תחת שלטונו של הנשיא שי ג'ינפינג, החזירה המפלגה הקומוניסטית הסינית את הדיבור על ערכי המשפחה וחשיבות הנשים כמטפלות למרכז השיח, ונשים סיניות רבות אומרות שהמסר הזה של הממשלה לא תואם את מחשבותיהן לגבי מתי - או אם בכלל - להינשא.
המפלגה מתגאה כבר שנים רבות בכך שהיא מקדמת שוויון מגדרי, אך גם דורשת שמשקי בית יפעלו על פי סדר העדיפויות שלה למדינה כולה. הדגש על תפקיד הנשים בחינוך ילדים ובדאגה למבוגרים עלה במקביל לירידה בשיעור הילודה והנישואים, מגמות שבעתיד עשויות להיות להן השלכות כלכליות מסוכנות לסין.
בשנים המוקדמות של שלטון הקומוניסטים, מאו דזה דונג עודד נשים להצטרף לכוח העבודה כדי לעזור לבנות את האומה ולחכות לפני שהן נישאות ועושות ילדים. מאוחר יותר פורסמו הצווים האוסרים להוליד יותר מילד אחד על מנת להימנע מגידול אוכלוסייה שלא ניתן יהיה להשתלט עליו.
בזמן שלטונו של שי, המפלגה החלה להשתמש בסיסמאות חדשות, המדגישות "משפחה, חינוך משפחתי וערכים משפחתיים", או "העבירו את הגן האדום", יחד עם ניסיונות לצנזר קולות שקראו לשיפור זכויות הנשים.
בימים האחרונים, יותר מעשרים חשבונות של קבוצות המקדמות זכויות נשים נמחקו מהרשת החברתית Weibo, כמו גם מאתר הדיונים התרבותיים Douban.com.
מחיקת החשבונות קרתה בזמן שהסינים מחכים לשמוע את תוצאות מפקד האוכלוסין שנערך אחת לעשור, שתוצאותיו היו צפויות כבר בתחילת החודש אך עוד לא דווחו. מומחי דמוגרפיה צופים שהנתונים יצביעו על ירידה חדה בילודה ב-2020, השנה הרביעית ברציפות אחרי עלייה קלה ב-2016, השנה הראשונה בה האיסור לעשות יותר מילד אחד בוטל.
"ממה הם מפחדים?" שאלה אחת המשתמשות לגבי החשבונות המחוקים. "הם מפחדים שעוד נשים יתעוררו? הם בפניקה כשהם רואים את שיעור הפוריות ואת שיעור הנישואים?".
בהנהלת האתר Douban והרשת החברתית Weibo לא הגיבו לבקשת תגובה. בפוסט שפרסמה Weibo בחשבון הרשמי שלה כתבה שכמה חשבונות נמחקו מפני שהיו "קשורים למידע לא חוקי או מזיק" ולא פירטה מעבר לזה. דוברת של משרד הסטטיסטיקה הסיני אמרה ביום שישי שהמשרד נזקק לזמן נוסף במפקד הנוכחי בגלל שהיה יותר מידע לעבד מאשר בפעמים קודמות.
"אם מישהו ידבר אתי על חתונה, אברח"
נשים רבות, בייחוד בערים, אומרות שהן לא ממהרות להתחתן ולהקים משפחה.
ליאנג ווי, בת 28, אומרת שיצאה אולי לדייט אחד בשנה מאז שהסתיים הקשר הרציני האחרון שלה לפני ארבע שנים. יש לה תפקיד בחברת ייעוץ בשנחאי והיא עצמאית מבחינה כלכלית. להוריה החוששים במחוז ג'יאנקשי אמרה שלא ילחצו עליה. "אולי לא אתחתן לעולם", היא אומרת.
קרוליין צ'ן, בת 32, מאמנת אישית מבייג'ינג, אומרת שבעיר הולדתה ז'אנגג'יאקו, מרחק נסיעה של כשעה ברכבת מהירה מצפון לבייג'ינג, נשים בגילה כבר התחתנו ועשו ילדים מזמן. צ'ן מרוצה מחייה כרווקה ונהנית מתחביבים כמו צילום סרטונים ויציאות עם חברים.
"אם מישהו ידבר אתי על חתונה, אברח", היא אומרת.
רוב הנשים המתנגדות לנישואים והולדת ילדים לא היו מגדירות עצמן כפמיניסטיות, אומרת לטה הונג פינצ'ר, שכתבה שני ספרים על נשים סיניות. "האתגר הגדול ביותר לממשלה הוא נשים רגילות שפשוט מתנגדות ללחץ להתחתן וללדת ילדים", היא אומרת.
בשנת 1990, כמעט כל הנשים התחתנו לפני גיל 30, כך אמר וואנג פנג, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת קליפורניה, אירביין. עד 2015, בערים כמו שנחאי, כחמישית מהנשים עדיין לא נשואות ביום ההולדת ה-30 שלהן, הוא העריך.
הנשיא שי הבנה ערכים קונפוציאניים, כולל דעות שמרניות לגבי תפקיד האישה במשפחה, לתוך "חלום סין" שלו להחייאת הלאומיות, כך אמר דרק הירד מאוניברסיטת לנקאסטר. "אם יש לך הנשים המשכילות האלה שלא רוצות להינשא, זה נהיה חלק מהדאגה הדמוגרפית והחששות שמשחקים תפקיד בשיח הנרחב יותר על ערכי המשפחה".
"פדרציית כל הנשים", ארגון בחסות הממשלה והכלי דרכו המפלגה הקומוניסטית מתקשרת עם נשות סין, לא הגיבה לבקשת תגובה.
הנשיא שי הגדיר משפחות כתאים המרכיבים את רקמת החברה והבסיס לשגשוגה של סין. הנשיא אמנם אמר שצריך להתקיים שוויון בין נשים לגברים, אך מדגיש שהחברה חייבת "לתת לנשים לשחק את תפקידן המלא בקידום ערכי המשפחה של האומה הסינית".
על אף הרטוריקה הזו מהשלטון, משנה לשנה פחות ופחות נשים סיניות מתחתנות. ב-2019, רישומי הנישואים בסין עמדו על 6.6 לכל 1000 נפש, לעומת 9.6 לכל 1000 ב-2014. חלק מהבעיה הוא שעשורים רבים של מדיניות הילד היחיד יצרו מצב בו כעת פשוט ישנם פחות סינים בגיל הנישואים.
מדיניות בתי הדין פוגעת בנשים הסובלות מהתעללות
הממשלה מודאגת גם מהעלייה בכמות המתגרשים, והשנה הרשויות במדינה הציבו תקופת צינון של 30 יום לזוגות המבקשים להיפרד. ההמתנה, במהלכה כל צד יכול לסגת, היא חסרון מיוחד לנשים המנסות לצאת מנישואים בהם הן סובלות מהתעללות, כך אמר פנג יואן, מייסד שותף של "שוויון", קבוצה מבייגי'ינג הפועלת נגד אלימות כלפי נשים.
לגבי מקרי הגירושים שמגיעים לבתי הדין, יותר מ-70% הם ביוזמת הנשים, כך אמר השופט הבכיר ביותר בסין. עורכי דין ופעילים אומרים ששופטים באופן שגרתי דוחים תביעות גירושים בפעם הראשונה ומורים לזוגות לנסות להסתדר. רק 38% מהמקרים שנידונו בבתי דין ב-2018 הסתיימו במתן גט, על פי משרד הפנים הסיני. מדובר בנתון הנמוך ביותר אי פעם בסין.
איתן מיקלסון, סוציולוג מאוניברסיטת אינדיאנה שניתח עשרות אלפי מקרי גירושים בין 2009 ל-2016 בשני מחוזות בסין, מצא שנשים שמתלוננות על אלימות בתוך המשפחה אינן בעלות סיכויים טובים יותר לקבל מבית הדין גט.
בימים האחרונים, גולשים סיניים התלוננו ברשתות על הקושי בהליכי גירושים במדינה לאחר שפורסמו ידיעות על בית דין במחוז הונן שדחה תביעת גירושים שהגישה אישה כלשהי ארבע פעמים. האישה, נינג שונהואה, הביעה תסכול בראיון מכך שבית המשפט לא התחשב בעדויות שהציגה על כך שבעלה מכה אותה. אנשי בית הדין העממי של מחוז הנגיאנג כתבו בחשבון ה-Weibo שלו שבקשה חמישית של האישה נידונה בימים אלה ושארבע הבקשות הראשונות נדחו כי נינג לא הציגה מספיק עדויות ובעלה התנצל בפניה פעמים רבות.
בינתיים, ישנם חלקים בחברה ובתקשורת המקבלים את האפשרות של הישארות רווקים או גירושים בשוויון נפש. בסדרת טלוויזיה פופולרית המתרחשת בשנחאי ונקראת "הכל חוץ משלושים", אחת הגיבורות מחליטה לבסוף להתגרש מבעלה ואחרת מכירה בכך שתישאר רווקה.
וואנג ז'נג, פרופסורית ללימודי נשים באוניברסיטת מישיגן, אומרת שאם הממשלה רוצה להגן על מוסד הנישואים ולהעלות את הילודה, "היא צריכה שיהיו לה מדיניות שתומכות באימהות ולא רק מטילות עליהן עול אחרי עול".
ירידה במימון הממשלתי לטיפול בילדים היא אחת הסיבות שנשים סיניות בוחרות לעזוב את העבודה, כך אמר ג'וזף צ'יימי, מנהל לשעבר של מחלקת האוכלוסייה של האו"ם. "האתגר למדינות רבות [המבקשות להעלות את הילודה], כולל סין, הוא האיזון שנשים צריכות לעשות בין תעסוקה, קריירה וטיפול בילדים ובמשפחה".
ליו פין, פעילה סינית הנמצאת בניו יורק שחשבון ה-Weibo שלה נסגר, אומרת שזה שנשים ידאגו לרווחת המשפחה זה "כמו שיהיה לך כוח עבודה בחינם".
ג'יאנג שיניו, בת 55, עובדת כעוזרת בית בבייג'ינג ואומרת ששמעה את קריאות הממשלה "לעכב נישואים ולעכב הולדת ילדים" כשהייתה צעירה ולא התחתנה עד שהייתה בת 31.
"בזמנו, בין אם בכפר או בעיר, זה היה דבר טוב להתחתן מאוחר", אמרה ג'יאנג. היא מקווה שהבת שלה, בת 22, תבחר לחיות בעיר, שם היא חושבת שיש לנשים יכולת טובה יותר לקבוע את מסלול חייהן לעומת החיים בכפר.
"אני הייתי צריכה לטפל בכולם. החיים לא היו קלים", היא אומרת.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.