"מי שבא לקנות נמל מבין שזה לא חנות תכשיטים. גם בנמלים בהודו, באוסטרליה ובארה"ב יש ועדים"

חלונות לשכתו של אשל ארמוני, יו"ר חברת נמל חיפה, משקיפים על רציפי הנמל הממשלתי הוותיק, אך העין נודדת שוב ושוב מעבר לרציפים אל עגורני ענק אדומים שהוצבו לאחרונה בשטח הנמל החדש.

הפעלת נמל המפרץ באמצעות חברת SIPG הסינית צפויה בחודש ספטמבר הקרוב - ולדברי ארמוני, המשימה העיקרית של כהונתו כיו"ר הייתה להכין את נמל חיפה לתחרות הצפויה. האם ההיערכות הצליחה או לא נדע כנראה רק לאחר שתיפתח התחרות מול הסינים, אך נראה כי בממשלה מרוצים בסך הכול מתפקודו של ארמוני, שכהונתו הוארכה לאחרונה בשנה נוספת. המשימה המרכזית של ארמוני כרגע היא הפרטת הנמל, כלומר הכנסת משקיע.

תהליך ההפרטה של נמל חיפה, שהחל באוקטובר האחרון, עורר עניין בינלאומי רב. לא פחות מ-18 גורמים ישראלים וזרים נרשמו להתמודדות. גורמים המעורבים במכרז מעריכים כי בסופו של דבר יוגשו בין שלוש לשש הצעות לרכישת חברת הנמל.

אתם יעד השקעה אטרקטיבי להערכתך?
"כשמסתכלים על מדינת ישראל, על הנתונים היבשים שלה, התמ"ג פה הוא הכי גבוה באזור, אפילו יותר מהאמירויות, הצמיחה היא הכי מהירה והילודה פה מתפוצצת. ברור שמי שאוחז פה בתשתית יעשה כסף לטווח הרחוק".

מה לוחות הזמנים כעת?
"כעת נותרו בהתמודדות על הנמל שבע קבוצות. אני מעריך שאם לא יהיה מעצור בלתי צפוי, הצעות יוגשו בסביבות סוף יולי-תחילת אוגוסט. אני מקווה שרוב הקבוצות יישארו, ובטח אלה שיש להן מרכיב אסטרטגי בינלאומי. גם שפיר זו חברה מאוד רצינית, ואני מקווה לראות גם אותה בקו הסיום. בנוסף, אני רוצה לתת מחמאה להרבה מאוד גורמים, דרך שרת התחבורה מירי רגב, ושר הדיגיטל דוד אמסלם. בגלל תקופת הבחירות היו אלף ואחת סיבות לתקוע את ההפרטה ולא תקעו את ההפרטה. בסך הכול, התקדמנו לפי לוח הזמנים".

נכון לתת את הנמל לחברה ממשלתית זרה?
"ברור שאם יש בעיה ביטחונית של פח"ע או איום צריך לעצור, אבל מעבר לזה אני חושב שצריך למצוא את הדרך להגיד כן. אינטרסים כלכליים משותפים הופכים לאינטרס ביטחוני. עם זאת, צריך להגביל את הבעלות וההשתתפות ואת סוג האנשים שיושבים בבורד ולוודא שהם נבדקו".

איך אתה מסביר את זה שב־2015 המדינה נתנה לסינים לבנות פה נמל כמעט בלי הגבלות?
"אני לא חושב שיש פה סכנה מהנמל הסיני, אני בעד שכולם יעברו תהליך סדור ואני סומך על ההסתכלות של הגורמים הביטחוניים".

המדינה אינה מוכנה לחשוף את ההסכם שלה עם המפעיל הסיני של הנמל. אתם ביקשתם לראות את ההסכם ולא נתנו לכם. למה בעצם?
"רצינו בגלל אינטרסים מסחריים ולא בגלל חשש ביטחוני. בחברת נמלי ישראל (חנ"י) סירבו, ובית המשפט צידד בהם. אני שמח שיש פה רגולציה ויש פה בתי משפט, זה רק עושה לנו טוב מול משקיעים".

זה שיש פה רגולציה מחמירה וקפדנית זה עוזר להביא משקיעים, או שהם מעדיפים דווקא מדינות שבהן אפשר לעשות מה שרוצים?
"זה עוזר מאוד. אם אתה משקיע סולידי, אתה רוצה לדעת שהכסף שלך מובטח ושההסכמים ייאכפו. אנחנו מדברים פה על קרנות רציניות שמשקיעות בתשתיות בכל העולם".

איך נמל כזה, עם כל החבילה שהוא מביא איתו ועם הנמל המתחרה, מצליח להביא כל כך הרבה התעניינות? במכרז לנמל הפרטי שבנו פה ממול הייתה בקושי הצעה אחת ב־2014.
"היה לי חשוב להביא לפה שלושה-ארבעה גורמים שיתחרו. ברור שהתחרות היא זו שתייצר את המחיר שטוב לנו. אני עשיתי 20-30 פגישות יחד עם רשות החברות, וכל זה בלי בנק השקעות. והצלחנו".

"לבנות תשתיות זו אף פעם לא טעות"

בדיעבד אפשר לומר שזו הייתה טעות לבנות עוד שני נמלים במקביל בחיפה ובאשדוד? הרי אף גורם מקצועי לא המליץ על זה.
"לבנות תשתיות במדינה לטווח הרחוק זו אף פעם לא טעות. להיפך. נמל שבנית אף אחד לא ייקח ממך. בנוסף, אתם אף פעם לא יודעים כמה זמן זה ייקח. בחנ"י עשו את זה כמו שצריך - ועמדו גם בזמן וגם בתקציב. מהרגע שישראל כ"ץ שהיה שר התחבורה החליט לבנות את שני הנמלים והצליח להגיע להסכמות, גם אם יש פה עודף היצע, זו לא טעות".

אם בשנים הקרובות יהיה פה עודף היצע של נמלים, מי ישלם את המחיר?
"זה אתגר מטורף. הביקוש לשירותי נמל עולה בערך ב-3.5% בשנה, אבל לא בקצב שמכפיל את עצמו בבת אחת. מצד אחד, אנחנו מניחים שכמות המכולות שנכנסות לנמל תרד באופן דרמטי, עד חצי ממה שאנחנו מכירים היום.

"כדי להתכונן, הדבר הראשון שרצינו להבין הוא כמה עבודה אנחנו הולכים להפסיד. הדבר השני הוא להעמיק את הנמל ולהכין תשתיות לאוניות הרבה יותר גדולות, אבל העובדים טענו שזה בעייתי בגלל מבנה הנמל. המסקנה הראשונה ששמענו היא שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם התחרות היא לקצץ בכוח האדם - ובאופן שזה יעלה לנו הכי פחות. בנוסף, מצאנו שכרגע אין צורך להעמיק את הנמל. על בסיס העבודות האלה גיבשנו תוכנית בת כמה עוגנים.

"קודם כול, תהליך של פרישה מרצון, ולא פשוט לשכנע אנשים שמרוויחים משכורות מאוד גבוהות לעזוב את הנמל. השלב הבא הוא לטפל בכל מיני אנומליות ובמשרות פיקטיביות שנותרו מהעבר. הדבר השלישי הוא למצוא משקיע, שהוא הדבר המרכזי. הדבר הרביעי הוא הסבת פעילות של מכולות לפעילויות אחרות, בדגש על מטען כללי.

"עם זה התחלנו להסתובב ולגייס את כל המערכת המורכבת הזו: השרים, מנכ"לי משרדי הממשלה, הממונה על השכר במשרד האוצר, רשות הספנות והנמלים, חברת נמלי ישראל, ההסתדרות ותשעת הוועדים. את כל הגורמים האלה צריך להביא לשולחן ולגבש תוכנית שמתחילה לצאת לדרך. זה לקח הרבה זמן. מאות שעות של דיונים".

ובסופו של דבר זה אומר 200 עובדים שעוזבים כל אחד עם חבילת פרישה בשווי של 2.8 מיליון שקל.

"נכון. יש גם פרישה טבעית. מנמל של 1,050 עובדים בערך נהיה נמל של בערך 700 עובדים".

שיצטרך להתחרות בנמל סיני חצי אוטומטי של 300.
"כן, אבל הם מוגבלים לעסוק רק במכולות. אנחנו נמל שעושה גם מטען כללי, אוניות קרוזים ונהיה אחראים לחזית הים. אני מעריך שגם אם בהתחלה יהיה קצת ואקום וקושי, העובדה שיהיו פה ארבעה נמלים תביא יותר עבודה ופרוספריטי".

ובינתיים יכול להיות סיכון שאחד הנמלים יפשוט רגל?
"נמל חיפה כנראה לא יפשוט רגל, יש לו יתרת מזומנים גדולה".

מאיפה לדעתך אפשר למלא את עודף ההיצע שייווצר, מעבר לגידול האורגני של המשק?
"אחד הדברים היפים בעיניי זה 'מסילות לשלום’ - משהו שאולי הסתכלו עליו בציניות מסוימת, ועכשיו נראה ממשי. הסעודים עומדים להשקיע 5 מיליארד דולר מעקבה לעמאן. גם רכבת משייח חוסיין לעמאן זה משהו שמדברים עליו, ואני מעריך שהכסף לזה יימצא והחיבור הזה יקרה מכיוון שבסעודיה השקיעו בצורה משמעותית במסילות ברזל בשנים האחרונות.

"שכרנו את שירותיה של חברת הייעוץ KPMG וביקשתי מהם שיעשו השוואה בין מכולה שיוצאת מפיראוס או מעומק אירופה ונוסעת בדרך יבשתית, בהנחה שיש מסילת רכבת, לבין אונייה שעושה את המעבר דרך תעלת סואץ. ההפרש בזמן הוא של שמונה ימים - 12.5 ימים לעומת 4.5 - וההפרש במחיר הוא של 1,080 דולר. כלומר, בים זה לוקח 3,000 דולר למכולה וביבשה קצת פחות מ-2,000 דולר ברכבת.

"צריך להיערך לזה ולהסתכל על ישראל כסוג של POINT OF ENTRY לסחורות שמחובר לרשתות של תחבורה יבשתית ולנמל אחר. המודל הזה של האמירויות או סינגפור יכול לקרות גם פה.

"לדוגמה, היה פה השייח סולטן אחמד בן סוליים, יו"ר ומנכ"ל DP World, איש מרשים ביותר (DP World שותפה באחת הקבוצות המתמודדות על רכישת נמל חיפה - ב.ל וע.ב). הוא אמר לי - 'מפה אתה מגיע בתוך שלוש שעות ל-2 מיליארד אנשים'.

"בשורה התחתונה, זה לא היה בזבוז לבנות את הנמלים. אם יהיו פה אנשי עסקים טובים שיידעו לנצל את ההזדמנויות, זה יתמלא. בהיבט הזה, אני סומך יותר על הסקטור הפרטי, ולכן אני שלם עם ההחלטה ללכת להפרטה".

נמל אשדוד נשאר הנמל הממשלתי היחיד. יש לו סיכוי?
"לנמל אשדוד יש יתרונות טריטוריאליים. זה נמל שעושה כסף. המרכז של הלקוחות במדינת ישראל הדרים. הרבה פעמים אנחנו צריכים לתת ללקוחות הטבות כדי שיגיעו אלינו, למשל ימים יותר ארוכים בלי לשלם על אחסנה וסבסודים אחרים. אשדוד הלכה על אסטרטגיה אחרת. יכול להיות שברמה הלאומית, זה כן נכון להשאיר נמל אחד בבעלות ממשלתית. גם הם וגם אנחנו נצטרך להתאמץ מאוד כדי להישאר במשחק".

איך אתה רואה את העובדים ביום שאחרי ההפרטה?
"אני מאוד מקווה שיהיה דו-שיח מקצועי עם העובדים. ההון האנושי פה ברמה גבוהה. אני מאוד מקווה שמי שיבוא לפה יעריך את הידע המקצועי של העובדים. מי שבא לקנות נמל מבין שזה לא חנות תכשיטים. גם בנמלים בהודו, באוסטרליה ובארה"ב יש ועדים. מי שבא לפה צריך לדעת להתמודד עם זה לטוב ולרע".

"אי אפשר לייצר דיון אמיתי רק עם גברים"

ארמוני נכנס לשירות הציבורי לאחר קריירה ארוכה במערכת הביטחון, והיה ראש אגף במוסד. בין התפקידים הבכירים שמילא בעברו, נמנים בין היתר מנכ"ל משרד השיכון ומנכ"ל עיריית כפר סבא. בראיון לגלובס הוא מגלה שלמרות הרזומה המרשים, היו חסרות לו שתי נקודות כדי להתקבל לנבחרת הדירקטורים, שמהווה כרטיס כניסה לחברות הממשלתיות. שר הדיגיטל הלאומי, דוד אמסלם, האחראי גם על רשות החברות הממשלתיות, ניסה לאחרונה לבטל את הנבחרת, אך המהלך סוכל על-ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד דינה זילבר.

אז אתה מסכים עם הביקורת של אמסלם שטוען שנבחרת הדירקטורים חוסמת את דרכם של אנשים שראויים לשמש בתפקידי יו"ר ודירקטור בחברות הממשלתיות.

"נבחרת הדירקטורים לכשעצמה היא דבר נכון - לשים קריטריונים ברורים לאנשים שרוצים לנהל חברות ממשלתיות שמניעות פה הרבה מאוד כסף.

"אבל אני הייתי ראש אגף במוסד, מנכ"ל עירייה, מנכ"ל משרד ממשלתי, יש לי תואר ראשון בכלכלה בהצטיינות, תואר שני במינהל עסקים, ישבתי במועצת מקרקעי ישראל והייתי בחברות כלכליות - ואני לא התקבלתי. סיפור אמיתי.

"שאלתי, 'אבל למה? אני מביא איתי המון ניסיון. נכון, לא באתי מהסקטור הפרטי אבל יש לי דברים אחרים שאני מביא איתי'. האופן שבו ניסחו את הפרמטרים, דאז לפחות, היו מוטה מדי לכיוון הסקטור הפרטי. בסוף מצאו את הדרך לתת לי עוד שתי נקודות ולהעביר אותי לנבחרת הדירקטורים.

"אני גם לא אוהב את המילה 'נבחרת’. צריך להיות תהליך סינון שלוקח בחשבון רחב יותר את הניסיון - וגם לקחת בחשבון את הרצון של השר. פה למשל, בנמל חיפה, כל הדירקטורים שמונו על ידי השר הם דירקטורים טובים".

חברת נמל חיפה מחזיקה בשיא במספר הנשים בדירקטוריון. למעשה היא היחידה מבין 60 חברות ממשלתיות שמרבית חברי הדירקטוריון שלה הן נשים. ארמוני טוען שהייצוג הגבוה לנשים אינו מקרי. "למעלה ממחצית מהסמנכ"לים הן סמנכ"ליות - משאבי אנוש, כספים, שיווק - וכנ"ל לגבי הדירקטוריון. זה טוב. כשאתה רוצה לייצר אווירה של של דיון אמיתי, אי אפשר לעשות את זה על טהרת הגברים. ככל שיש יותר נשים בהנהלה, הסיכוי לקיים תהליך נכון של קבלת החלטות הוא הרבה יותר גבוה".

איך זה להתנהל בלי מנהל רשות חברות, שעבר לנהל את רמ"י?
"זה מקשה. רועי כחלון הוא מצוין, ואני יודע שיש לי כתובת לעניין הפרטת הנמל. אבל לפי הכללים יש דברים שרק מנהל רשות החברות רשאי לעשות. למשל, זה פגש אותנו באישור המציעים שייכנסו לדאטה רום. בסוף זה נפתר. יכול להיות יותר גרוע, שיהיה מנהל רשות שלא יעזור".

מבוי סתום מול עיריית חיפה

בחזרה למכרז להכנסת משקיע לנמל. אחת הסיבות לאטרקטיביות של החברה היא תוכנית חזית הים: הפיכת אזור הרציפים הדרום-מערבי של הנמל למתחם בילויים, תיירות ופנאי ואולי גם מגורים, בדומה לפרויקטים שנעשו בשנים האחרונות בנמלי קייפטאון, ברצלונה ובארה"ב.

הכוונה המקורית של המדינה הייתה לפתח את חזית הים בשיתוף עם עיריית חיפה, אלא שלאחרונה נקלעו המגעים בין הצדדים למבוי סתום על רקע התנגדות המדינה לדרישת עיריית חיפה למנות נציג מטעמה כחבר בדירקטוריון חברת נמל חיפה.

קצת הלכתם "עם הראש בקיר" עם עיריית חיפה בכל הנוגע לפרויקט חזית הים.
"הדבר שאני הכי מצטער עליו כשאני מסתכל על העולם הציבורי הוא בזבוז הזמן. אף אחד לא מקבל נקודות זכות על כדרור ברחבה. כשאתה עובד ציבור אתה צריך להביא תוצאות. שר האוצר הקודם, משה כחלון, עשה מעשה לא טריוויאלי ויצר תמ"א שלקחה חלק מהנמל והפכה אותו למשאב שהעיר תיהנה ממנו. היה פה חזון. הנמל אפילו התנגד בהתחלה, אבל כחלון הצליח. שם גם נוסח הסכם עקרונות שגם חייב את חברת הנמל לעשות יד אחת עם העירייה ולבנות אורגן שבונה ומתפעל את חזית הים הזו, 340 דונם, 2 ק"מ, וכל מה שצריך היה לעשות זה לעשות. התקדמנו.

 משה כחלון / צילום: תמר מצפי

"בשבוע הראשון של ראשת העיר החדשה בתפקיד הייתי אצלה במשרד כדי להפיח חיים בהסכם שהיה כמעט גמור ולהוציא אותו לפועל. ומאז הניסיונות לא צלחו".

מה בעצם דורשת ראשת העיר?
"יש לה תפיסה נכונה של איכות חיים והגנת סביבה לטווח הרחוק, אבל יש דברים שהיא רצתה שהם לא ישימים, כמו לשבת בדירקטוריון של החברה הזו. זו חברה פרטית, והבקשה שחבר מועצה או נבחר אחר יישב בדירקטוריון של חברה פרטית רק משום שהחברה פה בעיר היא בעייתית, בוודאי שהיא לא לפי החוק.

"בסופו של דבר, הזמן שהיה על פי הסכם העקרונות לחתום על ההסכמים למיניהם פקע, ומרגע שזה פקע אין לנו מחויבות משפטית לעבוד עם עיריית חיפה. יכול יזם לקחת את כתב ההסמכה ולהפעיל את חזית הים. הוא צריך לקחת בחשבון שאם הוא יפעיל לבד את הפרויקט, לא יהיה לו פטור מהאגרות ומההיטלים, והוא יצטרך להתמודד עם ההיתרים ורישיונות העסק וכו’. אבל יזמי נדל"ן יודעים לעשות את זה".

זה ריאלי לעשות את זה בלי ברכת הדרך מהעירייה?
"אני חושב שכן. לו אני הייתי ראש העיר, הייתי לוקח את חזית הים כפרויקט אישי שלי. בין בית החולים מצד אחד לאוניברסיטה מצד שני לדוגמה. זה יכול להיות ה-פרויקט של חיפה. ואני עוד מקווה שזה יקרה אבל אנחנו לא יכולים לחכות. אנחנו רוצים שההפרטה תסתיים לפני שהסינים מתחילים לעבוד פה בעוד כחצי שנה.

"אני מצטער שלא סגרנו את חזית הים לפני שנתיים כשאפשר היה לסגור את זה בתקופתו של יונה יהב. האויב של הטוב הוא הטוב מאוד. אם היינו עושים את זה, היום כבר הייתה פה מסעדה ראשונה. הזמן הזה הוא בדיוק האחריות שיש לנו כלפי הציבור".

באופן כללי, מה אתה חושב על כל מה שקורה בחיפה תחת שרביטה של עינת קליש רותם?
"אני לא אדבר עליה, היא ראשת העיר שלי. ראשי הערים הטובים מקבלים החלטה ועושים. זה לא מושלם, אבל הם עושים".

 עינת קליש רותם/ צילום: רמי זרנגר

מי למשל?
"רוביק דנילוביץ בבאר שבע, סימון אלפסי ביקנעם, יחיאל זוהר בנתיבות, רון חולדאי בתל אביב ויש עוד הרבה דוגמאות. לחיפה יש פוטנציאל אדיר, אם תעשו למשל טיול מהכרמל למטה תראו בניינים מדהימים ויש את הגנים הבהאיים, יש חופים מדהימים, ארבעה בתי חולים ושתי אוניברסיטאות מעולות. יש ציפייה לעוד מטרופולין במדינת ישראל, והמקום הקלאסי הוא חיפה".

בעיריית חיפה לא הגיבו לדברים.

פרגנת קודם לשר האוצר הקודם משה כחלון. יש ספקולציה שהוא עוד יחזור להתמודד על ראשות עיריית חיפה.
"אני לא יודע שום דבר כזה, הלוואי שהוא יבוא. זה לא סוד שאני אוהב אותו, והוא בנאדם שיכול לעשות דברים. ראש עיר שנמצא מספיק זמן בתפקיד זה אדם שיכול לשנות מציאות והיכולת שלו להשפיע על חיי התושבים היא ענקית".

בשבוע שעבר חולצה האונייה Ever Given לאחר שהייתה תקועה בתעלת סואץ במשך שישה ימים וגרמה לפקק ימי של מאות אוניות.

 ספינת המטען ההאבר גיבן תקועה בתעלץ סואץ / צילום: Associated Press, Maxar Technologies

ארמוני: "לקחתי חלק בניהול משברים מורכבים, גם בזירות הימיות, ואני מלא הערכה לתפקוד של ממשלת מצרים ולצוותים המקצועיים. הם הצליחו לפתור את המשבר יחסית מהר ולמנוע אירוע חמור יותר. אני רואה את אוניות הענק האלו, שמגיעות לנמל חיפה מדי שבוע, מדובר באתגר עצום ולהתמודד עם משבר כזה לעיני כל העולם זה לא דבר פשוט".

מה אנחנו יכולים ללמוד מזה?
"האירוע הזה ללא ספק מבליט את המיקום האסטרטגי של נמל חיפה כגשר בין אירופה למזרח הקרוב והרחוק. אני מעריך כי בשנים הקרובות נראה כיצד הגשר היבשתי בין נמל חיפה למדינות שמזרחה לנו, כולל סעודיה והאמירויות, יהפוך מחלום למציאות ויציב את הנמל ואת ישראל כשחקן מרכזי הן בעולם הלוגיסטי והכלכלי והן ברמה הגיאופוליטית".

"הזמן שלוקח לבנות פה הוא לא סביר"

חרף שנת הקורונה ושלושה סגרים, רשמו מחירי הדיור עלייה של 4.3% בשנת 2020.

היית בעבר מנכ"ל משרד השיכון. איך אפשר לפתור את המשבר בדיור ולעצור את עליית המחירים?
"זה לא מסובך להבנה, אבל מסובך לביצוע. יש היצע מוגבל וביקוש גבוה, אז המחירים עולים. איך מורידים מחירים? או על ידי הגדלת ההיצע או על ידי צמצום הביקושים. הזמן שלוקח בישראל להוציא תוכנית לפועל מהרגע שהחלטת שאתה בונה פה עיר הוא לא סביר.

"גם אחרי שבינת שוורץ ודלית זילבר הגדילו מאוד את היצע התוכניות בכל הארץ, ההוצאה לפועל של השכונות החדשות והדירות החדשות איטית מדי. חייבים למצוא דרך לבנות מהר יותר. חוץ מזה, חייבים לשחרר את הפקק בהתחדשות העירונית ולייצר מודלים יותר מתוחכמים - כמו למשל של קרקע משלימה. צריך לעשות תוכנית ארוכת טווח ולעבוד. מאז שהייתי מנכ"ל משרד השיכון מספר הדירות ששווקו ירד".

אתה צופה שהמשבר עומד להחריף?
"אין ארוחות חינם. צריך כל הזמן לעבוד. עוד שכונה, עוד פרויקט, עוד הסכם גג. התינוקות כל הזמן נולדים ואין זמן לנוח. אם נעשה את זה, נסתדר. אם לא, נראה עוד גל של עליות. צריך למצוא פתרונות יצירתיים כדי שלאנשים יהיה בית".