מערכת החינוך נכשלה וחייבת לעבור רפורמה מהותית

דוח מבקר המדינה שהתפרסם לאחרונה על "היערכות מערכת החינוך לשוק העבודה המשתנה" הוא חד, מדויק ומקיף: מערכת החינוך נכשלה. בהבדל מדוחות אחרים, זה שלפנינו שופך אור על תחומים שברגיל איננו קרובים אליהם ואיננו מכירים די הצורך. המבקר עשה עבודה יסודית, מקצועית וביקורתית לתפארת.

במה נכשל המשרד? בכל אלה: בהשפעת רפורמת הלמידה המשמעותית שעיצב השר פירון (2014) ובהפקת לקחים ממנה; בעיצוב תוכנית משרדית כוללת להקניית מיומנויות המאה ה-21; בשיתוף גורמי מקצוע שמחוץ למשרד בתהליך השינוי האסטרטגי; במיפוי תוכניות הלימודים לצורך בחינת היקף המיומנויות של המאה ה-21 בהן; בעדכון תוכניות הלימודים והתאמתן לרפורמת הלמידה המשמעותית; בהטמעה ובחינה של מיומנויות המאה ה-21 במסגרת ההערכה והמדידה של התלמידים; בהיקף בחינות הבגרות במדינת ישראל; בגמישות (באוטונומיה) הפדגוגית; ובתפקיד חטיבת הביניים ויכולותיה בהקניית המיומנויות. בכל אלה המשרד נכשל.

אבל הדוח אינו מסתפק בכך ומתבונן גם בשביעות הרצון הנמוכה של התלמידים הבוגרים מן החוויה הבית ספרית שלהם; בפערים הגדולים שבין תלמידי ישראל משכבות אוכלוסייה שונות; באי הקמתה של מועצה לאומית לחינוך ליד שר החינוך; בדבקותה במספר הגבוה של בחינות הבגרות, יותר המה שקיים במדינה כלשהי; וכללית, "במידת הצלחתם (ולמעשה, אי-הצלחתם) של תלמידי מערכת החינוך במבחנים הבין-לאומיים (שבהם כמעט שלא נבחנו תלמידי המגזר החרדי), בדגש על הפערים בין תלמידים שבאו מרקע כלכלי-חברתי גבוה לתלמידים מרקע כלכלי-חברתי נמוך, משקפת את הישגיות מערכת החינוך בישראל ובמידה רבה את הקושי של התלמידים לשלוט במיומנויות הנדרשות כדי להתמודד עם שוק העבודה המשתנה".

במהלך העשור האחרון במיוחד קיבל משרד החינוך הזהרות רבות שהוא הולך בנתיב שגוי, אבל מלבד מספר תוכניות שוליות שהוסיף "לסל" לא שינה את דרכו. המחשבה על הצורך להמיר את המידע במיומנויות ובכישורי רגש וחברה רווחת בעולם בעשור האחרון. דוח המבקר עוסק הרבה במיומנויות אלה, כיוון שבהן הוא רואה (בצדק) את מה שנחוץ לתלמידים בכדי להפיק את המרב מתקופת החינוך. הדוח דרג את סדר החשיבות של 12 המיומנויות השונות כפי שהן מופיעות בעשרות דוחות מקצועיים: ניהול מידע, חשיבה ביקורתית, יצירתיות וחדשנות, יכולת לפתרון בעיות וגו' (עמ' 13).

שתי שאלות עולות אל סדר יומנו החינוכי בעקבות הדוח הנוקב של המבקר: האם משרד החינוך הוא הגוף הראוי להוביל את מערכת החינוך הישראלית; והאם נמשיך להשתהות עם רפורמה גדולה בבחינות הבגרות.

כפי שאנו רואים בעליל, משרד החינוך אינו גוף שמסוגל להוביל את השינויים הדרושים, והדבר ניכר במיוחד בתקופת הקורונה, שהדוח נכתב לפניה. במשרד החינוך ישנם גופים שונים שאינם מתקשרים זה עם זה, והבעיה מתחילה עם שר שסמכויותיו רבות אבל השכלתו החינוכית מועטה.

נדרשת חלוקת סמכויות אחרת בין המשרד לבין גוף אחר - הרשויות המקומיות. הרשויות הוכיחו יכולת טובה לפתור בעיות במקום ששם המשרד נכשל שוב ושוב בתקופת הקורונה. לעומת זאת, לרשויות לא הייתה סמכות להחליט בעניין הבגרויות שהגדילו לבלבל וליצור פערים בתקופה זו. הסוגיה של חלוקת סמכויות חדשה בין המשרד לרשויות עולה עכשיו לדיון ציבורי במסגרות שונות, ועדיין לא ברור אם יש גורם שיוביל את המהלך הנדרש.

השינויים בבחינות הבגרות - בעצם ביטולן במתכונת הנוכחית - הם שחרור המערכת מעול כבד. אני אישית כתבתי בעניינן למשרד החינוך פעמים רבות, כפי שכתבתי לו על מחדלים אחרים שמתוארים בדוח, אבל לא הייתה לכך אוזן קשבת. אני מניח שהדוח ישפיע יותר, ומקווה שהוא יתרום גם לדיון הציבורי החיוני.

הכותב הוא ד"ר למדיניות החינוך ומנהל תיכון בעבר