ההתרחקות הגוברת של ישראל מסין עלולה לפגוע בהתאוששות הכלכלית

המדיניות החדשה של ממשלת ישראל תתייחס ליותר מאשר האיומים האיראניים, נגיף הקורונה והסכסוך עם הפלסטינים. השאלה החשובה ביותר אליה תידרש להתמודד הממשלה החדשה, אם תקום כמובן, היא ככל הנראה באיזה צד ירושלים רוצה להיות במאבק בין וושינגטון לבייג'ינג. המהלכים האחרונים של ירושלים מצביעים על כך שהיא עומדת לענות על שאלה זו, כשהבחירה לא בהכרח צפויה לעבור בשקט במשק הישראלי.

החלטתה של ישראל לאחרונה להצטרף להודעתה של ארצות-הברית ו-12 מדינות נוספות הקוראת לחקירה עצמאית ושקופה של התפשטות נגיף הקורונה, אשר באותה עת משמיעה ביקורת על דוח ארגון הבריאות העולמי אודות מקור הנגיף, היא הפעם הראשונה בה ירושלים מצטרפת בפומבי לקואליציה של וושינגטון שמותחת ביקורת על סין בהקשר לנגיף, מאמינה כי הייתה לה אחריות להתפשטות הנגיף וכי היה חוסר שקיפות מצדה. מהלך נועז זה, שללא ספק הושפע מלחץ גובר מצד הממשל האמריקאי, עשוי להשפיע על קשרים פוליטיים, ביטחוניים וכלכליים בין ישראל לסין, ואף על מדיניות הביטחון הלאומי.

כאשר ארה"ב החלה להתקרב לסין בראשית שנות ה-70, הדבר הוביל לפגישה ההיסטורית בין נשיא ארה"ב ניקסון למנהיג סין מאו זדונג, וכתוצאה מכך בייג'ינג נפתחה לעולם. אלא שהיחסים בין הצדדים לא תמיד היו חיוביים לאורך הדרך. בין משברי העבר הגדולים ניתן למנות את הפגנות כיכר טיאנאנמן בשנת 1989, העימות במיצרי טאיוואן ב-1996, הפצצת שגרירות בייג'ינג בבלגרד על-ידי נאט"ו במהלך מלחמת קוסובו של 1999 ותקרית מטוס הריגול האמריקאי ב-2001. במהלך השנים האחרונות נוספו ליחסים עימותים נוספים סביב הסחר, קוריאה הצפונית, מתקפות סייבר, מיעוטים אתניים, הונג קונג וחופש השייט בים סין הדרומי.

עידן הקורונה, והאשמה שהחברה האמריקאית ומנהיגיה מטילים יותר ויותר על סין, הביאו למלחמת מידע בין שתי המעצמות, ובכך חיזקו את נחישותה של ארצות-הברית לבלום את כוחה הגובר של סין - במיוחד בזמן שדונלד טראמפ עוד היה בשלטון. המהלכים של וושינגטון תואמים את אותה האסטרטגיה שבסיסה הונח לפני כמעט שני עשורים, בה הצהירה כי תמנע ממתחרים לעלות על כוחה או להשתוות אליה.

ישראל תמיד קיימה מערכת יחסים מיוחדת עם ארה"ב שהתבססה על ערכים יהודיים-נוצריים וערכי החירות. יחד עם זאת, ישראל תמיד ביקשה לחזק במקביל את יחסיה עם סין. שתי מטרות אלה לא תמיד הצליחו להתקיים במקביל, ולעתים ארצות-הברית מנעה את מימושן של עסקאות סין-ישראליות מסוימות. ואז, מרגע הגעת הקורונה לחופיה של ישראל, ירושלים שמרה על שתיקה ונמנעה מלהודיע רשמית שהיא מאמינה לנרטיב הסיני.

אף על-פי כן, ככל שהלחץ האמריקאי נמשך, בחרה ישראל לבצע מהלכים שהציבו אותה במחנה האמריקאי. כך למשל, ישראל פעלה יותר נגד השקעות סיניות, שיבחה את הסכם קוסובו-סרביה בתיווך ארה"ב שכוון גם נגד טכנולוגיה סינית, והודיעה על כינון יחסים דיפלומטיים עם בהוטן - מדינה שיש לה סכסוך עם סין. האקט הישראלי האחרון שמבקר את גרסת סין לאופן התפרצות נגיף הקורונה מהווה מהלך משמעותי ועשוי להצביע על צעדים נוספים בקרוב שירחיקו עוד יותר את ירושלים מסין, דבר שישפיע על המציאות היום יומית כאן.

מבחינה כלכלית, מסחר סיני והשקעות סיניות עלולים להיחלש ואף לגרום לצמצום ביבוא ובתיירות נכנסת. די בהתבוננות בפגיעה הכלכלית שמתקיימת באוסטרליה מאז שהיא הצטרפה לביקורת האמריקאית על בייג'ינג, כדי להבין את פוטנציאל הפגיעה בכלכלה הישראלית. בנוסף, העובדה שיותר ויותר חברות סיניות נכנסות לרשימה השחורה בארצות-הברית, בשל זיקתן למפלגה הקומוניסטית הסינית או צבאה, משמעותה שבקרוב יהיו חברות ישראליות שיצטרכו לבחור עם מי לעשות עסקים - סין או ארצות-הברית. המחאה הבאה של בעלי חנויות בישראל אולי לא תהיה קשורה לסגירתן, אלא תנבע מכך שאין להם מוצרים למכור.

ההתרחקות הגוברת של ישראל מסין עשויה להעצים את הקשרים הפיננסיים והצבאיים שלהם עם מדינות כמו איראן וסוריה. תיתכנה אפילו מתקפות סייבר נגד אינטרסים ישראלים בארץ ובחו"ל על-ידי שרתים סיניים או על-ידי צפון קוריאנים שנשכרו להשתמש בהם. מתיחות מתמשכת בין ארצות-הברית לסין עשויה לגרום לישראל להיאלץ לנקוט צד באם יפרוץ עימות צבאי על טאיוואן, חצי האי קוריאה או בים סין הדרומי. ייתכן כי ישראל אף תידרש לקבל תיווך סיני באם תרצה להתנהל מול רמאללה, עזה, נסראללה או האייתוללה.

בהתנגשות זו בין האמריקאים והסינים, השאלה היכן ישראל עומדת היא שאלת המאה ה-21 שלה, כפי שהיה במאה ה-20 כשהיה עליה לבחור בין וושינגטון למוסקבה. החלטת ישראל לא לקבל את גרסת סין לאירועים סביב וירוס הקורונה מהווה מהלך יוצא דופן.

לממשלה החדשה שתקום נותר כעת להחליט אם היא בוחרת להמשיך להתרחק מסין, כפי שארצות-הברית מבקשת, וכפי שהמהלכים האחרונים מראים. אם אכן יש מהלכים נוספים בקנה, וכך אכן נראה, על ישראל להתכונן ביתר שאת לכל תגובה סינית ברמה לאומית ובינלאומיות, לרבות במרחב הכלכלי.

הכותב הוא מומחה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים