מנהלים זוכרים: זו הזווית האישית שלי ליום הזיכרון

עו"ד אפרת שפרוט, מנכ"לית נט"ל על חברה יואב לבנה

 יואב לבנה ז"ל / צילום: באדיבות המשפחה

יואב לבנה ז"ל היה חבר ילדות שלי בבאר שבע של שנות ה-70. גרנו בשכנות והמשפחות היו חברות. האימהות שלנו לימדו יחד באותו בית הספר ואני נהגתי לשחק יחד עם יואב ואחיו התאום אבישי. יואב היה נער חייכן, תלמיד מצטיין, מוזיקאי נגן בקרן יער ובעיקר חבר טוב. ב-1990 תוך כדי שירותו בגדוד 402 בחיל התותחנים, נהרג יואב בדרכו למבדקי הקצונה. זה היה שוק לכולם, לבני המשפחה החברים והשכנים.

עבורי זה היה עצוב כל כך ובעיקר הלם גדול. נדהמתי להיזכר בכך שבטקס יום הזיכרון העירוני של עירית באר שבע מספר חודשים קודם לכן, יואב הופיע עם תזמורת הנוער.

כמה חודשים לאחר מכן אותה תזמורת, אותו טקס והוא כבר מאלה שמנגנים לזכרם. היה מצמרר ללא ספק. מספר חודשים מאוחר יותר התגייסתי, סיימתי את קורס משקיות חוי"ה והוצבתי בעצמי בגדוד 402 אותו הגדוד של יואב ז"ל, ממש במקרה. כחלק מהתפקיד לי הייתי אחראית על הנצחה בגדוד ואין ספק שעבורי, רק בת 18, זה היה קשה ומטלטל אך זכיתי לשמוע את הסיפורים החמים עליו מחבריו לסוללה ב' בגדוד. יואב היה בעל נשמה מדהימה. יהי זכרו ברוך.

שמחה גריידינגר, מנכ"ל ובעלי נתיב יזמות ופיתוח נדל"ן, על חברו  עמיקם אטינגר ז"ל

 עמיקם (עמי) אטינגר ז"ל / צילום: באדיבות המשפחה

חברי הקרוב, עמיקם אטינגר, אחד הפצועים הקשים של מלחמת יום כיפור, נפטר לצערי הרב לפני מספר חודשים.

עמיקם (עמי) אטינגר היה חבר מאד קרוב שלי, שנינו גרנו בבני ברק ולמדנו יחד. כשהיינו בני 22 עמיקם התחתן ונולדו לו שתי בנות, ובצבא הוא שויך לחיל התותחנים. בתחילת מלחמת יום כיפור עמיקם הוקפץ לרמת הגולן, אולם לרוע מזלו במהלך חג הסוכות, באחת התקפות הארטילריה הקשות הטנק שבו ישב חטף טיל ועמיקם נפגע בראשו ונפצע אנושות. לא האמנו שיצליח להתעורר ולשרוד. מייד לאחר שהצליחו לייצב את מצבו, החלה תקופת שיקום ארוכה שנחשבת בגדר נס של ממש, אם כי הפגיעה היתה אנושה ועמיקם נשאר עיוור ומוגבל קשות. כחבר קרוב, ליוויתי את עמיקם בהליך השיקום, שהיתי לצידו בבית החולים לרבות משמרות ממושכות ליד מיטתו כולל שבתות וחגים וכמובן תמיכה משמעותית באישה ובבנות. משפחתו ואשתו תמכו בו וטיפלו בו במסירות במשך השנים, וגירושיו היו קשים עבורי. לפני כחודשיים הוא הלך לעולמו בגיל 72, והעצב שטף אותי. איבדתי חבר קרוב. עמיקם תמיד היה אדם חיובי, שמח, וחכם מאוד, מעולם לא התלונן, ותמיד ראה את הטוב והיה אופטימי למרות הפגיעה האנושה שספג. אזכור את עמיקם לעד.

ענת כהן מנכ"לית שינדלר ישראל, על אחיה עמית

 עמית כהן ז"ל / צילום: באדיבות המשפחה

ביום הזיכרון כולנו נזכרים בנופלים בשדה הקרב. אבל להרבה מדי משפחות, בהן משפחתי שלי, הזכרון של האח והבן שנפטר במהלך השירות הצבאי למען כולנו, צורב וכואב במידה זהה, ואני ברמה האישית, לא רואה צורך להתנצל על הזיכרון של אחי ביום זה. אחי הצעיר עמית כהן נפטר במהלך שירותו הצבאי בקורס טיס כשהיה בן 19. הוא נפטר מחיידק טורף. עמית לא הספיק הרבה בשרות הצבאי - 48 שעות של סיוט מהיר שסופן בנורא מכל, האובדן והשכול. כל דבר בחייו עמית עשה בהצטיינות, תמיד הטוב ביותר, בספורט, בלימודים ובגרויות, כל דבר שעסק בו תמיד בוצע תוך השקעה ונחישות ללא פשרות ותמיד עם חיוך ענק וטוב. חתירה למצוינות הייתה מוטו בחייו ובאופן טבעי, התגייס עמית לקורס הטיס בחיל האוויר, קורס שהיה משאת חייו עם סיום לימודיו, חלום שנגדע בלילה אחד, שלא ימחק ממני לעולמים. התמונה שצילמתי בקורס הטיס, תמונה אחת, תמיד איתי בכל מקום, הוא תמיד נשאר בן 19, מחייך ומאושר בקורס, וכך תמיד  אזכור אותו. ילד מוכשר מחונן וחכם, ששינה את חיי. במותו, לימד אותי עמית שאין דבר מובן באליו, משפחה, הורים אהבה או הצלחה. לחבק את האהובים שלך, את המשפחה שלך, ליהנות מכל רגע.