המודל המעוות שגורם לעובדי המדינה להתמכר לרכב, ולכולנו לעמוד בפקק

זה כבר הפך לריטואל - יום אחרי יום ישראל תקועה בפקק. בכל דוח חדש שיוצא בנושא, על ידי בנק ישראל, האוצר, ה-OECD, קובעים כל הגופים כי אם נמשיך להעלות רכבים פרטיים על הכביש, התשתיות לא יוכלו להכיל את העומס והישראלים יעמדו בפקקים שיילכו ויתארכו.

המדינה, שמבינה את הבעיה, דווקא פועלת בכיוון ההפוך: היא מתמרצת ואפילו מאלצת את עובדיה להחזיק רכב פרטי ולהשתמש בו - זאת במסגרת מרכיב שכר הידוע בשם "החזקת רכב". ההטבה הזאת עולה לנו בפקקים, בזיהום אוויר, ובתכנון תשתיות לוקה עמו נשאר עשרות שנים קדימה.

  

סוגיית החזקת הרכב של עובדי המדינה היא עניין נפיץ. מודל מיושן שעם השנים הפך לכזה שמעודד את עובדי המדינה להחזיק רכב - אפילו אם הם גרים במרחק הליכה ממקום עבודתם. ועדות התכנסו, דוחות נכתבו אך המצב לא השתנה. שווי הרכב בתלוש הפך להכנסה נוספת נאה.

משבר הקורונה יצר הזדמנות היסטורית לבצע שינוי. בעל כורחם עובדי המגזר הציבורי עברו לעבוד מהבית ולא נזקקו לרכב, אלא שאפילו אז התברר כי אין מי שירים את הכפפה וינצל את שעת הכושר שיצרה המגפה. עם פתיחת המשק חזרו גם עשרות אלפי הרכבים של עובדי המגזר הציבורי לכבישי המדינה, וסייעו לפקוק אותם לרמת שיא.

לא רק רכב: גם חניה על חשבון המעסיק

בישראל ישנם יותר מ-600 אלף עובדים במגזר הציבורי, כגון משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, רשויות ממשלתיות, חברות ממשלתיות. מרביתם כפופים להסכמי שכר שבפועל מעודדים שימוש ברכב פרטי. במסגרת הסכמי השכר, עובדים זכאים להחזר הוצאות החזקת רכב פרטי גם אם הרכב אינו נדרש לצרכי עבודה. בנוסף, העובדים מקבלים חניה על חשבון המעסיק, ומאידך אין פעולות מספקות לעידוד הגעה בדרכים חלופיות לעבודה.

ההטבה ניתנת לעתים כהטבת שכר. למשרד האוצר אין נתונים על כלל המגזר הציבורי, אבל אם לוקחים את "עובדי משרדי הממשלה" (כ-38,000 עובדים), הרי ש-80% מהם זכאים להחזר בגין הוצאות רכב, כאשר הממוצע בתלוש עומד על 2,520 שקל לחודש, נכון לשנת 2019. בנוסף אליהם, כ-40% מהעובדים ברשויות המקומיות זכאים להוצאות רכב.
עם הזמן ההטבה ניתנה לעוד ועוד עובדים: בין 2004 ל-2017, חל גידול של 37% במספר תקני הרכב שאליו זכאים עובדי המגזר הציבורי. בדיקה של בנק ישראל מצאה שכתוצאה מכך שיעור ההחזקה של מכונית פרטית על ידי עובדי ציבור גבוה ב-10% משאר האוכלוסייה.

מה עוד מראים הנתונים? שלא בטוח שיש לעניין הזה הצדקה - 34% מעובדי המגזר הציבורי עובדים בעיר שבה הם גרים; ובסך-הכול המרחק הממוצע שהם עושים עם הרכב כדי להגיע לעבודה הוא 24 ק"מ בלבד.

התרגיל ההיסטורי: שכר ללא הפרשות לפנסיה

קשה להאשים את עובדי המדינה בעניין. עובד מדינה מקבל בין 500 ל-4,000 שקל כהחזר הוצאות רכב, כאשר עובד "רגיל" זוכה להטבת רכב בסכומים של 500-1,500 שקל בחודש. בדיקה שבוצעה באגף הכלכלנית הראשית במשרד האוצר העלתה כי ההטבה גם מגדילה את הסבירות שמשק בית שבו אחד מבני הזוג הינו עובד מדינה יחזיק שני רכבים, וכי תשלום בגין החזקת רכב עלולה לקבע עובדים לתפקיד מסוים בשל חשש שמעבר לתפקיד או משרד אחר יגרמו להקטנה בהחזר הוצאות הרכב שלהם.

זה לא נגמר ברכב, כאמור. העובדים מקבלים גם מקום חניה שעולה למדינה כסף. בעיריית תל אביב מצאו, כי ב-2015 עלויות החניה לעובדים הסתכמו ב-8 מיליון שקל. לעניין יש כמובן משמעות ברמת התשתיות המוקצות לטובת חניה לעובדים ולא לשימושים אחרים שונים.

מדוע מלכתחילה מעודדת המדינה את עובדיה לרכוש רכב ולהשתמש בו בנוחות יתרה? במקור ניתנה ההטבה כרכיב שכר נוסף, שעליו לא צריך המעסיק לשלם הפרשות פנסיה. מעין ישראבלוף. אך לאחר שהמדינה נתבעה על ידי עובד על כך שלא הופרשה פנסיה על התוספת המקורית לשכרו, קבע בית המשפט שהמדינה מחויבת לבקש מהעובדים להציג רישיון רכב בתוקף כדי לקבל את ההטבה. מאז, התלות של עובדי המגזר הציבורי ברכב גברה.

דוחות ומחקרים של בנק ישראל, משרד האוצר וגורמים נוספים קבעו שמתן החזר הוצאות רכב לעובדים גורם לנזק חמור למשק. לפי עבודת מחקר של המשרד להגנת הסביבה - הטבת הרכב והחניה לעובדי המדינה גורמת לנזק של חצי מיליארד שקל בשנה, ולבזבוז של 5 מיליארד שקל בשנה. בדוח מבקר המדינה מלפני כשנתיים נמתחה ביקורת חריפה על האוצר שלא נקט צעדים כדי לשנות את המצב, למרות החלטת ממשלה מ-2013 לבחינת שינוי מודל התגמול.

כאשר הגיע משבר הקורונה נקרתה הזדמנות היסטורית לבצע את השינוי. אלא שכאמור, העובדים שעברו לעבוד מהבית המשיכו לקבל את הטבת הרכב בשכרם, למעט רכיב ההטבה שנקבע לפי מספר הקילומטרים.

מה נעשה מתחת לפני השטח כדי לתקן את העיוות? מעט מאוד. בעשור האחרון מתגלגלת מכנסת לכנסת הצעת חוק בשם "הגעה ירוקה לעבודה". בשנים האחרונות טיפל בנושא אורי מקלב, סגן שרת התחבורה - ההצעה קובעת כי ניתן יהיה לשלם לעובד "החזר הוצאות נסיעה" גם אם לעובד אין רכב בפועל. עוד מוצע להגביל את הסכום שאותו יהיה ניתן לשלם בעבור רכיב זה על אחת מהחלופות הבאות: 3,500 שקל בחודש או 20% משכרו החודשי של העובד, הנמוך מביניהם.

בלשכתו של מקלב מסבירים כי מדובר בהצעת חוק שכולם רואים בנחיצותה, אבל במשך עשור היא תקועה. בשיחה עם גלובס מסביר מקלב, כי "דווקא עכשיו כאשר חוזרים לשגרה יש לפעול לכך. המהלך יעודד אנשים לשוב לתחבורה הציבורית ולא לרכוש רכבים לחינם. זו תוספת הכנסה ותגמול על העבודה של העובד".

מקלב מצביע על המקום שבו טמון הקושי: משרד האוצר. לדבריו, "המורכבות בעניין הזה הם הסכמי השכר הקיימים. הדבר המעכב כעת הם אנשי האוצר אשר חוששים מהגדלת התשלום לעובדים, היות שרבים יותר יקבלו דמי אחזקת רכב. אך זו הסתכלות צרה, מאחר שמעבר לתחבורה ציבורית יצמצם גם את זיהום האוויר ויסייע במיגור הפקקים, איבוד שעות עבודה והעייפות בעבודה לאחר השעות במכונית. זה משליך ישירות על התוצר הלאומי".

כדי לצמצם את הגודש בכבישים, החליטו לאחרונה באגף השכר לאפשר לראשונה מודל של עבודה מהבית, במסגרתו יעבדו עובדי המדינה יום אחד מרחוק. למרות זאת, הטבת הרכב נותרה כפי שהיא. באגף השכר באוצר טוענים כי מדובר בבעיה לא פשוטה, אך "שנמצאת במגמת שינוי". צוות מיוחד במשרד האוצר אמור לפרסם מסקנותיו בנושא במהלך השנה. למה רק עכשיו? שאלה טובה. בשנת 2007 הטילה הממשלה על הממונה על התקציבים להקים צוות לבחינת הנהגת הסדר נסיעה בתחבורה הציבורית וזאת כנגד ביטול חלקי או מלא של החזרי הוצאות הנסיעה הנהוגים כיום. הצוות אמור היה להגיש את מסקנותיו ב-2008. אנחנו ב-2021.

שינוי: "ישנה שאיפה" לנתק את הרכב מהשכר

איפה בכל זאת ניתן לראות ניצנים של שינוי? במסגרת הסכמי שכר חדשים (דוגמת תאגיד השידור), פתרון חלקי כבר מיושם - תוספת התשלום איננה כללית על אחזקת רכב אלא לפי קילומטראז’. העובדים לא צריכים להציג רישיון רכב, ומקבלים החזר הוצאות במודל משולב המבוסס על תעריף נסיעה בפועל. ההחזר שניתן להם הוא גבוה יותר מהעלות של התחבורה הציבורית פר קילומטר, ויותר נמוך מרכב.

לפי גורמים באוצר, השאיפה היא אכן לנתק את התגמול בגין רכב משכר העובדים, כאשר כעת הנושא מצוי במסגרת משאים ומתנים הנוגעים לכ-45 אלף עובדים במשק. לא כולם ישאו פרי כמובן, אך באוצר אומרים כי "החלטנו להתלבש על עולם הרכב".

גם בהסתדרות מתייחסים באופן חיובי לניתוק התגמול בין רכיב השכר לבין החזקת הרכב בפועל. "ההסתדרות לא מתנגדת להחלפת שיטת הפיצוי. צריך לתת לעובד את האופציה ולהפוך את ההגעה ללא רכב לכדאית - והעובד ישתמש בכסף הזה למה שהוא רוצה", אומר עו"ד גיל בר טל - יו"ר הסתדרות המעוף.