עשיתי שתי הסבות מקצועיות מהסיבות הלא נכונות

בשני העשורים האחרונים פגשתי יותר מדי אנשים שניסו לעשות הסבה מקצועית משלל סיבות לא נכונות, שהמשותף לכולן - הן חיצונית למקצוע עצמו.

בחלק לא מבוטל מהמקרים מחיר ההסבה הוא ויתור על קריירה מעניינת, כזו שמאפשרת לממש את מרב הפוטנציאל המקצועי. במקרים אחרים השינוי עלול לגרור פגיעה משמעותית בכושר ההשתכרות, כפי שפירטתי בטור הקודם - "היזהרו מהסבות מקצועיות, סיכויי ההצלחה קלושים".

בוס מתעמר

הסוגיה הזו קרובה לליבי במיוחד, כי גם אני עשיתי שתי הסבות מקצועיות מהסיבות הלא נכונות. הראשונה בגיל 27, בגלל בוס מתעמר, איש אלים שהשליט אווירת טרור בלתי נסבלת, בעטיה עזבתי ניהול מחלקת IT בחברה גלובלית מהטובות בישראל. החוויה הייתה כה טראומטית, שבגללה זרקתי לפח 8 שנות ניסיון במקצוע עם פוטנציאל קריירה אדיר (תחום מערכות מידע היה אז בראשית פריחתו בישראל, ולי היה המזל להימנות עם ראשוני העוסקים בו), במקום פשוט לעבור לארגון אחר.

ההסבה השנייה, מספר שנים לאחר מכן, גם היא מהסיבות הלא נכונות - חוסר ביטחון מקצועי בעולם החדש אליו פניתי - עולם הפרסום, שתודלק על-ידי בוס מקטין ומבזה שהוביל אותי למסקנה השגויה שאני לא מספיק מוכשרת לתחום. הפעם החלטתי לעשות הסבה כמו שצריך וחזרתי לספסלי האוניברסיטה לרכוש מקצוע חדש, שלישי במספר, בו תכננתי לבנות את קריירה ארוכת-שנים. למזלי הגדול, ההסבה הזו לא צלחה מסיבות כלכליות (השכר ההתחלתי היה שכר מינימום, וכבר לא יכולתי להמשיך ולהתקיים בתנאים האלה), ו"נאלצתי" לשוב לעולם הפרסום, אותו שנאתי בכל לבי, רק בגלל הכורח להתפרנס בכבוד.

עד היום אני נחרדת מהמחשבה שאם בתום הלימודים הייתי מוצאת עבודה ששכרה כמה מאות שקלים מעל המינימום, כף-רגלי לא הייתה דורכת שוב בענף הפרסום לעולם. במילים אחרות, הייתי רחוקה 1,000 שקל מנטישה של מקצוע מרתק שעם השנים הצלחתי להצטיין בו ולהתקדם לתפקידי ניהול שיווק בכירים, מקצוע שהוא הבסיס להתפתחות המקצועית שלי ב 20 השנים האחרונות, לרבות הטור השבועי שלי בגלובס.

עבודה שחורה

אני נוטה להניח שהניסיון האישי מסייע לי לזהות במהירות מהלכי הסבה שהמניע להם שגוי, לרבות בקרב מי שלכאורה אוחזים בסיבה האולטימטיבית לשינוי קריירה - שיעמום ותחושת אי-מיצוי הפוטנציאל. התופעה נפוצה מאוד בקרב צעירים בשנה-שנתיים הראשונות בשוק העבודה, שמגיעים למסקנה כי טעו בבחירה מקצוע, רק בגלל שהם נדרשים להרבה עבודה שחורה. הם לא אוהבים את העבודה וחשים שאינם ממצים את יכולותיהם, לא ערים לעובדה שבמרבית תחומי העיסוק, בוודאי בחברות הגדולות/איכותיות, תפקידי הכניסה רווי עבודה טכנית ומשמימה - "שכר לימוד" הכרחי לרכישת מקצוע חדש.

רבים מהם יגיעו לאותו המצב גם במקצוע החדש אליו יפנו, שהרי גם שם ידרשו להתחיל מהתחלה, אחרים יפנו לחברות קטנות בהן התפקידים יותר מגוונים, אך סופו של דבר יהפכו ל"כולבוייניקים" במקרה הטוב - ול"עב"מים תעסוקתיים" במקרה הגרוע.

ומה על עובדים מנוסים שמתלוננים על שיעמום בעבודה ועל מיצוי של מקצוע? מסתבר כי אצל רבים מהם הסיבה האמיתית לחוסר שביעות-הרצון איננה המקצוע עצמו, אלא תולדה של פאסיביות, חוסר יוזמה וציפייה שהסביבה תספק להם אתגרים מעניינים. התוצאה היא שמספר שנים לאחר ההסבה הם יגיעו לאותו המצב בדיוק, כי עם תום שלב הלמידה הם ימצאו את עצמם שבים ועושים עוד מאותו הדבר, ותחושת השיעמום תשוב להציף אותם.

עומס בעבודה

סיבה נוספת לרבות מההסבות היא עומס רב מדי שלא מאפשר איזון בין בית לעבודה. גם עומס הוא סיבה חיצונית למקצוע עצמו, ולשם המחשה ניקח דוגמה למי שסובלים מעומס גדול במיוחד - מתכנתים בחברות סטארט-אפ. גם במקרה זה מספיק להחליף ארגון/מגזר ולא מקצוע - דהיינו, לעבור מסטארט-אפ לחברת הייטק יותר גדולה ופחות לחוצה, או לצאת מההייטק לחברה לא טכנולוגית - למשל למשרת תכנות במערכת הפיננסית או במשרד ממשלה, שם עומס עבודה הוא מחזה נדיר. זאת להבדיל ממתכנתים שמאסו בעבודת הפיתוח ובישיבה מול מחשב מבוקר עד ערב, והם מחפשים שינוי מהסיבות הנכונות - למשל הסטה לתפקיד ניהול מוצר, או הסבה לעיסוקים אחרים מחוץ לעולם ההייטק.

איך יודעים אם הסיבות נכונות או לא?

דרך פשוטה היא לכתוב באופן אינטואיטיבי רשימה של כל הדברים שמפריעים לכם בעבודה, גדולים וקטנים כאחד, ואחר-כך לבחון את סדר הדברים. סיכוי גדול שבראש הרשימה יופיעו אלמנטים שהם חיצוניים לעבודה עצמה, כמו  שכר, עומס, סביבת עבודה לא נעימה, מרחק מהבית, בוס בעייתי ואפילו לא חוסר ביטחון מקצועי, שקרוב לוודאי ירדוף אחריכם גם בעבודה הבאה (תסמונת המתחזה לא נפתרת בהחלפת מקצוע, מניסיון).

אתם לא רוצים לשלם את מחיריה הגבוהים של הסבה מקצועית, ועוד מהסיבות הלא נכונות. זכרו - קריירה זה הפוך ממה שחשבתם. בהצלחה. 

 הכותבת היא מומחית לשוק העבודה