הדרך עד לפינוי התעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה עוד ארוכה

במשך חצי שנה, ישבו כמעט מדי שבוע 15 מנכ"לי משרדי הממשלה בחדר, וניסו להגיע להסכמות. אך באיחור של חודשיים, פורסמו אתמול (ב') לבסוף מסקנות הוועדה שהתכנסה בכדי להמליץ לממשלה כיצד לנווט את עתיד אזור מפרץ חיפה שנים קדימה. גולת הכותרת: בתוך עשור, לכל היותר, תפונה התעשייה הפטרוכימית ממפרץ חיפה, והאזור רחב הידיים שבו היא ממוקמת כעת, ישתנה בלא היכר.

לא בכדי, חרקה הוועדה שיניים משך תקופה ארוכה ונסחבה בין התפלפלויות נוסח משפטיות ומהותיות, כאשר לא כל חבריה היו מרוצים מהרעיון של לשבת יחד בחדר אחד ולשרטט חזון סביב נושא נפיץ ומורכב למדי. באגף תקציבים במשרד האוצר התנגדו להצבת יעד לפינוי בזן, והצליחו אפילו לסחוף לצדם את רמ"י - שעד לפני תקופה קצרה קידמה את תכנית הפינוי בעצמה. כך או כך, בסופו של דבר נקבע מועד כללי לפינוי - בתוך עד עשור, ללא 'נעיצה' של תאריך מחייב. אך עוד בטרם ינועו גלגלי הבירוקרטיה והיישום הכבדים, הדרך עד פינוי התעשייה הפטרוכימית בחיפה עדיין ארוכה.

מספר נקודות מהותיות בדרך לפינוי מפרץ חיפה:

1. בתקופה של אי בהירות פוליטית, עד כמה הוועדה באמת רלוונטית? - ראשית כל, יש לציין: מדובר בוועדה ששרטטה חזון ממשלתי, וקבעה קווי מתאר שיובאו לפתחה של הממשלה הבאה. המנכ"לים עצמם הם מינוי פוליטי, ויוחלופו לפחות בחלקם בקרוב בדמויות חדשות. האם הממשלה הבאה תמהר לאמץ את חזון המפרץ החדש? ייתכן. אך מנגד, קיימת אפשרות לפיה יבקשו הגורמים הממונים לבחון מחדש את הדברים או להקים מחדש ועדה במתכונת אחרת - או יחליטו לדחוק את העבודה שבוצעה למגירה נשכחת במשרדי הממשלה, ולהותירה שם. יתר על כן, גם אם תחליט הממשלה להוציא לפועל את התוכנית לשינוי יעוד הקרקע במפרץ חיפה - יתכן כי תשנה את מסגרת הזמנים או את ההמלצות עצמן, ותאמצן רק בחלקן.

2. שאלת הזמן: מה צריך לקרות כדי שהחזון של הוועדה יתממש בפרק הזמן הנתון - הוועדה התמקדה בעתיד התעשייה הפטרוכימית, או במילים אחרות - בהחלפתה באזור חדש, הכולל פארק ירוק, תעשיות בנות קיימא ועשרות אלפי יחידות דיור. אילו תצא התוכנית לפועל, יהפוך אזור בזן ל'חיפה 2', עם פתרונות דיור בעידן שבו ישראל הופכת צפופה יותר, ואזורי תעסוקה חדשים.

אך עד אז, יאלצו משרדי הממשלה להתמודד עם המציאות בפועל: מפעלי בזן מזקקים נפט השזור כיום בפעילות המשק הישראלי, ולמען רציפות אנרגטית, נדרשת הממשלה לייצר פתרונות מורכבים סטטוטורית ותשתיתית. לשם כך, דורשים במשרד האנרגיה מספר דברים; הקמה של תשתיות אחסון לתזקיקי דלקים - כאשר כיום לארץ מגיע נפט גולמי, אותו מזקקת בזן. לאחר מכן, מייצאת החברה כ-40% מתוצריה. כלומר, תשתיות האחסון שיידרשו בפועל, מצומצמות יותר מאלו הנדרשות כיום, שכן פעילות הזיקוק תפסק. עוד יוקם נמל תזקיקים חדש, ויוקמו תשתיות אחסון לגפ"מ. בפועל, יאוחסנו תזקיקים וגפ"מ על עד 10% מהשטח של בזן כיום, וכאשר יוקמו מגדלי מגורים באזור, הם ימוקמו קילומטר לפחות מהשטח.

האם באמת ניתן לקבוע בשטח תשתיות מורכבות המצריכות סטטוטוריקה מסובכת בפרק זמן של עשור או פחות, כפי שהכריזו חברי הוועדה? תלוי את מי שואלים. באגף התקציבים באוצר לא סברו שיש לנקוב ביעד לפינוי, כדי לא לשחק לידיים של בזן שתסתכל על השאיפות הממשלתיות, ותגיד: 'תנו לנו עוד ועוד כסף', כשהיא גורפת סכומי פיצוי של מיליארדים. הפינוי עצמו מורכב מאוד, ומלבד קביעת תאריך הפינוי, יש שורת נושאים שהוועדה לא ירדה לעומקם ולא מצאה להם פתרונות ודאיים. יתר על כן, בזמן שתעשיית המאובנים חיה על זמן שאול, חשבו באגף התקציבים שעדיף להמתין שישראל תעבור הליך חישמול רכבים ומעבר לתחבורה ציבורית, ולא תניח על השולחן 'בוננזה' לבעלי בזן בזמן שהעולם נוטש אט אט את השווקים בהם הם פועלים. כשהבינו שהקרב על אי ציון שנת פינוי אבוד, הציעו לתקצב חלופות בשוק האנרגיה, להכנס למומ אינטנסיבי של שנתיים מול בזן, ולהפגש מחדש בעוד 3 שנים כדי לראות האם ניתן להציב יעד לפינוי. מנגד, ביקשו בעוצר להעתיק את תשתיות תש"ן לתוך בזן בתוך 5 שנים, להעביר את דשנים לנגב ולפרק את העסקים באזור באופן פרטני, שכן תוכנית כוללנית מורכבת עשויה להתקל בקשיים, ובמשחקי כוחות בין גורמי הממשלה השונים. אגב כך, באוצר סבורים שתאריך יעד ריאלי לפינוי בזן, הוא 2045, ולא העשור הבא.

אך אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה ומי שעמד בראש הוועדה, סבור שניתן לעשות זאת בפרק זמן קצר יותר. "עד 2027 אפשר לסגור את בזן, בניהול נכון", הוא אומר לגלובס. כשצריך להגיע להסכמות בקרב 15 מנכ"לים כשאגף תקציבים מפנה את כל כוחו על מנת לטרפד את המהלך ורמי משתפת פעולה איתו, זה מאוד מקשה על התהליך. זה אילץ אותי להתפשר. לכן התפשרתי והגדרנו שהמתחם יפונה תוך עד עשור. עכשיו, כשיוצאים לדרך, אני מאמין שזה יקרה עוד קודם, אם הממשלה תהיה נחושה. נמל הדלקים החדש, שיקום כדי להוות מתקן אמין יותר לקליטת תזקיקים, יקום עד 2027. תש"ן תסגר לחלוטין עם הפסקת הזיקוק בבז"ן, ואילו התשתיות הקיימות בשטח היום, ישמשו לאחסון תזקיקים".

 אבי שמחון / צילום: תמר מצפי

אך לצד החזון האופטימלי, עומדים גם משרדי ממשלה שהתקשו מאוד להגיע להחלטה משותפת, וללא הצבת הנושא בראש סדר העדיפויות, לרבות הקמת מנהלת מתוקצבת ובעלת סמכויות, ספק אם בזן תפונה בתאריך שנקבע. נכון להיום, במשרדי הממשלה עצמם ישנם גורמי מקצוע שעשויים עוד להערים קשיים רבים בתהליך.

בנוסף, היות שהוועדה קבעה בעיקר קווי מתאר כלליים ולא ביצעה 'עבודת נמלים' בשלל הזירות, כעת גם מתחיל מעין מאבק תקציבי בין המשרדים עצמם, אליו קיבלנו הצצה בפרוטוקולים של הוועדה שפורסמו הבוקר. מחד, משרד האנרגיה ידרוש תקציבים נוספים לשם שמירת רציפות במשק האנרגיה, ואילו משרד הביטחון דורש שמשלם המיסים יממן עבורו 'מערכת הגנה' ויקצה תקציבים נוספים כתנאי לסגירת בזן, למרות שייתכן כי מבחינה ביטחונית דווקא הסרה של מתקן זיקוק ואחסון נפט גולמי מפחית את הסיכון הביטחוני באזור. כך, יאלצו בשרדי הממשלה למפות היטב את האינטרסים השונים - המוצדקים, והמיותרים, ולקבוע מסגרת תקציבית לתוכנית יקרה מאוד וארוכת שנים.

3. כמה באמת זה יעלה לנו? כשאין מסד נתונים או עבדת מטה מסודרת, כל מספר לוקח - באגף התקציבים טוענים כי מדובר בתוכנית יקרה מאוד למימוש. מאידך, במועצה הלאומית לכלכלה ערכו תחשיבים בעזרת מומחים ושמאים חיצוניים - וגילו תמונה הפוכה. אם במשרד האוצר מדברים על תוכנית גרעונית של כ-9 מיליארד שקלים, במועצה הלאומית לכלכלה מדברים על רווח של 2 מיליארד שקלים. משרדי הממשלה יצטרכו לבצע עבודת עומק רבת זירות כדי למפות את העלויות, אך בעיקר: שרי הממשלה יצטרכו להכריע באשר לעתיד האזור, ושאלת הכדאיות שאיננה נמדדת רק במספרים. מאיכות האוויר של התושבים, לאטרקטיביות המטרופולין, אליו הציבור לא נוהר, כשהוא מתבונן מהצד על ארובות המפעלים.

שאלת העלות היא מורכבת. את הרווחים מפיתוח האזור, תראה המדינה שנים רבות מאוד לאחר סגירת בזן, כאשר בינתיים תפסיד למשל עיריית חיפה מיליוני שקלים בשנה על ארנונה, אותם משלמים המפעלים. בתקופת הגישור הזו, תצטרך המדינה להכניס את היד לכיס. לכן, יידרשו הרשויות כבר כעת לעשות בדיוק את מה שלא נהוג במחוזותינו, ולשרטט תוכנית בת מימוש לעתיד האזור, לרבות השקעות שייקח זמן רב עד שיחזירו את עצמן, ושימת האזור בעדיפות לאומית.

כל זאת ועוד, לפני שאמרנו מילה על הפיצוי לבעלי בזן - משפחת עופר. אזור מפרץ חיפה מיועד כיום לזיקוק דלקים. כדי לשנות את יעוד הקרקע, שכיום לבזן יש בה זכויות לכ-45 שנים וזכות הרחבה ל-45 נוספות, תצטרך הממשלה כבר כעת להיכנס למו"מ עם בזן על שאלת הפינוי, או בתחזית אחרת - שינוי ליבת העסקים של החברה. למרות שהמדינה יכולה להחליט לשנות את יעוד הקרקע, היא עלולה להיגרר לבתי משפט, ובסופו של דבר לשלם לא מעט על כך שהיא מפרה את החוזה שלה מול בזן. באגף התקציבים באוצר סברו שכדי לא להגרר לפיצויים יקרים, יש להניח לבזן 'לגווע' יחד עם הדעיכה העולמית בשימוש בדלקים מאובנים, ולהתמודד עם התוצאות בשטח בשנת 2050, לפיה לא מוערך שלבזן יהיה אינטרס לנטוש את עסקיה בעזור.

4. שאלת התעסוקה - כיום, התעסוקה באזור מפרץ חיפה היא חדגונית. באזור מועסקים אלפי עובדים במפעלים העוסקים בתעשייה הפטרוכימית, והמדינה תצטרך לייצר עבור אלו שיאבדו את מטה לחמם, פתרונות תעסוקה שלא יותירו את המטרופולין הצפוני מאחור. בתקופת הגישור, יהיה קושי בכך. אך לאורך התקופה הראשונית לפחות, חלקים גדולים מהשטח יוכלו לשמש כמחסנים לוגיסטים. לפי ניתוח של חנ"י שהתבצע לפני כעשור, הוערך כי בשנת 2030 יהיה צורך בכ-4000 דונם של שטחי לוגיסטיקה בצפון. בין האיקומרס לצמיחה הכלכלית, התחזית התממשה מוקדם מן הצפוי, וכבר היום ישנו חוסר בשטחי לוגיסטיקה במפרץ.

בהמשך, מצפים במועצה הלאומית לכלכלה כי האזור ישמש אבן שואבת להייטק ותעשיות טכנולוגיות בשל הקרבה לטכניון, לרכבת וללב המפרץ. זהו אזור נגיש תחבורתית, אשר כיום קשה לשכנע עסקים למקם בו את עובדיהם, שלא מעוניינים לבלות את יומם בסמוך לתעשיות הפטרוכימיות. היות שמדובר בתוכנית לטווח הרחוק מאוד, הצפי הוא שבהמשך גם המגורים באזור ייצרו ביקוש לעסקים, והתמהיל המחודש ישנה את פני המפרץ.

שאלה נוספת היא האם בזן עצמה יכולה להיות חלק מהתמהיל החדש, ולשנות את עסקיה. במשרד הכלכלה למשל דחפו מאוד לשיח מול בזן שיוביל לפיתוח כלכלת מימן כחול. כבר היום, בבזן יש תשתיות לייצור מימן כחול, תחום צומח בעולם. ואמנם, בחומר שבסופו של דבר עושה שימוש בגז טבעי - דלק מאובן מזהם. לא מדובר בתעשייה נקייה וירוקה, וספק האם תושבים ועסקים ינהרו לאזור אם יחשבו שהכניסו בדלת האחורית את מה שהממשלה ניסתה להוציא בדלת הקדמית. בנוסף, עדיין מדובר בתעשייה בסיכון גבוה. תעשיית המימן הכחול, אם תצמח, תותיר גם את מפעל הפולימרים של בזן, כך שהיא תגדיל את חלקה בתעשיית הפלסטיק, כשהיא נוטשת את נתח הרווחים שלה מתחום יצוא התזקיקים.

מאידך, עולה השאלה האם ניתן יהיה להשתמש בתשתיות בזמן ולהפוך אותה לחברה נקייה וחדשנית. בגרמניה הוקם מפעל ליצור מימן ירוק על בסיס בית זיקוק ישן, בעלות של 100 מיליון יורו, ובקליפורניה הוסב בית זיקוק ישן למתקן לביו דלקים בהשקעה של 800 מיליון דולר. בסופו של דבר, לא בטוח עד כמה מדובר בתחזיות אפשריות למימוש, והן יידרשו שינוי של שווקי החברה.