אסור לתת לבנט את המפתחות לכלכלה הישראלית

עם 7 מנדטים ו-6.2% מהקולות הכשרים, נפתלי בנט עשוי להיות האיש שייעצב את המדיניות הישראלית בממשלה הקרובה. המשמעויות בהיבטן הפוליטי של שיטת הבחירות הישראלית נסקרו לאורכן ולרוחבן בימים האחרונים, אך סוגיה אחת נשארה כמעט ללא מענה. בנט, הפוליטיקאי היחיד שפרסם מצע כלכלי מפורט למפלגתו, קרס. הסקרים הראשונים ניבאו לבנט 20 מנדטים, וככל שהתקרבנו למועד הבחירות, כך מספר המנדטים ירד בהתאמה.

בתחילת מרץ פרסם בנט את תוכנית סינגפור - המצע הכלכלי המפורט ביותר שמפלגה פרסמה במערכת הבחירות האחרונה. נכון, זהו אות קלון על מפלגות אחרות אשר לא השכילו להבין את חשיבותו הדיון הכלכלי (ובכך נגמרות המחמאות לבנט), אך זהו גם מדד משמעותי בבחינתנו את הרלוונטיות של רעיונות אלה בציבור הישראלי.

הציבור הצביע נגד מדיניות כלכלית ימנית

זו תהיה טעות לייצר קשר סיבתי בין שתי תופעות אלו, והרי ודאי שאין זה נכון שרוב מצביעי בנט הצביעו לו בגלל תפיסתו הכלכלית גרידא (כמו שזו תהיה טעות להצביע על האג'נדה הכלכלית שלו כסיבה המרכזית לבריחת המצביעים), אבל כן ניתן להגיד שהבחירות האחרונות הראו לנו שהציבור הישראלי לא רוצה מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית. ראינו זאת בקריסה של מפלגת זהות הליברטריאנית של משה פייגלין, ואנחנו רואים זאת שוב באחוזי התמיכה הנמוכים בבנט. צריך להגיד זאת בצורה ברורה - הציבור הישראלי הצביע נגד מדיניות כלכלית ימנית. זוהי, כמובן, אינה תופעה חדשה.

סקרי דעת קהל שהוציאו המכון הישראלי לדמוקרטיה וקרן ברל כצלנסון הראו שהציבור הישראלי מעדיף רשת ביטחון חברתית רחבה, אפילו על חשבון העלאת נטל המס על האזרחים. גם בסוגיות חלוקתיות (אשר לא מניחות הגדלה אוטומטית של התקציב), הציבור מעדיף שירותי רווחה, חינוך ובריאות, על פני פיתוח ועידוד הצמיחה במשק.

כמובן, שעכשיו יבואו כל המקטרגים ויציינו עד כמה הציבור הישראלי "לא מבין בכלכלה" ו"חושב שכסף צומח על העצים", אבל מקבוצה פוליטית שמקדשת את "רצון העם", הייתי מצפה לקבלת הכרעת הרוב הברורה הזו. יש נקודה אחת חשובה שמשותפת לשני המחנות - שניהם מסכימים על כך שסדר היום הכלכלי לא נמצא בראש סדר העדיפויות. לא של הציבור, ולא של נבחריו.

ראוי שיהיה לישראל שר אוצר חברתי

מצב מעוות שכזה, ייצר את האפשרות (הלא מאוד מופרכת) שבנט יהיה שר האוצר. הרי לא היה אפשר לדמיין דיון רציני בו חברת מרצ הייתה מועמדת לתפקיד שרת הביטחון, או איש הרשימה המשותפת שיהיה מופקד על קביעת תכני הלימוד במערכת החינוך שלנו. אבל בכלכלה, התחום המשפיע ביותר על חיי היומיום שלנו, אנחנו דנים באופן רציני על איוש התפקיד הבכיר ביותר בידי אדם שלא קיבל את המנדט הציבורי לכך.

אלו הם שבועות גורליים לכלכלה הפוליטית בישראל - יותר מזהותו של ראש הממשלה, זהותו של שר האוצר עלולה להוות את הפגיעה המשמעותית ביותר ברצון העם. בעת זו, שבה משבר הקורונה מסיים להראות את אותותיו הבריאותיים, ומתחיל לחשוף את השפעתו הכלכלית ארוכת הטווח, ראוי שיהיה לישראל שר אוצר חברתי. זה לא רק נכון יותר לחברה בישראל, אלא זה משקף בצורה דמוקרטית יותר את רצון העם.

לא פעם אומרים שהשמאל המדיני בישראל מתכווץ, וכנראה שאכן כך הדבר. אך אם נסתכל על אינפלציית הבחירות שהייתה כאן בשנתיים האחרונות ניתן לומר בוודאות דבר אחד - מבחינה כלכלית, רוב ישראל שמאלנים.

הכותב הוא חוקר בכיר בפורום ארלוזורוב