מי יעזוב את הבית? האישה הכניסה כלבים לבית כדי להתעלל בבעל

אחד האתגרים בהליך גירושים הוא המשך השימוש המשותף בבית המגורים. בין מועד פרוץ הסכסוך לבין מכירת הבית עוברים חודשים, לפעמים אפילו שנים, במהלכן בני הזוג צריכים להחליט אם הם מסוגלים לחלוק את המגורים בבית, ששייך עדיין לשניהם, למרות המתח ולפעמים גם הריבים - או לחילופין מי מהם יעזוב את הבית ובאילו תנאים.

בדרך-כלל שני הצדדים מעדיפים שבן הזוג האחר יעזוב את הבית, במיוחד אם יש לזוג ילדים משותפים. עזיבת הבית לדירה שכורה לא רק כרוכה בהוצאות כספיות משמעותיות, לרבות הוצאות המעבר, רכישת מיטלטלין חדשים ותשלום דמי שכירות, אלא שהבית השכור בדרך-כלל גם נחות בתנאי מגוריו לעומת הבית שרכשו הצדדים  והשקיעו בו תוך צפי למגורים במשך שנים ארוכות.

כמו כן עזיבת הבית מחייבת את הילדים לעקור מהבית ומהחדר אליו הם רגילים לבית זר להם, לפעמים גם בסביבה זרה להם.

מתגרשים לא פעם טועים לחשוב כי יצליחו לאלץ את בן זוגם לעזוב את הבית אם ינהגו כלפיו באלימות, אולם במקום להיכנע לטרור הביתי ולעזוב, בן הזוג המותקף יכול לפנות לבית המשפט ולבקש צו שירחיק דווקא את בן הזוג האלים מהבית המשותף. יחד עם זאת, הרחקת אדם מביתו מהווה פגיעה חמורה בזכות יסוד הקניין, ולכן בתי המשפט משתדלים להימנע מיד קלה על ההדק בנושא זה.

הבעיה מורכבת יותר בהתמודדות עם מקרי הביניים, שבהם בן זוג מתוחכם מצליח להתעלל בשותפו לבית המגורים, לפגוע בשלוות נפשו ולהמאיס עליו את חייו, מבלי לחרוג לאלימות, באופן שמביא להרחקה שלו את עצמו מהבית.

דוגמה לכך ניתן למצוא בהחלטה שניתנה השבוע בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, שם הלין הבעל כי אשתו, עימה הוא מצוי בהליך גירושים, הופכת את חייו בבית לגיהינום במכוון, בין היתר על-ידי אימוץ שני כלבים.

לטענת הבעל, במהלך 25 שנות נישואיהם, הצדדים ניהלו אורח חיים דתי, על-פיו אין להחזיק כלב בבית כחיית מחמד בשל היותו חיה טמאה. האישה, שחזרה לאחרונה בשאלה, אימצה עתה שני כלבים, לטענתו רק כדי למרר את חייו, בידיעה שהוא "אלרגי נפשית" לכלבים, כלומר שונא את בני מינם ומתחלחל מהם.

לטענתו, הכלבים גדולי הממדים מסתובבים באופן חופשי בבית, לרבות בסלון ובמטבח, עושים את צרכיהם, מטנפים ומסריחים את הבית, נובחים ללא הפסקה, בעיקר בלילות, ואפילו תוקפים אותו.

מהלך זה מתווסף, לטענתו, לסדרה ארוכה של פעולות שמבצעת האישה כדי לגרום לו לעזוב את הבית, לרבות שימוש במקלחון הצמוד לחדרו בשעות הלילה המאוחרות על אף שיש מקלחת נוספת בבית, הפעלת מוזיקה רועשת בזמן שהוא ישן, שפיכת אקונומיקה על הכביסה שלו כדי להרוס את בגדיו ועוד.

בית המשפט צפה בסרטונים שהגישו לו שני הצדדים אודות החיים בבית עם הכלבים, והשתכנע כי הצדק עם הבעל בנוגע לנביחות, הלכלוך והיעדר הסדר והניקיון שגורמים הכלבים, ולכן אינם מאפשרים לבעל לנהל אורח חיים תקין ונורמלי בביתו, כפי שהוא זכאי.

בית המשפט ציין גם את העובדה שהאישה לא החזיקה בבית חיית מחמד לאורך כל השנים, וכי אימוץ שני כלבים גדולים דווקא עכשיו אכן מצטייר כמעשה מכוון נגד הבעל, אשר סלידתו מכלבים ידועה.

כמו כן אישר בית המשפט את טענת הבעל כי הן על-פי ההלכה היהודית והן על-פי המסורת המוסלמית אין להחזיק כלבים כחיות מחמד, ולכן זהו טיעון בר-משמעות עבור אנשים שומרי מסורת. לאור ממצאים אלה בית המשפט חייב את האישה להוציא מיד את שני הכלבים מהבית.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה