניקית בישראל. אז בבחירות לכנסת ה-23 הצביעו לליכוד 49,801 ואילו בבחירות לכנסת ה-24 רק 38,604 גם כאן צניחה באחוזי ההצבעה, אף אחד לא קוטף את הקולות - מבחינת רבים מהמצביעים אין אלטרנטיבה, אבל בצורה חד משמעית הליכוד פשוט קורס.

דוגמה קלאסית נוספת היא דימונה עירו של בני ביטון אחד מראשי הערים הכי מזוהים עם הליכוד, עיר שהיא כל כך ליכודניקית שאין בכלל מה להגיד אז הנה: בבחירות לכנסת ה-23 10,761 קולות לליכוד ואילו בבחירות לכנסת ה-24: 87,66 - צלילה חופשית, קריסה, התרסקות.

אני שומעת את הקולות שיוצאים מהליכוד ודובריו את תפיסת העולם המנותקת של בלפור: כפויי טובה הם אומרים, מי שהרוויחו את השנה האחרונה בחל"ת ובמענקים, מי שקיבלו את החיסונים, מי שקיבלו כ"כ הרבה ירקו לבאר ממנה הם שותים. הקולות הזחוחים האלה המנותקים לא מבינים שזה נגמר, שהציבור בפריפריה לא אדיש אלא פשוט נמאס לו, נמאס מזה שמוכרים לו מציאות ורודה של "פיתוח מואץ", כשבפועל אין השקעות משמעותיות בחינוך. הילדים שלנו עדיין סוג ב' לא מתקרבים אפילו ליחידות העילית של צה"ל, מתויגים ע"י צה"ל ולא יכולים לצאת מהמעגל.

נמאס כי למרות "הווילות", העוני חוגג. אנחנו עדיין הכי עניים בישראל ומבחינה סטטיסטית כלום לא ישתנה כי המוביליות הכלכלית לא קיימת, אם נולדת לבית עני כנראה שתישאר עני כל חייך. הקשישים שלנו עדיין מחפשים בקבוקי פלסטיק בפחים ולא נראה שזה מזיז למישהו מהמנותקים שם למעלה. נמאס לנו כי אין משילות ויש פשע אכזרי ברחובות שלנו, אנחנו הפקר, אין מצב שמציאות כזאת תעבור בצפון תל אביב או דרום רמה"ש ואצלנו זו מציאות יומיומית של פרוטקשן, איומים ואונס - פשוט סיוט. והכי נמאס כי בניגוד למה שראש הממשלה מנסה למכור לפריפריה כולנו יודעים שהקורונה רק הקצינה והגדילה את הפערים והטיפול בתחלואיה החברתיים היה כרגיל אצל נתניהו בעניינים מהסוג הזה רשלני , אולי אפילו בכוונה- כי היה ברור לו ש "ישראל השנייה" בכיס שלו.

ואז הגיעו בחירות לכנסת ה-24 והוכיחו שזה רחוק מהמציאות. אנחנו לא בכיס של אף אחד.

הכותבת היא פעילה חברתית, חברת מפלגת העבודה