אתגרי הממשלה הבאה: להשקיע בתשתיות ולהעלות את הפריון

המשימה הדחופה ביותר של הממשלה החדשה היא לגבש תקציב מדינה שיתחשב בשינויים שחלו במשק בשלוש השנים האחרונות בגודל האוכלוסייה, בהרכבה וכן בבעיות שנוצרו בעקבות מגיפת הקורונה. גם אם הממשלה תזדרז סביר להניח שלא יהיה תקציב מאושר לפני חודש יולי הקרוב.

הבעיה המרכזית היא חידוש הצמיחה במשק. זו הואטה עוד לפני מגפת הקורונה, ובעקבותיה אף הפכה לשלילית. גם הפריון במשק, כפי שהוא מתבטא בתוצר לעובד נמוך בהשוואה למדינות ה-OECD. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא הרמה הנמוכה של הון לעובד במשק הישראלי. למרות שרמת ההון לעובד בישראל נמוכה יחסית, אנחנו משקיעים פחות בנכסי ייצור, כך שהפער בינינו לבין המדינות המפותחות הולך ומתרחב והמשק אינו ממצה את הפריון וקצב הצמיחה הפוטנציאליים. חמורה במיוחד הרמה הנמוכה של השקעות הממשלה בתשתיות. אף שרמת התשתיות ב־OECD טובה יותר משלנו, ממשלת ישראל משקיעה בהקמת תשתיות חדשות פחות מה OECD- ב-1.5% תוצר בממוצע בכל שנה מאז 2000 (כ-21 מיליארד שקל לשנה).

השקעות בתשתית תורמות לרווחת האזרחים, אך במיוחד הן מעצימות את צמיחת התוצר של המגזר העסקי. נמלים, שדות תעופה ותשתיות אחרות הן גורם ייצור משלים וחשוב התורם להגדלת יעילותו ותפוקתו של המגזר העסקי. לפיכך חשוב ביותר להרחיב את היקף ההשקעות בתשתית בשיעור משמעותי.

גם איכות ההון האנושי בישראל נמוכה מהממוצע ב-OECD. שיפורה מחייב הפניית משאבים להכשרה מקצועית, הן של העובדים שנפלטו ממעגל העבודה והן של המועסקים. נדרשת גם רפורמה משמעותית במערכת ההשכלה הגבוהה. המספר יוצא הדופן של מכללות בישראל בהשוואה לגודל האוכלוסייה, פוגע ביציבותן הכלכלית וגורם לתחרות המתבססת במידה רמה על הורדת רף הדרישות מהסטודנטים. נדרשת רפורמה שתיצור מיזוגים בין מכללות וכך תצמצם את מספרן בשיעור ניכר. במקביל יש להמריץ חלק מהמכללות להתמקד בהוראת ידע מקצועי מעשי.

גם התשומות של מערכת הבריאות נמוכות יותר מהממוצע ב-OECD בכל שלושת הפרמטרים המרכזיים - אחיות, רופאים ומיטות לנפש. יש הטוענים שהתפקוד המעולה של מערכת הבריאות בתקופת מגיפת הקורונה היא הוכחה לכך שמשאביה מספיקים. אך זו טעות. מערכת הבריאות הייתה מסורה מאוד ועבדה מעבר לגבולות הסבירים בימים כתיקונם. לא מעט צוותים חשו שהם קרובים לקריסה. זאת ועוד, טיפולים שגרתיים נדחו ונזקם יתברר רק בעתיד. זאת ועוד, האחוז הגבוה של אזרחים הרוכשים ביטוח פרטי מוכיח כי השירות הציבורי אינו מספק.

ברור שיש לנקוט גם במהלכים לייעול המגזר הציבורי. מספר המשרדים היה מנופח גם בעבר אך הקמת ממשלת הקורונה הגיעה לשיאים מגוחכים בפיצול משרדים קיימים ליחידות זעירות, רק כדי להשביע את האגו של עוד פולטיקאים. הפירוק וההרכבה מחדש של משרדי הממשלה הפכו לתחביב שכיח של כל הממשלות בעשור האחרון. מהלך שפגע באינטראקציה עם יחידות אחרות במשרד, גרם לאובדן הידע המקצועי, ודירדר את היעילות ואת השירות לציבור. יש לצמצם את מספר המשרדים ל-15 ולשמור על הרכבם לאורך זמן.

גם משרד הביטחון צריך לשאת בנטל התאמת התקציב. מזה שנים רבות הוא נהנה מתקציב רב שנתי, כך שהוא מוגן מקיצוצים גם בשעת משבר לאומי. כתוצאה מכך כל נטל התאמת התקציב נופל על כתפי המשרדים האזרחיים. יש להקפיא את תקציב משרד הביטחון לפחות עד אשר המשק יצא מהמשבר הנוכחי.

בהכנסות המדינה נדרשים שינויים מהותיים. חברות ועובדים רבים נהנים מהקלות במיסים, גם כאשר אין לפעילותם יעדים כלכליים או חברתיים. לדוגמה 6 החברות הגדולת במשק נהנות מאז 2005 מפטור ממיסים בהיקף של כ-6 מילארד שקלים בשנה. חברות אלה פעלו במשק גם ללא הטבת המס. ההטבה גם לא משכה למשק חברות גדולות אחרות. אך חמורה מכל היא הפגיעה של אפליות אלה בתחרות. לחברה שמשלמת פחות מיסים יש יתרון בתחרות על העובדים הטובים ביותר ועל אשראי. יתרון שמעוות את הקצאת גורמי הייצור במשק. לפיכך חשוב, לבטל את הקלות המס לחברות אלה וליצואנים וליעד את התמורה להפחתת מס החברות לכל המגזר העסקי. במקביל יש לבטל את הטבות המס לעובדים שאין להם מטרה כלכלית או חברתית וליעד את התמורה להפחתת מס הכנסה על העובדים.

בתקופת המגפה הגירעון בתקציב המדינה והחוב הלאומי עלו בשיעור ניכר. יש לחזור החל מאמצע 2021 לרמת גירעון מבני שלא תעלה על 3 אחוזים מהתוצר. כלומר בחישוב הגירעון המבני יש להביא בחשבון את רמת המיסים שהייתה ניגבית אילו המשק היה בתעסוקה מלאה ולא את רמת ההכנסות בפועל. ולבסוף, נדרשות רפורמות מבניות שיעצימו את התחרות והיעילות של המשק. 

הכותב הוא פרופסור אמריטוס במחלקה לכלכלה של האוניברסיטה העברית. לשעבר מנכ"ל משרד האוצר ומנהל בכיר של מחלקות המחקר ומטבע חוץ בבנק ישראל