הפתרון למשבר השלטוני: לחוקק את החוק הצרפתי עכשיו

המצב בו ראש ממשלת ישראל עומד לדין פלילי ובה-בעת ממשיך להחזיק במלוא כוחו וסמכויותיו השלטוניות, הוא מצב היוצר מעצם טיבו שייעשה שימוש בכוח השלטוני העצום של ראש הממשלה לפגיעה במערכת אכיפת החוק והחלשתה, הן על-ידי מינויים לא ראויים במערכת הזאת או במניעת מינויים חשובים במערכת, וכן על-ידי הנגישות הקלה לתקשורת שבידי ראש ממשלה, המאפשר ניצול במה זו כדי לעשות דיסקרדיטציה למערכת אכיפת החוק.

סיכונים אלה מתממשים לנגד עינינו.

שום הסדר של ניגוד עניינים לא יכול להיות אפקטיבי במצב דברים זה. מערכת המשפט, שהיא החלשה משלוש הרשויות (כי אין לה "לא ארנק ולא חרב"), לא ערוכה להתמודד עם אתגר כזה. לזה יש להוסיף כי ניתן לפקפק ביעילות תפקודו של ראש ממשלה בהפעלת סמכויותיו לניהול המדינה, כאשר במקביל הקשב שלו נתון במידה רבה לענייני המשפט.

החלטת בית המשפט העליון, המאפשרת מצב דברים בו ראש ממשלה מנהל בתקופת כהונתו את משפטו במקביל, היא זו היוצרת את הבעיה, אך למעשה לא הייתה לעליון כל ברירה אחרת, שכן אין זה מתפקידיו המסורתיים של בית המשפט להחליט מי ינהיג את המדינה, בניגוד להחלטה שהיא פרי הפעלת ההליך הדמוקרטי של קיום בחירות.

צריך לזכור כי החלטה על הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה, גם אם היא נעשית בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה, היא אומנם בעלת משקל רב, אבל אין בכוחה לגבור על חזקת החפות העומדת לנאשם, גם אם הוא ראש הממשלה.

החלטה משפטית הנוגדת את רצונו של חלק ניכר של הציבור, הגם שהיא אפשרית, תחליש מאוד את בית המשפט העליון, שכוחו וסמכותו נגזרים בעיקר מהסכמה ציבורית רחבה. זאת בעיקר כאשר מדובר בעבירות מורכבות שלא תמיד קל להסביר לציבור את יסודותיהן ואת חומרתן - להבדיל מעבירות שעליהן לא יכול להיות כל ויכוח כמו רצח, עבירות אלימות, עבירות רכוש מסורתיות וכו'.

אומנם חלק ניכר של הציבור היה רוצה לראות החלטה הפוכה הפוסלת כהונת ראש הממשלה העומד מול אישומים פליליים חמורים, אך האפקט הציבורי של החלטה "אקטיבית" על פסילה בדרך של פרשנות שיפוטית ללא בסיס חד-משמעי בחקיקה, הוא ללא ספק משמעותי ומרחיק לכת יותר מהמצב "הפסיבי" שבו נמנע בית המשפט מהתערבות תוך השארת חופש פעולה למחוקק.

ואכן, נושא מסוג זה הוא בראש ובראשונה נתון לסמכותו של הגוף המחוקק, ובשל חשיבותו העקרונית ומרחיקת הלכת דרושה הסדרה בחוק יסוד. אלא שבשל הקיפאון הפוליטי, הדבר אינו אפשרי.

במצב דברים של תיקו, שבו גם הגוף המחוקק אינו מתערב - לא בפסילה מכהונת ראש הממשלה, ומנגד גם לא במתן חסינות לראש הממשלה - ניתן לכאורה לטעון כי יש היגיון בהסדר הקרוי "החוק הצרפתי", שהוא כעין הסדר של פשרה בין פסילה לחסינות: לפי הסדר זה, קיום המשפט נשוא כתב אישום נגד ראש ממשלה אומנם נדחה עד לאחר סיום הכהונה, אך הוא לא פוטר את ראש הממשלה מלתת בסופו של דבר, עם סיום כהונתו, את הדין על עבירות פליליות שביצע. אך בהסדר זה, ככל שהדבר נוגע למציאות הישראלית, יש קשיים לא מעטים.

ראשית, הסדר זה עשוי להחליש במידה ניכרת את המניע של הנאשם לנהל מערכה ציבורית אינטנסיבית נגד מערכת אכיפת החוק, אבל הוא לא מונע אותו לחלוטין. לכל מנהיג חשוב לשמר את תדמיתו ואת "מורשתו" ההיסטורית, ובכל מקרה יישמר המניע להביא לביטול המשפט לחלוטין ולא רק לדחות אותו.

יתר על כן, משפט נדחה כרוך בתוצאות לא רצויות: ראשית, זיכרונם של העדים נחלש, וחלק מהעדים הולכים לעולמם או עוזבים את הארץ, וקשה לאתרם. שנית, תפקידו של משפט הוא לא רק לקבוע את אשמתו או את חפותו של הנאשם, ובמקרה של הרשעה להטיל עליו עונש. התפקיד הוא גם חינוכי, תפקיד המתבטא בהטמעת ערכים ובהתוויית דרכי התנהגות רצויים מחד והרתעה מדרכי התנהגות שליליים.

מרחק רב מדי מהמועד בו בוצעו העבירות ועד לפסק הדין הסופי גורר מצב שאיש כבר אינו מגלה עניין בפרשות נשוא כתב האישום, וכל האנרגיה שהושקעה בחקירות ובמשפט הולכת לריק. זה המצב בעיקר בשיטה כמו זו הישראלית, בה אין כל הגבלה על מספר קדנציות של כהונת ראש ממשלה.

עם כל זאת, מאחר שלא נראה כי חסידי השינוי מצליחים להגיע להסכמה על ממשלה שתחליף את בנימין נתניהו, ובשים לב לכך שהמשך המצב הנוכחי מעמיד בסכנה, שניתן לכנותה קיומית, את מערכת המשפט - נראה בלית-ברירה שהחוק הצרפתי, על כל חסרונותיו, מהווה את הדרך היחידה הריאלית לפחות לצמצם באופן מהותי את מצב ניגוד העניינים החריף שבו שרוי ראש הממשלה, הפוגע קשות במערכת המשפט ומסכן את הדמוקרטיה.

אני כותב זאת בלב כבד, אך מתוך תפיסה ריאליסטית של המצב הפוליטי.

הכותב הוא סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה בדימוס וכיום שותף מייסד במשרד פרופ' ביין ושות', עו"ד

*** חזקת החפות: גם לאחר הגשת כתב האישום נגדו, ראש הממשלה בנימין נתניהו מכחיש את המיוחס לו, ועומדת לו חזקת החפות