הסימפטום "הסמוי" של היעדר תקציב: תעודת הכשר לרשויות מקומיות בלתי מתפקדות

מזה שנתיים שאין למדינת ישראל תקציב מאושר. הפעם האחרונה שבה סדר העדיפויות הלאומי נקבע וגובה בתקציב הייתה ביום 15.3.2019. אנחנו כבר שנתיים אחרי ועדיין אין תקציב, לא לשנת 2020 ולא לשנת 2021. הנושא הזה נדון רבות בתקשורת וברשתות החברתיות, והוא אינו חדש עבור הישראלי הממוצע. אבל אם היעדר תקציב מדינה מאושר הוא האבן שנזרקה לאגם, מה שמעניין במיוחד הן "האדוות" שהוא יוצר. ואחת כזו, חשובה במיוחד, נדמה שנשכחה - השפעת היעדר תקציב המדינה על השלטון המקומי ובפרט על יכולת הפיקוח של משרד הפנים על רשויות מקומיות בלתי מתפקדות. ובמילים אחרות: בחסות העובדה שאין תקציב מדינה, רשויות מקומיות שלא פועלות עבור תושביהן מקבלות חותמת "הכשר" להמשיך ולהתנהל באופן קלוקל.

תקופת הקורונה הוכיחה בדיוק עד כמה השלטון המקומי הוא חיוני לחיי היום יום שלנו. מעניין במיוחד לראות איך השפעה חיובית של הרשות המקומית היא משנה חיים, לא פחות. ניתן למנות בקלות את סיפורה של ירוחם וראש העיר טל אוחנה, שפעלה מקרוב לשינוי הסטטוס של העיר מאדומה לירוקה, אבל לא חסרים עוד "סיפורי הצלחה" של רשויות מקומיות שבעזרת מאמץ משמעותי הצליחו לייצר שינוי חיובי בעיר. הסיבות ברורות: ההיכרות עם התושבים, צרכיהם והרגליהם לצד הרזולוציה הגבוהה שבה הרשות יכולה לפעול בתוך שכונה, קהילה, רחוב ואפילו בניין, והכלים שיש לה כדי להגיע לכל תושב - עושים את ההבדל.

לכן ברור, עכשיו יותר מבעבר, שהרשויות המקומיות הן אלו שאחראיות על היום יום שלנו, בעיקר כשהמדינה "תקועה" ועובדת בלי תקציב. רשות מקומית טובה תקדם את בניית הפארק החדש ואת התוכניות החינוכיות הייחודיות בעיר (שתי סיבות שמצדיקות לבדן מעבר לעיר מסוימת), תפעל באופן מיטיבי מול בעלי העסקים הקטנים ותקדם את הקנייה והצריכה בעיר בעידן התו הירוק. רשויות מקומיות הן משמעותיות אפילו בתחום שנחשב "לאומי" במובהק - והן הובילו לפריצת דרך בתחום הדת והמדינה, באמצעות פרויקט שירות ההסעות בסוף השבוע שפועל בערים רבות במרכז.

כשעל המאזניים הפוטנציאל החיובי של הרשות המקומית מצד אחד, ברור מה יכול לעמוד מנגד - קריסה טוטאלית. רשויות מקומיות בלתי מתפקדות הן ההיפך הגמור ממה שתואר למעלה: רשויות עם תשתיות גרועות, חינוך מוזנח, כספים שהולכים לג'ובים ומכרזים - במקום להיות מושקעים בתושבים עצמם ובאיכות חייהם. לכן, כשהמצב חריף במיוחד, והרשות המקומית פשוט לא פועלת, למשרד הפנים, המשמש כרגולטור, ישנם כלים שונים כדי להתמודד עם המצב ולשפר את התפקוד של הרשות המקומית.

סעיף 206 לפקודת העיריות קובע כי רשות שלא אישרה תקציב בחלוף שלושה חודשים (או חצי שנה עם הארכה מצד שר הפנים) מיום אישור התקציב בכנסת, מועצת העירייה תסיים את כהונתה , תסתיים כהונתו של ראש העירייה , ושבועיים לאחר מכן תמונה ועדה קרואה בהוראת השר. זוהי הוראה אוטומטית שנובעת מצירוף הנסיבות ואינה מעניקה לשר הפנים כל שיקול דעת, ומטרתה היא הצבת תמרור "עצור" לרשויות מקומיות אשר אינן מגשימות את תפקידן.

אישור תקציב בעירייה, כמו בממשלה, הוא לא טכני אלא מהותי, ונועד להגדיר את סדרי העדיפויות של העיר ותושביה בכל שנה מחדש. בהתייחס לקורונה, החשיבות שבהעברת תקציב עדכני היא כפולה: ישנו צורך ממשי בהסטת תקציבים לצורך חיזוק של הכלכלה המקומית, קידום תלמידים מתקשים, שמירה על מערך הרווחה והקהילה בעיר וכן הלאה. היעדרו של תקציב פירושו היעדר התאמה לצרכים, ובמקרים רבים גם מעיד, בדומה למצב בכנסת, על חוסר יכולת של מועצת העירייה להגיע להסכמות ולייצר שיתוף פעולה פוליטי.

והנה, אנחנו עומדים בחלוף שנתיים מיום אישור התקציב האחרון, ולפחות תיאורטית - רשויות מקומיות שתקציבן לא אושר יכולות להמשיך ולפעול, תוך הימנעות מכל סנקציה בעניין, והן בעצם מקבלות "תגמול" על המצב המתמשך בו הן פועלות ללא תקציב מאושר ומותאם לצרכי העיר ותושביה. אם אין תקציב מדינה שהוא "המנוע" להפעלת הסעיף של פיזור המועצה - לכאורה לא ניתן להפעיל את הסנקציה, שהיא לא נעימה וקשה מאוד אבל עשויה להיות חיונית לשמירת ניהול תקין של כספי הרשות המקומית - ולא רק תיאורטית, הדבר כבר מתרחש במספר רשויות מקומיות, ובהעדר תגובה של משרד הפנים, יהפוך לתופעה שעלולה לפגוע בעוד ועוד רשויות.

המשבר החוקתי שבו המדינה פועלת בלי תקציב משפיע באופן דרמטי על השלטון המקומי, בין היתר משום שכלי חשוב שהעניק המחוקק בידי שר הפנים לצורך תיקון העוול והחזרת רשויות מקומיות "למסלול" שבו הן יסייעו לתושבים לשגשג וליהנות משירותי הרשות - פשוט לא מתקיים. וחשוב לומר: ועדה קרואה היא צעד חריף וחריג במיוחד, שלמעשה מחליף שלטון נבחר, ולכן אין להשתמש בו בקלות. דווקא בגלל זה סעיף 206 האוטומטי הוא חיוני עוד יותר ומבטיח שהתערבות כזו בשלטון המקומי תבוצע רק במקרה הצורך, ולא על בסיס שיקולים פוליטיים כאלה ואחרים, ודווקא בגלל זה מדובר בסעיף חשוב ביותר, המציב סטנדרט גבוה לרשויות המקומיות. במיוחד בשנה הקריטית של התאוששות ממשבר הקורונה, חשוב לחזק את פעילותן התקינה והאיכותית של הרשויות המקומיות.

הכותבת היא מנהלת המחלקה המוניציפלית בתנועה לאיכות השלטון