מחר יחל מצעד ההמלצות אצל נשיא המדינה, כשנציגי המפלגות יגיע וימליצו לריבלין על מי להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה. המנדט יינתן, בסופו של דבר, למישהו והוא זה שינסה להקים ממשלה, שתצטרך להמשיך להתמודד עם השלכות הקורונה. מי שזה לא יהיה, אחת המשימות המורכבות שלו ושל ממשלתו תהיה שיקום הכלכלה הישראלית. המגפה עצמם אמנם מדשדשת, מרבית אזרחי המדינה כבר מחוסנים, אבל הכלכלה עדיין על הקרשים - החוב הלאומי הרקיע לשחקים בעקבות צעדי הממשלה היוצאת, מאות אלפי ישראלים טרם חזרו לעבודה, עשרות אלפי עסקים קרסו ובישראל חיים שני מיליון עניים, מתוכם 907 אלף ילדים. כל אלו ממתינים לשר אוצר שישקם את הכלכלה, והגיע הזמן לומר את המובן מאליו, ממנו הפוליטיקאים מתעלמים - ישראל זקוקה לשר אוצר מקצועי.
המשבר הפוליטי שבו ישראל מצויה כבר שנתיים הוליד שלל החלטות כלכליות פופוליסטיות, כאלו שהציבור אמנם אוהב, אבל יעילותן מבחינה כלכלית גרידא מוטלת בספק. קבלת החלטות שכאלו אפשרית רק בסביבה שבה שר האוצר וראש הממשלה שמינה אותו נמצאים באותו הצד של המתרס הפוליטי. לשניהם אינטרס לשמר את שלטונם, גם במחיר של פגיעה בכלכלה כעת או בעתיד. כך למשל, ההחלטה לחלק מענקים לכל אזרחי המדינה, ללא תלות במצבם הכלכלי של המקבלים. זה אמנם נחמד לקבל כסף מהמדינה, אבל האם באמת יש לכך הצדקה מבחינה כלכלית-חברתית?
התשובה היא לא. וזו רק החלטה אחת מיני רבות. גם הבטחת הבחירות של ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר כ"ץ להמשיך ולחלק כסף לאזרחים היא בבחינת פופוליזם כלכלי טהור. כעת, בשלה העת למינוי שר אוצר שמבין כיצד פועלות כלכלות ולא תלוי באהדת הציבור להמשך כהונתו. אדם שלא חושב על הפריימריז הבאים שלו ולא מנטר באובססיביות את כותרות העיתונים. כזה שמחויב לדבר אחד בלבד - כלכלת ישראל.
משרד האוצר הוא אחד משלושת משרדי הממשלה החשובים ביותר, ומטבע הדברים, מפלגת השלטון תבקש למנות את אחד מבכיריה לתפקיד. מדובר בתפקיד שהוא מלכודת מוות פוליטית גם בימי שגרה, וכעת, כשהקרונה הכלכלית עדיין איתנו, לשכת שר האוצר הפכה לזירה רדיואקטיבית מסוכנת. שר האוצר הבא יגלה שבמוקדם או במאוחר יהיה עליו להטיל גזרות כלכליות, החל מקיצוץ רוחבי בכל משרדי הממשלה, ומכיוון שכך גם קיצוץ בקצבאות ובשירותים לאזרח, ועד העלאת מסים שיסייעו לממשלה בצמצום הגרעון.
פוליטיקאי חפץ חיים שישכיל להביט אל מעבר לכהונה הבאה יגיע למסקנה המתבקשת שהפעם מוטב להתרחק ממשרד האוצר, ושעדיף להפקיד את התפקיד בידיו של גורם חיצוני. אם יצליח, יוכל ראש הממשלה הממנה לגזור קופון על החלטתו האחראית לשים את הפוליטיקה בצד ולעשות את מה שטוב בעבור המדינה. ואם ייכשל, יוכל ראש הממשלה להתנער משר האוצר שלו והכישלון לא ידבק בו בדרכו לבחירות הבאות.
אחד המועמדים הטבעיים לתפקיד הוא פרופ' ירון זליכה, אלא שהתנהלותו הפוליטית הבעייתית וההתעקשות להמשיך ולרוץ בבחירות, עד לכישלון המפואר בקלפיות, הפכו אותו לסחורה משומשת חסרת ערך ממשי. במידה והיה מתנהל בחכמה, יכול היה למצוא עצמו בלשכת שר האוצר תחת כל ראש ממשלה. כעת הוא מותיר את הבמה לכלכלנית אחרת, בכירה ממנו אך פחות מוכרת לציבור הרחב - פרופ' קרנית פלוג.
מי שכיהנה כנגידת בנק ישראל ידועה בכך שאיננה חוששת שלא לישר קו עם הדרג הפוליטי. לא בכדי נתניהו עשה כל שביכולתו כדי למנות נגיד אחר שיירש את מקומו של פרופ' סטנלי פישר, אך מאמציו כשלו והוא נאלץ למנות את פלוג לתפקיד. לאורך כהונתה פלוג לא חששה למתוח ביקורת על מדיניותה הכלכלית של הממשלה ואף על ראש הממשלה ושר האוצר עצמם. אלו הובילו באופן טבעי לכך שכהונתה לא הוארכה והממשלה החליפה אותה בתום כהונה אחת בלבד.
דווקא בזכות הנתונים הללו, פלוג היא זאת שצריכה להיות שרת האוצר המקצועית של ישראל. היא אמנם לא חולקת עם נתניהו תפיסת עולם כלכלית, ואולי גם לא עם לפיד או בנט, מה שבוודאי יוביל לקדנציה רוויה מתיחות בינה לבין ראש הממשלה המיועד. ובכל זאת - ישראל זקוקה לשר אוצר שאיננו יס-מן, ודווקא בגלל זה היא האישה הנכונה לתפקיד. תנו לה את משרד האוצר, גם לטובת הציבור וגם לטובת הישרדותכם הפוליטית.
איתי זילבר הוא עיתונאי בגל״צ
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.