החיים נעשו קשים בלי בעל בית: למה באמת פרש מנכ"ל פרטנר?

מנכ"ל פרטנר  איציק בנבנישתי הודיע ביום שני במפתיע וללא הודעה מוקדמת על רצונו לעזוב את תפקידו לאחר כשש שנים. בתקופת כהונתו עברה פרטנר שינוי מחברה שמתמקדת בעיקר בתחום הסלולר והפכה לקבוצת תקשורת שמציעה גם שירותי טלפוניה, תשתית אינטרנט וטלוויזיה.

מי שמחפש סיבה ישירה לעזיבתו של בנבנישתי ותולה אותה כביכול במערכת היחסים שלו עם יו"ר הדירקטוריון אסנת רונן עושה עוול לשניהם. זה כנראה לא שם. יחד עם זאת,  בנבנישתי מונה כשלחברה היה בעל שליטה שישב בלוס אנג'לס ואילו כעת יש לו דירקטוריון פעיל שכולו יושב בישראל ומטבע הדברים הרבה יותר ביקורתי בהיעדר בעל שליטה. החיים של מנכ"ל במצב כזה הופכים להיות הרבה יותר מורכבים גם אם הצדדים יודעים לעבוד ביחד. כלפי חוץ הכל נראה בסדר אבל ביומיום זה נעשה מתיש יותר ויותר.

הכהונה של בנבנישתי בפרטנר מעניינת במיוחד על רקע המהלכים האסטרטגיים שהוביל, אך עדיין לא הבשילו לכדי שורת רווח מוחלטת בתוצאות הכספיות. כך למשל בנבנישתי חתום על הכניסה לטלוויזיה ועל הכניסה לסיבים. הוא רואה בשני הפרויקטים האלה את גולת הכותרת של העשייה שלו, לצד הרבה מהלכים אחרים אך פחות בולטים כמו שימור מערכת יחסי העבודה הטובה מאוד שיש בחברה.

השקעות לטווח ארוך, ושחיקה בסלולר

בשני הפרויקטים האלה פרטנר רצה קדימה והביאה הישגים משמעותיים. יהיו מי שיאמרו שהצלחה מודדים בשורת הרווח ובדוחות לא רואים את זה, אבל כשמדובר בפרויקטים בתחום התשתיות אי אפשר לראות רווח בטווח קצר. רק בחלוף כמה שנים ניתן יהיה להעריך את תרומת הפרויקטים האלו לרווחיות החברה. בנקודה זו צריך לחשוב גם מה היה קורה לפרטנר אילו לא הייתה נכנסת לסיבים ואילו לא הייתה נכנסת לטלוויזיה. יש שיאמרו שהחברה הייתה הופכת להיות מאוד משעממת וספק אם הייתה מצליחה לשרוד בשוק כשהיא מוכרת סלולר בלבד. אבל נראה שהדיון הזה על מקומן של קבוצות התקשורת והקשר למדיניות משרד התקשורת יישאר איתנו לעוד הרבה זמן.

לצד המהלכים הגדולים והחשובים שהוביל בנבנישתי צריך לזכור גם את העובדה שמרכז העשייה של פרטנר הוא בסלולר. בדומה למה שקרה לכל החברות בישראל גם פרטנר הלכה ונשחקה ובאופן טבעי הדגש שלה עבר לתחומים האסטרטגיים. מאז תחילת 2015 נשחקה מניית פרטנר בכ-19%, הרבה פחות מהמתחרה הגדולה סלקום שמנייתה צללה  בכ-62%. בשורה התחתונה פרטנר שווה היום 3 מיליארד שקל בעוד סלקום שווה 2 מיליארד שקל. זה אמנם רק משתנה אחד מתוך כמה שיש לבחון בהשוואה בין חברות, אבל פרטנר, גם בזכות בנבנישתי ובזכות בעלי המניות הקודמים קבוצת סבן, הצליחה הרבה בזכות בסיס פיננסי יציב. החוב נטו של פרטנר ברבעון הרביעי של 2020 עמד על 657 מיליון שקל ואילו זה של סלקום על 2.2 מיליארד שקל. החוב הנמוך הוא שאיפשר לפרטנר להיכנס לסיבים ולטלוויזיה ולהמשיך להיות שחקן דומיננטי בשוק הסלולר למרות השחיקה.

שמרה על עצמאות ועל מעמדה

לצד ההצלחות, פרטנר גם חוותה כישלונות בתקופתו של בנבנישתי. למרות שגם חלקם עבדו בסופו של דבר לטובתו. כמו למשל אי כניסה של החברה לתחום כרטיסי האשראי או העובדה שבסופו של דבר פרטנר נשארה חברה עצמאית, ולא רכשה או התמזגה עם אף חברת תקשורת.

בפני פרטנר עמדה האפשרות להתמזג עם הוט לפני כשנה בלבד. המיזוג לא הצליח מהרבה סיבות. אבל בשורה התחתונה, כתוצאה הוט חברה ל-IBC והיא היום שותפה של סלקום, ואפילו שותפה טובה. את זה אי אפשר להגיד על היחסים של הוט עם פרטנר, שבתקופתו של בנבנישתי הם מאד לא טובים בלשון המעטה, למרות שהחברות חולקות רשת סלולרית משותפת.

בשורה התחתונה פרטנר, כך או אחרת, נשארה בשוק כשחקן עצמאי וכקבוצת תקשורת שמעמדה איתן ויציב, שבניגוד למתחרותיה לא התחברה לאף גורם בעוד הן כן. הפן המצער בסיפור הזה הוא שפרטנר יכלה לחבור לסלקום ב-IBC ויכלה לעשות עוד דברים עם הוט אבל בסופו של דבר בחרה אחרת. ימים יגידו האם היא צדקה.