רכש גומלין בתחום הרפואי: מה שעובד במטוסים יכול לעבוד בתרופות

מגזר חברות מדעי החיים זכה לכותרות רבות בתקופת משבר הקורונה, ורבות מהחברות הקשורות למשבר צמחו והתפתחו. גם הכסף מצוי בשפע בשוק ההון ובקרנות, עבור חברות מסוימות. עם זאת, חברות רבות נותרו מאחור, ולמעשה עלה דווקא הקושי של חברות בתחום מדעי החיים לגייס כספים ולהמשיך לשרוד בתקופת משבר הקורונה.

אחד הכלים המרכזיים בהם ממשלת ישראל יכולה וצריכה לפעול לתיקון מידיי של הדבר היא באמצעות רכש גומלין. יש אפילו כללים קיימים לכך, אבל משום מה בתחום מדעי החיים, הם לא נאכפים היטב.

רכש גומלין משמעותו שבכל פעם שמדינה רוכשת ציוד בהיקף רחב מספק זר, ומוציאה בכך כספים ומשרות מחוץ לגבולותיה, היא מחייבת בתמורה את אותו ספק לבצע רכש בשיעור מסוים מן העסקה בתוך אותה המדינה. הכללים בתחום כבר עובדים היום היטב כשמדובר ברכש בטחוני, אבל לא באותה מידה של הצלחה ברכש ביומד.

פעולה נכונה במישור זה תזרים כספים רבים למגזר הביומד ואולי חשוב עוד יותר תייצר קשרי תעשייה חשובים בין חברות ענק רב-לאומיות לבין חברות ישראליות בתחום חשוב זה.

תקנות חובת מכרזים (חבות שיתוף-פעולה תעשייתי), תשס"ז-2007, מחייבות את המדינה, וכן תאגידים ממשלתיים וקופות-חולים, לכלול בכל מכרז בהיקף של 5 מיליון דולר או יותר, חובה על ספק זר לבצע רכש גומלין בישראל בהיקף של 20-35% מערך המכרז (בתחום האזרחי); אולם בפועל, למרות שחובות אלה מיושמות ונאכפות במגזר הביטחוני והאזרחי, הן כמעט ואינן נאכפות בתחום הרפואי ואינן מופעלות כמעט במכרזים לרכישת תרופות וציוד רפואי.

כדי להמחיש את הבעיה כדאי לעיין בנתונים הבאים המרתקים שמפרסמת הרשפ"ת (הרשות לפיתוח שיתופי-פעולה תעשייתיים במשרד הכלכלה): סך המימושים של ספקי החוץ הפעילים שהתחייבו לרכש גומלין בישראל לאורך השנים עומד על 33.2 מיליארד דולר, מתוכם מומשו בשנת 2020 כ-4.28 מיליארד דולר! וכ-550 מיליון דולר הוזרמו לחברות בפריפריה. מדובר במימושים מרשימים מאוד, שמזרימים חמצן ופעילות למעל 900 חברות בישראל. עם זאת, מקומם של חברות מדעי החיים ומגזר הרפואה נשכח לגמרי, ובשנת 2020 נהנו 4 חברות בלבד מרכש גומלין בסך של כ-120 מיליון דולר בלבד, מתוך 4.28 מיליארד דולר.

חשוב להדגיש: רכש הגומלין הביטחוני אומנם הזרים לחברות ישראליות רבות הון רב, אולם לא פחות חשובים מאלה הם הקשרים והידע שצברו בזכות כך. מגזר מדעי החיים משווע לכסף, אך לא פחות מכך - הוא משווע לשיתופי-פעולה, יכולות ניהוליות וקשרים רב-לאומיים. אכיפה וטיפול נכון ברכש הגומלין במגזר הרפואי יכולים להזרים למגזר מדעי החיים את כל אלה: כסף, ניהול וקשרים בינלאומיים קריטיים.

אז מדוע זה לא מתרחש? מדיונים שערכנו אנו בארגון IATI עם הרשפ"ת, אנו מבינים כי הרשפ"ת מתקשה לאכוף את הדרישה לשיתוף-פעולה תעשייתי, בעיקר בקופות-החולים ובגלל הביזור בין הגופים השונים בישראל המבצעים רכש בתחום הרפואי, וזאת למרות ועל אף שכל אותם גופים הם גופים הממומנים למעשה על-ידי הממשלה.

כיום אנחנו מובילים פעילות בתיאום וביחד עם הרשפ"ת לצורך עבודת מטה משותפת על-מנת לקדם יישום אפקטיבי של החובה לשיתוף-פעולה תעשייתי, בפרט בתחום מדעי החיים.

אנו סבורים כי על-מנת לקדם מימוש יעיל של שיתוף-פעולה תעשייתי בתחום הביומד, יש לפעול בדחיפות בשני מישורים: במישור הממשלתי, על הרשפ"ת ומשרד הבריאות לפעול בשיתוף-פעולה, מול קופות-החולים ובתי החולים, על-מנת לוודא כי דרישות החוק לשיתוף-פעולה תעשייתי מקוימות, וכן למנוע מעקפים אפשריים לדרישות אלה.

במישור העסקי, ה-IATI לקחה על עצמה לקדם חיבורים סינגרטיים בין ספקים זרים לבין חברות מקומיות בתחום הביומד, על-מנת שהדרישה לשיתוף-פעולה תעשייתי תמומש ביעילות ובאופן שמפיק ערך הן לספקים הזרים והן לתעשייה המקומית.

אנו משוכנעים שאם כללי רכש הגומלין ייאכפו במגזר הרפואה, הדבר יזרים כסף רב לתעשיית מדעי החיים, וגם ספקי החוץ שיחויבו בו ייהנו מאוד מיכולות המו"פ האדירות שקיימות בקרב חברות מדעי החיים והאקדמיה בישראל בתחומים אלה.

הכותב הוא מנכ"ל ביולייט ויו"ר משותף (מדעי החיים) IATI