כשהכסף משתנה, תשתנה גם הרגולציה

הטיפול הפסיכולוגי הדינאמי מעמיד במרכזו את היחסים המתהווים בין המטפל למטופל בחדר הטיפולים. קשר טיפולי טוב מאפשר למטופל לפעול בצורה חופשית אל מול המטפל, להציף את בעיותיו ולהשתנות. אלא שלא רק המטופל מעביר את רגשותיו ומשתנה: גם הפסיכולוג מגיב למטופל ולמעשה עובר גם הוא תהליך של השתנות.

דינמיקה כזו שבה אחד הצדדים משנה אל הצד השני, ובתוך כך משתנה גם הוא, אינה נדירה. בעולם הפיננסים ניתן לראות אותה ביחסים שבין הרגולטור לבין השוק שאותו הוא מעצב. בעוד הרגולציה משנה את שדה הפעולה הפיננסי, כך השתנותו של שדה הפעולה הפיננסי משנה את תקנות הרגולציה.

המהפכה הדיגיטלית, המפרקת מוסדות עסקיים ומרכיבה אותם מחדש, הביאה את הרגולטורים בארץ ובעולם לתקן את תקנות הבנקאות הפתוחה. החדשנות הטכנולוגית משנה את מבנהו של לוח המשחק הפיננסי, ובעקבותיו תעמוד גם הרגולציה הפיננסית בפני שינויים חשובים: החלוקה הבסיסית כל כך שבין בנקים למוסדות שאינן בנקאיים (Non Banks) תצטרך לעמוד למבחן, ובעקבותיה החלוקה הפנימית של הרגולציה בישראל, שהתבססה גם היא על אבחנה איתנה בין בנקים לבין גורמים פיננסיים אחרים.

אם בעבר היתה הבנקאות מובחנת מחברות הביטוח, מענף שוק ההון, מקרנות הפנסיה ומהבורסה, הרי שבימינו משתנה המפה. דוגמה לסדקים בהבחנות ניתן לראות בשוק המשכנתאות ההולנדי, שבו מלווים מוסדיים שאינם בנקאיים הצטרפו לתחום בחסות חברות פינטק. Mrius Hypotheken ושחקנים נוספים הגבירו את התחרות לטובת הלקוחות, הורידו מחירים, אך פגעו בעשרות אחוזים בנתח השוק של הבנקים המוגבלים רגולטורית.

מן הצד השני, גם הבנקים נכנסים יותר ויותר לתחומים שאינם בנקאיים קלסיים. דוגמה לכך הוא שיתוף הפעולה המתרקם בין בנק הפועלים לחברת הלוואות העמיתים (P2P) בלנדר, שבמרכזו העמדת הלוואות לרכישת מוצרים באלפי שקלים בנקודות הרכישה.

כדי להבין אם ההבדל בין בנקים ל-Non Banks יהיה רלוונטי בעשר השנים הבאות, יש לברר את אחד המושגים הבסיסים ביותר שעליהם מושתתת המערכת: הכסף. השינוי שעובר הכסף יביא לשינוי במהותה של המערכת הפיננסית, וזה עשוי לייתר כליל את האבחנה הקלסית בין בנק ל-Non Bank.

בעשרות השנים האחרונות מתייחס המושג "כסף" אל מה שמכונה בשם "כסף צו" (Fiat Money), המורכב מהאותות הדיגיטליים שמייצר הבנק המרכזי ומייצרים הבנקים המסחריים. אלא שכסף הפיאט מצוי בתחרות גדולה עם שורה של אותות דיגיטליים שונים המתפקדים כ"כסף". הדוגמה המוכרת ביותר היא כמובן הביטקוין, אך היא מייצגת עולם חדש של מאות ואלפי מטבעות דיגיטליים שונים, וכן את האפשרות לטוקניזציה (Tokenization) של נדל"ן, של חפצי אומנות ושל סוגי רכוש אחרים.

כאשר המערכת מוצפת ב"כסף" מסוגים שונים, ובעשרות סוגי ארנקים והסדרים בין מוסדיים המכילים את האותות האלה, נשאלת השאלה עד כמה משמעותי ייחודו של הבנק. שתי תשובות מנוגדות אפשריות:

התשובה המהותית תטען שהאבחנה בין בנק לבין "לא בנק" אינה רלוונטית עוד, ובעקבותיה הופכות ההגבלות על הבנקים להגבלות ייתר ויש לבטלן.

התשובה הפרקטית תבחר לראות בבנקים בסיסים יציבים ומפוקחים בתוך כאוס בינלאומי של "כסף" ממקורות שונים. במקרה כזה יש לשמור על ייחודם של המוסדות הבנקאיים ולשמר אותם כמסדרון מורשה יחידי אל מערכות המדינה הרשמיות. הבנקים המפוקחים יהיו הצינור שדרכו - ודרכו בלבד - יוכל לעבור הכסף העולמי לסוגיו אל העולם הפורמלי המוכר. באופן כזה תצליח המערכת, ולו במעט, לפקח על הנעשה בשוק העתידי הסוער.

שתי הגישות האלו מנוגדות אלו לאלו, אבל המשותף לשתיהן הוא שהן חורגות מהדיון הצר במוצרים פיננסיים, בתחרות ובמונופולים, המאפיין את השיח הנוכחי. במקום זאת, הן עוסקות במהותה של הכלכלה החדשה, שסנוניות ראשונות ממנה מצויות כבר כאן, ושמהן אנו יכולים ללמוד על עוצמת השינוי שאנו עומדים לחוות. כעת מוטלת על הרגולטור הישראלי - כמו על מקביליו בעולם - הבחירה בין הגישות השונות.

רפורמה בלטינית פירושה שינוי צורה. על המערך הרגולטורי ליצור את עצמו מחדש, כדי שיכול להתמודד עם קריסת הגבולות הפנימיים בתחום הפיננסים והתצורה החדשה שאליה הוא מתהווה. שכן, ספק אם ההבחנה העיקרית בין בנקים לבין Non Banks תספיק בשנים הבאות.