נאום ג׳ו ביידן הלילה: מדריך הצווארון הכחול לבניית אמריקה

הנשיא ג׳ו ביידן נשא לפנות בוקר (שעון ישראל) את נאומו הראשון בפני הקונגרס, והוא הקדיש כמעט את כולו לענייני כלכלה ופנים. העולם החיצון הוזכר רק בקשר עם היריבות עם סין והצורך בבעלי ברית קרובים, כדי להיאבק נגד שלטון-יחיד בארצות שוחרות רע.

דרמה גדולה לא הייתה שם. תפאורה מרשימה לא הייתה שם. רטוריקה גדולה לא הייתה שם. אפילו קהל גדול לא היה שם. מליאת בית הנבחרים, שבה מצטופפים במעמדים כאלה אלף בני אדם ויותר, היתה כמעט ריקה. קולו של הנשיא הידהד בה לפעמים כדרך שקול מהדהד בבית, לאחר שרוב רהיטיו ושטיחיו הוצאו ממנו.

הסיבה הייתה כמובן הנחיות הבטיחות לימי הקורונה. כל הפנים במליאה, חוץ מפניו של הנשיא עצמו, היו עטויות במסכות. היו רק גנרל אחד, רק שופט עליון אחד, רק שני חברי קבינט. היציע למעלה היה ריק.

אבל נאומו של ג׳ו ביידן על "מצב הברית" (שמתרגמים בטעות בעברית "מצב האומה") היה מרשים בדרכו הלא מרשימה. הנשיא הזקן ביותר בתולדות ארה"ב הציג מניפסט "לחזור ולבנות את אמריקה לא למעמדה הקודם, אלא טוב יותר". אלה המלים המכתירות הבוקר את אתר הרשת של הבית הלבן, The Build Back Better Agenda, "סדר היום לבנייה חוזרת מוצלחת יותר" (whitehouse.gov).

משקיף אחד השווה את הנאום לא עם הנאומים הגדולים של העבר, אלא עם "שיחות האח" של פרנקלין רוזוולט בימי השפל הכלכלי הגדול. הנשיא רוזוולט נהג לספר לאמריקאים, באמצעות הרדיו (טלויזיה עדיין לא נולדה), בטון ענייני לחלוטין, מה בדעתו לעשות כדי לשכך את מכאוביהם בימים הקודרים של אבטלת המונים ושל תקוות מעטים.

הימים הנוכחיים אינם קודרים כימים ההם. "אמריקה חוזרת ומתקדמת", הטעים ביידן, ותבע אשראי על 220 מיליון החיסונים, שהוזרקו לזרועות אמריקאיות במאה הימים הראשונים של נשיאותו ("לכו להתחסן", הוא הפציר בכל המהססים). אבל הוא קרא לאמריקה להוציא עז ממתוק, "להפוך איום לסיכוי, משבר להזדמנות".

שטחי ההפקר

מליאת בית הנבחרים היתה ריקה מפני שרוב הצירים והסנאטורים התבקשו לצפות בנאום ממשרדיהם או מבתיהם. שטחי הפקר גדולים נשמרו בין הנוכחים. שטחי ההפקר שיקפו היטב את המרחק הפוליטי בוושינגטון. רק לעתים רחוקות הרפובליקאים מחאו כפיים, בנאום שארך שעה ויותר. זה לא רק עניין של נימוס או של אסתטיקה. זה ביטוי לחוסר הנכונות לשתף פעולה על יסוד הסכמה רחבה.

האמת היא שאין הסכמה רחבה בוושינגטון. ג׳ו ביידן הבטיח לנסות וליצור אותה, אבל הוא לא יצא מגדרו לעמוד בהבטחה. הנאום על מצב הברית עמד לאותת באיזו מידה יתחדש החיפוש אחר מכנים משותפים. צריך לחטט במעמקיו, כדי למצוא רמזים כלשהם.

בלשון ה׳ניו יורק טיימס׳ הבוקר, "ביידן מהמר שאמריקה מוכנה להשקיע בעצמה". הוא מניח על שולחן הקונגרס בקשות להקצאת ארבעה טריליון דולר, לשיקום התשתית הקורסת ולעזרה למשפחות. הוא רוצה לבער את העוני, להציל מרעב, להבטיח את בריאותם של מי שידם אינם משגת. "בריאות צריכה להיות זכות באמריקה, לא זכות-יתר", הוא אמר.

איך הוא יממן את הטריליונים המבוקשים? לא באמצעות גרעונות תקציביים, הוא אמר, ולא באמצעות הכבדת עול המסים על המעמד הבינוני.

הוא ציטט מחקר של הזמן האחרון, המראה כי 55 מן התאגידים הגדולים באמריקה לא שילמו אף סנט אחד של מס לממשלה הפדרלית בשנה שעברה. "שום מסים פדרליים על רווחים של 40 מיליארד דולר ויותר", הוא הטעים. "זה לא בסדר".

הוא מציע להחזיר את תקרת המס שמשלם המאיון העליון לרמה של 39.6%, שהיתה קיימת לפני 20 שנה, כאשר ג׳ורג׳ בוש הבן נכנס לבית הלבן.

"אנחנו ניפטר מן הפרצות, המאפשרות לאלה המשתכרים יותר ממיליון דולר בשנה לשלם מס נמוך יותר על רווחי ההון שלהם ממה ששכירים משלמים על עבודתם", אמר ביידן.

אבל הוא אינו מתכוון להעניש איש. הוא אינו רוצה למנוע אנשים מלהפוך למיליונרים או למיליארדרים. הוא רק רוצה שהם ישלמו את חלקם ההוגן.

קיצוצי המס של ימי דונלד טראמפ הוסיפו שני טריליון (2,000 מיליארד) דולר לגרעון, הוא אמר. והם העשירו באופן פנומנלי את אלה הנמצאים בקצה הפירמידה. מנכ"לים אמריקאיים משתכרים עכשיו פי 320 יותר מעובדיהם, הפער הגדול ביותר מאז ומעולם. הנשיא חזר על המספרים האלה פעמיים, בכוונה ברורה לעורר את השתוממותם של הצופים בבית.

האם אמריקה האמצעית שומעת?

הוא דיבר פעם אחר פעם אל הצופים האלה, אם כדי להבליט עיוותים שהוא מנסה לתקן, ואם כדי לשכנע אותם שסדר יומו יועיל להם במישרים. זו המכונה "אמריקה האמצעית" נוטה לפקפק ביתרונות שיצמחו לה מאנרגיה ירוקה. ביידן הזכיר אפוא לשומעיו, שתכנית התשתית שלו כוללת הקמת חצי מיליון תחנות לטעינת המצברים של רכב חשמלי.

"אין כל סיבה שהלהבים של טורבינות הרוח לא ייבנו בפיטסברג במקום בבייג׳ינג", אמר הנשיא ברמז עבה לנאום שנשא דונלד טראמפ במעמד הסתלקותה של ארה"ב מהסכמי האקלים של פאריס ב-2017. "אני נבחרתי לייצג את פיטסברג", הוא אמר אז, "לא את פאריס". ביידן מנסה פעם אחר פעם לשכנע את תומכי טראמפ שגם הוא מנסה לייצג את פיטסברג, מן המרכזים הישנים של תעשיית הפחם והפלדה באמריקה.

"אין כל סיבה שפועלים אמריקאיים לא יובילו את העולם בייצור רכב חשמלי ומצברים", הוא הוסיף.

חישוב מהיר מראה, שהנשיא השתמש במלה jobs, "מקומות עבודה", יותר מאשר בכל מלה אחרת בנאומו. "ג׳ובים, ג׳ובים", הוא אמר. "אשר לי, כאשר אני חושב על שינוי האקלים, אני חושב על ג׳ובים", זאת אומרת על הסיכוי שהאנרגיה הירוקה תיצור מקומות עבודה חדשים.

להלן הוא פנה אל מיליונים מבני המעמד הבינוני הנמוך והמעמד העובד, שתמכו בהמוניהם בטראמפ. הוא יודע שהם תוהים אם מקומות העבודה החדשים שעליהם הוא מדבר נועדו להם.

"אתם מרגישים שנעזבתם לנפשכם ונשכחתם בכלכלה המשתנה במהירות. הניחו לי נא לפנות אליכם במישרים".

הוא אמר להם, כי 90% ממקומות העבודה החדשים בתשתית לא יצריכו תואר אקדמי כלשהו. 75% לא יצריכו הכשרה טכנית. תכניתו היא "מדריך של צווארון כחול לבניית אמריקה".

המלים האלה כמו נלקחו מהנחיות של אסטרטג פוליטי בזמן מערכת בחירות. האתגר הגדול של הדמוקרטים בשנה שעברה היה להגיע אל לבם של בעלי הכנסות נמוכות והשכלה נמוכה, שחרדתם מפני הכלכלה החדשה של הדור האחרון דחפה אותם לזרועות פופוליסטים ודמגוגים.

רובם ככולם נשארו נאמנים לטראמפ על אף מאמצי הדמוקרטים. עכשיו נראה שביידן קיבל עליו להוכיח להם, שהוא פועל לטובתם, לא לטובת האליטות הליברליות (קרי, שמאלניות) בערים הגדולות של החוף המזרחי ושל החוף המערבי של ארה"ב.

הוא מקווה שהצווארון הכחול ייענה לו, וילחץ על הרפובליקאים בקונגרס לשתף פעולה בחקיקת יוזמותיו. הסיכוי מוכרח להיחשב לקטן, אבל למה לא לנסות.

ביידן נשא את נאומו על הרקע חסר התקדים של שתי נשים. מאחוריו ישבו יושבת ראש בית הנבחרים ננסי פלוסי וסגנית הנשיא קמאלה הריס, שהיא גם נשיאת הסנאט. "גברתי היושבת ראש, גברתי סגנית הנשיא", פתח ביידן, ומיהר להוסיף, "שום נשיא מעולם לא השמיע את המלים האלה מן הדוכן הזה. הגיע הזמן".

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny