גורמים פוליטיים מנסים לייצר תחושת מלחמה בין יהודים וערבים בערים המעורבות

בזמן שהזירה הארצית פתוחה יותר מאי פעם לשותפות פוליטית יהודית-ערבית, אפשר להתרשם מהחדשות שדווקא בשטח היחסים בין יהודים לערבים מעורערים. הדיווחים בימים האחרונים התמקדו במהומות ביפו, באלימות בין ערבים ליהודים בירושלים, ובאמירות של ראש עיריית לוד על 'אווירת מערב פרוע' בעיר, והאשמת כלל החברה הערבית בעיר בכך.

אבל צריך לזכור שבעצם מרבית האירועים הללו הם תוצר עבודתם של גורמים פוליטיים, שמנסים לייצר תחושת מלחמה בין יהודים וערבים, בדיוק משום שברקע יש אפשרות אמיתית לממשלה כלשהי בתמיכה של נציגי הציבור הערבי - ממשלה שעלולה לשמוט את הקרקע מתחת למוקדי הכוח שלהם.

הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא המתרחש השבוע בעיר לוד. מדובר בעיר מעורבת היסטורית (אשר עד 1948 מרבית תושביה היו ערבים), והסיעה הערבית בעיר, המונה 6 חברי מועצה, חברה בקואליציה בהנהגת ראש העיר יאיר רביבו מהליכוד.

השבוע, שלח רביבו מכתב לשר לביטחון הפנים ולמפכ"ל המשטרה שבו הוא קרא לערב את הקבינט הביטחוני במיגור האלימות בעיר, באופן המייצר תמונה של איום ביטחוני מצד כלל הציבור הערבי בעיר, למרות שהוא יודע טוב מאד שמרבית התושבים הערבים בעיר הם קורבנות לתופעה הזקוקים להגנת הרשויות. לקינוח, רביבו הציע השבוע פרס של 1,000 שקל לתושבי העיר שימסרו מידע על משפחה שמבצעת ירי זיקוקין.

העיר לוד מתמודדת עם פשיעה איומה, וקריאתו לטפל בכך היא מוצדקת, אך כשהיא נעשית תוך שרבוב של תלונות על קול המואזין וחודש הרמדאן כתופעות שיש להיאבק בהן, וכאשר הוא מכנס ישיבת מועצה מיוחדת בנושא, אליה הוזמנו חברי כנסת מהימין, ממש על שעת שבירת צום הרמדאן (כך שמוסלמים תושבי העיר לא יכלו להשתתף בה בפועל), אי אפשר להימנע מהרושם שיש כאן ניצול פוליטי של מצוקת תושבי העיר, יהודים וערבים כאחד, לצרכים פוליטיים לאומיים.

כבר חצי קדנציה שהרשימה הערבית בלוד, המייצגת כשליש מתושבי העיר, נאחזת בציפורניים בהישארותה בקואליציה מתוך מחשבה שכך יוכלו למקסם את ההשפעה שלהם על העיר. זאת, למרות שבחודשים האחרונים בלבד רביבו הספיק לפרסם הודעה שבה איים שהעירייה תנתק מחשמל משפחות שמעורבות בסכסוכים אלימים בלוד ואף תגרש אותן מהעיר; לומר בראיון רדיופוני שבעוד לפושעים היהודים יש טיפת חמלה, לפושעים הערבים אין עכבות; ועוד. כעת, השותפות הזו בסכנה ולא ברור בכלל שתחזיק מעמד.

לא רחוק משם, ביפו, בימים האחרונים פרצו שוב מהומות, לאחר שראשי ישיבת ההסדר ביפו הגיעו לביתם של תושבים ערבים, ככל הנראה כדי לבחון אפשרות לרכוש אותו מידי חברת עמידר.

האירועים האלימים, שכמובן ראויים לכל גינוי, מגיעים על רקע של מצוקת דיור קשה שלא מקבלת שום מענה מהמדינה, לצד הקמת גרעינים תורניים הנתפסים כניסיון לייהד את המרחב ולשנות את זהות הערים שבעבר היו ערביות כמעט לחלוטין. ועל המתחים האלה תופסים טרמפ גורמים פוליטיים המבקשים להתסיס ולפלג, כמו בצלאל סמוטריץ' או רונן שובל, אשר ניצלו את ההזדמנות כדי להסית נגד ערבים ולקרוא לגירושם בריש גלי.

בעכו, בשונה מהערים הקודמות שהזכרתי, השותפות הפוליטית מוכיחה שהטלטלות הללו לא מוכרחות להיות מנת חלקן של הערים המעורבות. שם, שמעון לנקרי, ראש העיר מטעם מפלגת הליכוד, עובד בשיתוף פעולה מעורר השראה עם עו"ד אדהם ג'מל, סגנו בשכר מטעם התנועה האיסלאמית, אשר תפקידו מקנה לו סמכויות פורמליות וזמן לממשן.

השניים מבינים כי יצירת שוויון לתושבי העיר, יהודים וערבים כאחד, בכל תחומי החיים, הוא מטרה משותפת ולא מדובר במשחק סכום אפס. לנקרי השכיל להבין מזמן ששגשוג של האזרחים הערבים בעכו מיטיב עם העיר כולה, ולא חוסך בתקציבים בשכונות הערביות בעיר. יתרה מכך, בשונה ממקבילו הלודאי, לא ימהר להאשים את תושבי העיר הערבים בקשיים שעימם מתמודדת העיר.

נוכח מגמות של הגירה מעיר לעיר, בעיקר בחברה הערבית הסובלת ממצוקת דיור קשה ביישובים הערביים, בעשורים הבאים נראה ערים רבות נוספות הופכות למעורבות, עם אוכלוסיות משמעותיות של יהודים וערבים שידורו אלה לצד אלה. עכשיו, כשברמה הארצית קואליציה יהודית-ערבית כבר אינה מילה גסה, ראוי שהערים המעורבות יובילו מדיניות של שוויון ושילוב ויסללו את הדרך לחיים משותפים.

הכותבת היא מנהלת מיזם "ערים משותפות" בעמותת יוזמות אברהם