מאה יום ימלאו בשבוע הבא לנשיאות ג'ו ביידן, והם מצוינים באופן ההולם ביותר לאישיותו ולהבטחותיו: באיפוק הגובל בשעמום.
הוא הבטיח לשעמם. הוא הבטיח נשיאות־בלי־טוויטר. הוא הבטיח לעבוד קשה, ולהמעיט בדיבור. לפעמים נדמה שהוא מגזים בדיוק של מילוי הבטחותיו. בשלושת החודשים הראשונים שלו בבית הלבן הוא ערך מסיבת עיתונאים אחת ויחידה, קצרה מן הממוצע, בלי סימני קריאה או זיקוקי דינור.
אבל רוב האמריקאים מרוצים ממנו, אם גם לא בהפרשים עצומים. סקרי דעת הקהל של הימים האחרונים מעמידים את הפופולריות שלו באמצע ה־50. זה פחות מרוב קודמיו במרוצת מאה ימיהם הראשונים, אבל זה הרבה יותר מדונלד טראמפ, שדידה בדרך כלל ב־40 הנמוכים.
שביעות הרצון נוגעת לטיפולו של ביידן בנגיף הקורונה ולניהול הכלכלה. אי שביעות הרצון נוגעת למשבר המסתננים ועותרי הכניסה בגבול מקסיקו.
בימין הטראמפיסטי, האיבה מצופה כרגיל בשכבה עבה של תיאוריות קונספירציה, מהן רציניות ומהן מוטרפות. הקונספירציה התורנית האחרונה: תוכנית האנרגיה הירוקה של ביידן כוללת הגבלה של כל אמריקאי להמבורגר אחד ויחיד בחודש. לא, אין בזה ממש, אבל זה לא הפריע לגרג אבוט, מושל טקסס, המדינה הרפובליקאית הגדולה ביותר, לצייץ שהוא לא ירשה לביידן לגזול המבורגרים מחובבי הבשר האדום של מדינתו.
אבל ביידן מעמיד עכשיו על הפרק דברים כל כך הרבה יותר חשובים. מאה ימיו הראשונים מסתיימים אולי בלי תרועות תיאטרליות ממין טראמפ, אבל יוזמותיו הכלכליות והחברתיות מעמידות אותו בחברתם של המתקנים הגדולים ביותר במאה השנה האחרונות. הוא גמר אומר להפוך את המשבר הרפואי והכלכלי של השנה האחרונה למנוף של שינויים היסטוריים.
רק שני דברים חסרים לו: כסף - וקולות בקונגרס.
טריליוני דולרים, בבקשה
אמריקאים נהגו להיבהל, כשדיברו איתם על גירעונות של 200 מיליארד דולר בשנה. גירעון כזה הניב ב־1985 ניסיון לתקן את החוקה הפדרלית, כדי לחייב את הקונגרס לאשר רק תקציבים מאוזנים (תיקון כזה אומץ ב־40 מ־50 המדינות של ארה"ב).
בימי הקורונה, שום גרעון אינו נידון ברצינות, אלא אם כן אפשר לחשב אותו בטריליונים. לפני שנה ויותר הקונגרס אישר חבילת סיוע לנפגעי הקורונה בשיעור של שלושה טריליון (3,000 מיליארד) דולר; לפני חודשיים הוא אישר חבילת סיוע נוספת של 1.9 טריליון דולר; בתחילת החודש הודיע הנשיא ביידן על יוזמה לפיתוח "התשתית הפיזית והאנושית" של ארה"ב בהיקף של 2.3 טריליון דולר; עכשיו הוא מודיע על "תוכנית המשפחות של אמריקה" בהיקף של עד טריליון וחצי דולר.
תוכנית המשפחות נועדה להיות היהלום בכתר נאומו של ביידן על "מצב הברית" (מה שמתרגמים בטעות "מצב האומה"), בחמישי לפנות בוקר בישראל. היא כוללת חינוך חינם לבנות שלוש וארבע בפעוטונים ובגני־ילדים בהשקעה של 200 מיליארד דולר. לפי תדרוכי הבית הלבן, התוכנית הזו תיטיב עם חמישה מיליון ילדים, ותחסוך 13,000 דולר בשנה להוריהם.
מחוקקים דמוקרטיים מקווים לשכנע את הנשיא להסכים למעמד קבוע להקלות מס למשפחות עם ילדים, עד 300 דולר בחודש. ההקלות האלה נועדו לפקוע בשנה הבאה. כיוצא בזה, התוכנית עומדת להאריך סובסידיות לביטוח בריאות, שהוענקו בשנה שעברה, כאשר פרץ משבר הקורונה.
רדיקלים במפלגה הדמוקרטית רוצים שהנשיא יסכים להנמיך את גיל הזכאות לביטוח בריאות לקשישים, זה המכונה "מדיקייר". כיום הוא מתחיל בגיל 65.
דמוקרטים נגד ביידן?
חבילת 1.9 הטריליון של חודש פברואר אומצה בקולות דמוקרטיים בלבד. לדמוקרטים יש רוב זעיר בשני בתי הקונגרס. אין משמעת סיעתית בקונגרס, והדמוקרטים אינם יכולים להרשות לעצמם לאבד אף קול אחד. בסנאט הרוב שלהם אינו רוב. יש שם תיקו, 50־50, המוכרע בקולה של סגנית הנשיא, שהיא, על פי החוקה, נשיאת הסנאט.
הדמוקרטים הציגו לפי שעה חזית מלוכדת, אבל אין זאת אומרת שהיא תעמוד בעינה. לפחות שלושה סנאטורים דמוקרטיים, המייצגים מדינות ימניות, עשויים להתנגד לתוכנית שאפתנית מדיי, בייחוד אם לא יעלו יפה מאמצי הנשיא להעמיד לצדו לפחות רפובליקאים אחדים. במסורת הפוליטית של ארה"ב, מספיק שמחוקק אחד מהמפלגה היריבה יצביע לטובת הצעת חוק, כדי שמפלגת הרוב היוזמת תוכל לטעון שהחוק אושר ב"תמיכה דו־מפלגתית" (Bipartisan).
התהליך כולו עשוי לכרוע תחת הנטל של תמרונים פרלמנטריים מסובכים, בעיקר בסנאט, שבו רוב החוקים מצריכים רוב מיוחס. חלק מהדמוקרטים רוצים לבטל את המכאניזם הזה, אבל ספק אם יימצא רוב פשוט לביטול הרוב המיוחס.
ההתנגשות הדרמטית ביותר בשורות הדמוקרטים עשויה להתרחש בוויכוח על מימון תכניותיו של הנשיא.
נציב מס ההכנסה של ארה"ב גילה החודש שמחמת היעדר משאבים, הנציבות אינה מצליחה לגבות בערך טריליון (1,000 מיליארד) דולר בשנה. הנשיא מבקש אפוא מהקונגרס להקצות לנציבות המס 80 מיליארד דולר, כדי לשפר את הגבייה. הממשל טוען שהשקעה כזאת תניב תוספת שנתית של 700 מיליארד דולר לתקבולי המס.
אבל התוספת הזו לבדה לא תספיק. הנשיא רוצה להכביד את עול המסים על העשירים (בעלי הכנסה שנתית של 400,000 דולר ומעלה) ועל רווחי הון. "מס הבורסה" נועד לגדול פי שניים, אבל דווקא בשורה של מדינות הנוטות למפלגה הדמוקרטית המס יגיע עד קרוב ל־60%. הוא יפגע בשכבה אמידה בערים גדולות ובפרוורים, שקולותיה ותמיכתה הכספית חיוניים לבחירתם החוזרת של דמוקרטים מתונים בבחירות הבאות לקונגרס, בעוד שנה וחצי.
כוח השכנוע של קלינטון
לנשיאים יש כוח שכנוע ניכר, בייחוד על מפלגותיהם. ב־1993, הנשיא החדש ביל קלינטון הפעיל מכבש של שכנועים כדי להביא את מתוני מפלגתו לתמוך בחוסר חשק ניכר בהעלאת מסים לשם איזון התקציב. גם הם וגם הוא שילמו מחיר כבד: תבוסה ניצחת בבחירות הבאות לקונגרס ואובדן היכולת להשפיע על תהליך החקיקה.
ג'ו ביידן אינו זקוק לתזכורות. הוא היה חלק מן התהליך ב־1993, כחבר בכיר בסנאט. הוא יודע את מגבלות המשחק הפוליטי. אבל הוא נוהג כמי שאצה לו הדרך. הוא מוכן להאט קצת בסיבובים, כדי לאפשר לנוסעים פוטנציאליים לעלות, אבל עד כה אלה היו האטות חטופות.
הרפורמות שהוא מציע, לפחות מצד תגי המחיר, הן נועזות מאוד. הן גם פופולריות מאוד, אם גם לא בין חברי הקונגרס של המפלגה הרפובליקאית.
הפופולריות אינה סובלת, כמובן, מן השיפור הנמשך במשבר הקורונה. מדינות אמריקאיות שנטו להחמיר עם תושביהן עד לאחרונה מודיעות עכשיו על הקלות ניכרות. לא זו בלבד שהנשיא עמד בדיבורו לחסן "מאה מיליון אמריקאים בתוך מאה יום", אלא שהוא חיסן מאתיים מיליון. הוא מתפנה עכשיו לייצא 60 מיליון חיסונים לחו"ל, בייחוד להודו המיוסרת.
דוברים בכירים של הממשל מסירים את המסיכות. המסעדות מתחילות להתמלא. האור נראה בקצה המנהרה, אם כי זה מה שאמרו בהודו בחודש פברואר.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
כתבות
ני"ע
