מי ראוי לכהן כנשיא המדינה הבא

דומה כי מכל דרישותיו של בני גנץ בתמורה לכניסתו לממשלה, היחידה שמולאה ללא עוררין הייתה סילוקו של יולי אדלשטיין מתפקידו כיו"ר הכנסת. יש אף אומרים שגנץ התפרץ בדרישתו לדלת פתוחה.

המניע לדרישתו של גנץ ידוע - דחיית הדרישה לבחירת יו"ר הכנסת ביום השבעתה. אני סבור כי אדלשטיין שגה, וכך גם כתבתי, הגם שהוא נתלה בלשון החוק הקובע כי המועד האחרון לבחירת יושב-הראש הוא היום שבו כונסה הכנסת לצורך כינון הממשלה. הוא אף הביע את דעתו כי "בחירת יו"ר כנסת קבוע והעברת חקיקה שנויה במחלוקת, מטרתם לסתום את הגולל על האפשרות לאחדות שאותה העם רוצה", והסתמך על "נוהג של הסכמה שהכנסת פועלת על-פיו שנים רבות".

משהורה בית המשפט העליון כי על אדלשטיין לכנס את הכנסת לשם בחירת יו"ר בתוך 48 שעות, הוא הגיש התפטרותו מתפקיד היו"ר, בו החזיק מכוח הוראת החוק הקובעת כי עד לבחירת יושב-ראש הכנסת, ימשיך לכהן בתפקידו יושב-ראש הכנסת היוצאת.

בתגובתו לבית המשפט כתב אדלשטיין: "איני מעוניין לבזות את בית המשפט הנכבד, אך לנוכח פסק דינו, אני חש שנקלעתי למצב בלתי אפשרי, ולכן הודעתי על התפטרותי".

ראוי לציין כי היו אנשי אקדמיה שביקרו את החלטתו של בית המשפט העליון שכפתה על אדלשטיין לקיים דיון בבחירת יושב-הראש ואף קצבה לו מועד.

האולטימטום של גנץ הביא להמלכתו של יריב לוין.

לוין עצמו ראה בהחלטתו של בית המשפט משום רמיסת ריבונות הכנסת. הוא קרא לאדלשטיין שלא להתפטר אלא להודיע לבית המשפט כי "הוא מסרב לציית להחלטתו", וכי "רק הוא יקבע מתי המליאה תתכנס ומה יהיה על סדר יומה". והוא קבע: "בית המשפט השתלט באופן רשמי על הכנסת, ומהיום הפך העליון את יו״ר הכנסת לחותמת גומי, כאשר את הכנסת והמליאה מנהלים שופטי העליון. אין דבר כזה באף דמוקרטיה". הוא הוסיף בהתרסה: "אם הנשיאה חיות רוצה לשים עצמה מעל הכנסת, היא מוזמנת להגיע לבניין עם משמר בתי המשפט ולפתוח את ישיבת המליאה בעצמה. כך יהיה ברור שמדובר בהפיכה שלטונית של קומץ שופטים הבוחרים את עצמם בחדרי-חדרים".

לוין הוא אחד מחברי הכנסת היותר בוטים בהתייחסותו לבית המשפט. די היה לחזות כיצד הוא משתלח, בישיבה החגיגית של השבעת הכנסת, ב"פקידים" ובבתי המשפט.

מילים כאלה לא נשמעו מעולם מפיו של אדלשטיין. למרות היותו בכיר סיעת הליכוד מיד לאחר בנימין נתניהו, לא ראינו אותו בין הבכירים שניצבו מאחורי נתניהו על מדרגות בית המשפט, כאשר עם פתיחת משפטו הוא נשא את נאומו המשתלח. הוא אף לא התייצב באף לא אחת מישיבות בית המשפט, כפי שעשו עמיתיו. גם לא שמענו מפיו השתלחות במערכת השיפוטית ואף לא בוועדת הבחירות המרכזית לכנסת.

אדלשטיין היה אחד מיושבי-ראש הכנסת היותר ממלכתיים. אין זה פלא שלתפקיד יושב-ראש הכנסת הוא נבחר על-ידי הכנסת ה-19 ברוב של 96 חברי כנסת מול 8 נמנעים. לכנסת ה-20 הוא נבחר ברוב של 104 חברי כנסת ללא כל מתנגדים.

כיושב-ראש הכנסת הוא גם ייצג את מדינת ישראל ואת הכנסת בכבוד. כשלאלה מתווספת ההיסטוריה של אדלשטיין כאסיר ציון, נדמה כי הוא האישיות הראויה לכהן כנשיא המדינה.

הכותב הוא דיקן בית הספר למשפטים במרכז האקדמי פרס