הפלונטר הפוליטי: אפשר ללמוד גם מנורבגיה

אחרי ארבע מערכות בחירות בתוך שנתיים, ישראל מתקרבת לבחירות חמישיות. לא חלפו ימים רבים מאז הלכו אזרחי ישראל לקלפיות ואנחנו עומדים שוב בפני מבוי סתום הנובע מכך שפעם אחר פעם לא ניתן להרכיב ממשלה יציבה. אין מנוס מלהסיק שבמקום "אינפלציה" של בחירות המערערת את יסודות הדמוקרטיה ובעיקר את אמון העם בעקרון של בחירות חופשיות צריך לשנות את השיטה עצמה.

מסקנה דומה הובילה בשנות התשעים להנהגת שיטת הבחירות הישירה לראשות הממשלה על פי הצעתו של פרופ' אוריאל רייכמן. השיטה כשלה במהירות כי למרות שנבחרו על-פיה ראשי ממשלה (נתניהו, ברק ושרון) הם נזקקו לרוב בכנסת שהמשיכה להיבחר ע"פ השיטה הישנה ולכן עמדו על כרעי תרנגולת. רייכמן עצמו הודה בחולשת השיטה ונימק זאת בצדק בכך שאופן בחירת הכנסת נותר על כנו. קיימת כמובן אפשרות לבטל את החיוב לכך שראש הממשלה יזכה לתמיכת רוב חברי הכנסת, אך שינוי כזה נוגד את עקרונות הדמוקרטיה הפרלמנטרית הנהוגה בישראל.

 קשר ישיר בין הנבחרים לבוחרים

לפיכך מוצע כאן לשקול את החזרת הבחירה הישירה של ראש הממשלה בד בבד עם הנהגת בחירות אזוריות-יחסיות הנהוגות למשל בנורבגיה המפוצלת גם היא למספר רב של מפלגות. ע"פ שיטה זו תחולק ישראל (ששטחה קטן בהרבה משטחה של נורבגיה ומספר תושביה כפול מהאוכלוסייה הנורבגי) למספר אזורי בחירה. ועדה מקצועית ובלתי תלויה תקבע את גבולות אזורי הבחירה ומספר המנדטים שיוקצו לכל אזור.

הבוחר הישראלי יבחר אחת מכמה רשימות מועמדים שתוצגנה לבחירה באזורו. בכל אזור תציג כל מפלגה רשימת מועמדים שתורכב מתושבי אזור הבחירה. תוצאות הבחירות תקבענה בכל אזור בנפרד ע"פ המועמדים שזכו למספר הקולות הגדול ביותר ובהתאם למספר המנדטים שהוקצו לאותו אזור.

לדוגמה: באזור א' שזכאי לעשרה מנדטים יבחרו עשרת המועמדים מתוך רשימה אחת או כמה רשימות שיקבלו את מספר הקולות הגדול ביותר. שיטה כזאת תאפשר קשר ישיר בהרבה בין הנבחרים לבוחריהם ותייצג את מגוון הדעות שבאזור ומכאן גם בכל המדינה בצורה אותנטית.

מצד שני השיטה המוצעת הוגנת בהרבה מבחירות אזוריות המקובלות למשל בבריטניה וגם בארצות הברית, שלפיהן נזרקות לפח דעותיהם של קרוב למחצית מן המצביעים ואילו הזוכים לוקחים את כל הקופה (זה היתרון בבחירת מספר מועמדים ולא אחד מכל אזור).

יצוין כאן שהצעה זו אינה זהה במאה אחוז לחוק הנורבגי וחייבים להוסיף לה גם את הסעיף המופיע בחוקה ('חוק יסוד') הנורבגית שמאפשר קיום בחירות אך ורק אחת לארבע שנים.

מובן מאליו ששיטה כזאת דורשת מהנבחרים אחריות ומשמעת ובמקרה הצורך הקמת קואליציה בין מפלגות שאינן מסכימות זו עם זו בחלק מהנושאים. לעיתים אף מתקיימת בנורבגיה ממשלת מיעוט - עם או בלי תמיכה של מפלגות נוספות מבחוץ. כרגע מתבססת ממשלת הקואליציה בנורבגיה על תמיכתה של מפלגה שעזבה את הממשלה עקב מחלוקת עם מפלגה אחרת אך ממשיכה לתמוך בממשלה בהצבעות חיוניות. זה המצב כאשר ידוע לכל שלא תתקיימנה בחירות חדשות עד שתושלם קדנציה בת ארבע שנים.

השיטה המוצעת כאן מציגה כמובן אתגרים לא פשוטים בפני המפלגות הישראליות ונציגיהם אך אולי צריך לקחת גם בחשבון את הצורך בממשל יציב ומתפקד.

הכותב הוא עורך דין ויו״ר לשכת המסחר ישראל נורבגי