הזדמנות לרפורמה במימון הביטוח הלאומי: מס פיטורים

מגפת הקורונה כפתה מיתון על המשק הישראלי. כבכל מיתון, שיעור האבטלה גדל, ורבים חווים צמצום בתזרים ההכנסות. בתגובה פורשת המדינה את רשת הביטחון הסוציאלי, בעיקר מנגנון דמי האבטלה. במהלך תקופות מיתון, מדינות נוהגות פעמים רבות להוסיף ולהקל בתנאי הזכאות לדמי אבטלה. כך גם בישראל בתקופת המיתון הנוכחית: תקופת האכשרה קוצרה, תקופת הזכאות לדמי אבטלה הוארכה, והוענקו הקלות בהיקף דמי האבטלה להם זכאים מובטלים בתקופה זו.

דמי האבטלה מהווים ביטוח סוציאלי בעל ערך חברתי וכלכלי רב, ואין לוותר עליהם. אולם בד-בבד, דמי האבטלה מספקים תמריץ שלילי להשתתפות בשוק העבודה, הבא לידי ביטוי בהפחתת המאמץ המושקע בחיפוש אחר מקום עבודה מתאים, פגיעה בנכונות לקבל הצעות עבודה וכן בדרישת שכר גבוה יותר בשוק העבודה. הקלת התנאים והרחבת מנגנון דמי האבטלה בתקופת המיתון הנוכחית מוסיפים ומתדלקים את התמריץ השלילי לשוב לשוק העבודה.

כל עוד המשק הישראלי היה נתון בשרשרת סגרים כפויים, האפקט התמריצי של דמי האבטלה לא היה בעל משמעות רבה. אך כעת, ככל שהמשק הישראלי יוצא - ככל הנראה באופן מלא וסופי - מסגר לחירות, מתגבר הצורך בתמרוץ עבודה לשם צמצום רמת האבטלה על עלויותיה החברתיות ויציאה מהירה ככל האפשר מהמיתון.

בידי המדינה יש מספר כלים בעלי השפעה ישירה על תמרוץ עבודה. תחילה, כמובן, דמי האבטלה. קיימות הצעות שונות וניסיון עבר מצטבר לתהליכי "גמילה" מדמי אבטלה. הללו באופן מתבקש כוללים ביטול ההטבות המיוחדות שאומצו לתקופה של מגפת הקורונה.

מאחר ששיעור האבטלה עדיין גבוה, והיצע מקומות עבודה עדיין קטן משמעותית ממספר דורשי העבודה הפוטנציאלים, לא ניתן לבטל את הזכאות לדמי אבטלה באבחת חרב. תהליך הגמילה יהיה מדורג, בין אם במתווה שחוקק מלכתחילה ובין אם במתווה המותאם לנסיבות שיתבררו בחודשים הקרובים.

מאחר שדמי האבטלה, במתווה זה או אחר, יפגעו בתמריץ לעבוד גם לאחר חודש יוני, המדינה צפויה לאמץ, לצד תוכניות הצמצום של דמי האבטלה, תוכניות נוספות של עידוד תעסוקה. המטרה תהיה להעניק זריקת מרץ פיסקאלית למשק הישראלי כדי לזרז בתקווה את משך הזמן שיחלוף עד ליציאה מהמיתון.

התוכניות לעידוד תעסוקה יקבלו ככל הנראה צורה של מענקים (לתקופה מוגבלת) לעובדים החוזרים למעגל העבודה או למעסיקים המחזירים/קולטים עובדים; התמריצים עשויים להיות בצורה של הקלות במס הכנסה למשך שנה או שנתיים, או הקלות בחיובי דמי הביטוח הלאומי ודמי ביטוח בריאות - אם בצד העובדים ואם בצד המעסיקים.

בין אם התמריצים הללו יוענקו בצורה אחת או באמצעות כלי אחר, בין אם הם יינתנו לעובדים או למעסיקים, התוצאה הצפויה היא שהן העובדים והן המעסיקים ייהנו מהם.

בצד המדינה, צעד פיסקאלי מרחיב זה מגדיל את הגירעון וצפוי להכביד על המדינה - דהיינו, על כולנו - בעתיד. אך התומכים במדיניות פיסקאלית מייצבת, אנטי-מחזורית, יברכו על כך. מקור המימון המרכזי הוא מיסוי עתידי. ועם זאת, ניתן אולי לנצל את הלימונים הללו להכנת לימונדה - רפורמה במימון דמי האבטלה.

דמי האבטלה מהווים בשנים האחרונות כ-5% מהגמלאות שמשלם המוסד לביטוח לאומי. שיעור זה קפץ בשנת 2020 ל-22%, והצפי של המוסד לשנת 2021 נע בטווח של 14%-20%. דמי האבטלה ממומנים באופן עקרוני באמצעות דמי הביטוח הלאומי - דהיינו, באמצעות מעין פרמיות ביטוח המשלמים עובדים ומעסיקיהם.

רפורמה אפשרית במימון דמי האבטלה תהיה באמצעות מס המוטל על מעסיקים בגין פיטורי עובדים. פיטורי עובדים בשוק הפרטי מטילים על המדינה - על כולנו - את החיוב לתמוך במפוטרים. מס פיטורים המוטל על מעסיקים יביא לידי ביטוי את העלות הנוספת הזו בגין החלטתם לפטר. זהו סוג של מס מתקן. זהו מס אשר צפוי להביא לידי ביטוי בהחלטת המעסיקים לפחות את העלות של דמי האבטלה המשולמים לעובדים שפיטרו (שכן קיימות עלויות נוספות לפיטורי עובדים).

אין בהצעה זו כדי להכביד בהכרח על המעסיקים כקבוצה, שכן במקביל, חלקם של המעסיקים בדמי הביטוח הלאומי יפחת בגין היעדר הצורך לממן באמצעותו את דמי האבטלה. בנוסף, מעסיקים ועובדים יעדכנו את יחסי העבודה ביניהם - ובעיקר את שכר העבודה - באופן שיביא לידי ביטוי נטל נוסף זה של מס פיטורים. ולכן, המטרה של רפורמה זו אינה בהכבדת נטל המס, אלא במתן תמריץ יעיל למעסיקים בהחלטתם לפטר עובדים. צעד זה צפוי להשפיע גם על החלטת המעסיקים להעסיק עובדים ובעיקר על מידת ההתאמה של העובדים; ובהתאם צפוי להביא להארכת מערכות יחסי העבודה במשק.

זוהי הזדמנות, מאחר שהמעסיקים, כאמור, ייהנו ככל הנראה ממענקים או סובסידיות בתקופה הקרובה לשם עידוד העסקה של עובדים. לכן גם מבחינה פוליטית-ציבורית יהיה קל יותר להציע כעת מס פיטורים, אף אם בשיעור נמוך באופן ראשוני ואולי אפילו עם תחולה נדחית לשנה או שנתיים.

מן הסתם יש לתאם רפורמה זו עם ארגוני המעסיקים ולשכנע אותם ביתרונותיה. ואף אם תדחה רפורמה זו בעת הזו, השיח הציבורי בה יחל.

הכותב הוא פרופסור למשפטים באוניברסיטת בר-אילן