כסף, אמוציות וגז באדמה: ברוכים הבאים לקרב הלוהט במים הטריטוריאליים של ישראל

בשבוע שעבר החל המשא-ומתן בין שתי הקבוצות שמחזיקות בשני חלקי מאגר הגז אפרודיטה, שחלקו הארי ממוקם במים הטריטוריאליים של קפריסין והינו בבעלותן של דלק קידוחים, שברון ושל (shell), והחלק השני, הקטן, שמכונה מאגר "ישי", שממוקם במים הטריטוריאליים הישראליים ונמצא בבעלות של ארבע חברות ישראליות - "הזדמנות ישראלית", "נאממאקס אויל אנד גז", "אדן אנרגיה" ו-PSH. העובדה שאותו שדה גז ממוקם במים הטריטוריאליים של ישראל ושל קפריסין מחייב הסדר כלכלי ביניהן.

המשא-ומתן נפתח כשברקע האשמות מצד החברות הישראליות השותפות במאגר ישי כלפי משרד האנרגיה וממשלת ישראל. לטענתן, אלה לא מעניקות להן גיבוי מספק מול קפריסין לדרישה לפתח את השדה במשותף ולהביא בכך גם לתמורה כספית למדינה בצורת מסים על רווחי הגז במקום פתרון של פיצוי חד-פעמי.

מנגד, החברות הללו מחזיקות בנתח קטן מהמאגר, ואי ההסכמה עד כה מנעה מהקפריסאים - גם באשמתם יש לומר - לפתח את המאגר הגדול שלהם.

כדי להבין את הסיפור, צריך לחזור קצת להיסטוריה.

ישראל וקפריסין חתמו ב-2010 על הסכם לשיתוף פעולה בסוגיית שדות הגז המתגלים במזרח הים התיכון ובו סעיפים הנוגעים למאגרים חוצי גבולות של המים הכלכליים. ב-2012 התברר כי אכן מאגר ישי שבצד הישראלי הוא המשכו של מאגר אפרודיטה הקפריסאי. מאז מנהלת הבעלות החזקה במאגר ישי מאבק להגעה להסכם פיתוח משותף, ולא להסדר פיצויים.

העיכוב בפתרון הסוגיה הביא לצעדים חד-צדדיים של החברות מהצד הקפריסאי ואלה הודיעו ב-2019 על כוונה להתחיל בפיתוח השדה, ועל הסכמים עם מצרים להנחת צינור גז משדה אפרודיטה למתקן ההנזלה הענק במצרים השייך לחברת של. בתגובה, שלח מנכ"ל משרד האנרגיה, אודי אדירי, מכתב לדלק קידוחים, נובל אנרג'י (כיום בבעלות שברון) וחברת של, המחזיקות בבלוק 12 בקפריסין בו הוא מתריע בפניהן לא להתחיל בפיתוח המאגר עד אשר יושלם המשא-ומתן בין המדינות. המכתב עורר סערה דיפלומטית ושגריר ישראל בקפריסין זומן לשיחת נזיפה מול ממשלת קפריסין בגינו.

 רה"מ בנימין נתניהו, רה"מ יוון, קיריאקוס מיטסוטאקיס ונשיא קפריסין, ניקוס אנסטסיאדיס, ינואר 2020 / צילום: Associated Press

ואז הגיעה שרת האנרגיה הקפריסאית

אלא שאז נכנסה לתמונה שרת האנרגיה הקפריסאית החדשה, נטאשה פילידס, שהחליטה להביא לפתרון כדי להסיר את המכשולים מפיתוח מאגר אפרודיטה. בחודש שעבר היא סיכמה עם השר שטייניץ על מתווה משא-ומתן מהיר לפתרון הסוגיה ולפיו יחל לאלתר משא-ומתן בין החברות הזכייניות משני הצדדים "לסכם את האופן בו יפוצו החברות הישראליות בגין חלקן במאגר". משמע בפועל ישראל מקבלת את מתווה הפיצוי ולא הפיתוח המשותף. בחברות הישראליות רואים בכך ויתור מראש של המדינה על משאב לאומי. הן הציגו בעבר הערכות כי מדובר באובדן הכנסות ממסים בהיקף של קרוב לשלושה מיליארד שקל, אם כי החישוב של מחיר הגז היה של 6 דולר ליחידה ומאז ירד מחיר הגז ירידה של ממש.

טענת החברות היא כי ישראל מותירה אותן להתמודד עם ענקיות כמו שברון ושל.

פתרון המחלוקת: משימה לאומית

במשרד האנרגיה דחו בעבר וגם כיום את הטענות. מזכירים שם את האיום כלפי החברות הזכייניות באפרודיטה לחבל יחלו בפיתוח ללא הסכמה ישראלית. כלפי החברות הישראליות נטען כי בפועל מאגר ישי לא היה בר פיתוח בנפרד, חלקיותו מהמאגר המשותף קטנה והמתווה מאפשר להן להציג את עמדתן גם בפני בורר בינלאומי כאשר למדינת ישראל שמורה הזכות לאשר או לא לאשר הסדר עתידי.

קפריסין בהחלט רואה את פתרון המחלוקת באפרודיטה כמשימה לאומית שתאפשר את פיתוח שדה הגז, הגדול ביותר שלה עשור לאחר שהתגלה. שם זוקפים את ההתקדמות לזכותה של השרה נטשה פילידס שנכנסה לתפקיד בשנה שעברה.

משרד האנרגיה הקפריסאי שלח בשמה של השרה תגובה: "בפרק זמן קצר מאוד ובאמצעות דו שיח מועיל בין בכירי המשרדים, הצלחנו להשיג התקדמות רבה בכל הנושאים לרבות בסוגיית אפרודיטה-ישי. ההסכמה על מסגרת השיחות יביאו לקידום פיתרון בזמן קצר ככל שניתן, ויאפשרו את הפיתוח של השדה, תוך שמירת זכויותיהן של המדינות ושל החברות המעורבות".

 אודי אדירי, מנכ"ל משרד האנרגיה / צילום: דוד פרץ

שברון ריסקה את שרידי החרם הערבי

סוגיית עוצמתה של שברון ומעמדה בענף הגז באזור, מעמידה בכל זאת תמרור אזהרה.
שברון באמצעות רכישת נובל אנרג'י, היא שותפה מרכזית בשדות תמר ולווייתן הישראלים ואפרודיטה הקפריסאי, ומחזיקה בחוזי האספקה הגדולים לחברת החשמל ולגופים אחרים בארץ ובאיזור.

ביחד עם של, היא מתכוונת להניח כאמור צינור שיוליך את הגז מהשדות שבבעלותה למתקן ההנזלה במצרים, צינור שמן הסתם ישמש גם את החברות האחרות, שכן אין טעם בהשקעת ענק בצינורות מקבילים מהשדות הישראליים למצרים.

בנוסף שברון מתכוונת לעשרות מכרזי זכיונות הצפויים לצאת השנה ובשנים הקרובות במים הכלכליים של ישראל, לבנון ושאר מדינות אגן הים התיכון באזור. האם העוצמה הזו לא תיתן לה מעמד חזק מדי בסביבה? בעיקר מול הרגולטורים המקומיים בישראל.

במשרד האנרגיה רואים את חצי הכוס המלאה. שברון לשיטתם ריסקה לחלוטין את שרידי החרם הערבי שמנע מחברות אנרגיה בינלאומיות גדולות להיכנס לעסקאות עם ישראל, שהפכה לשחקן חשוב בזירה הבינלאומית הזו. גם העימות הראשון שהיה עם עצירתה הזמנית של אספקת הגז לחברת החשמל בשל הוויכוח על התעריפים הסתיים בוויתור של שברון ובהסכמות על הורדת המחירים גם בחוזים העתידיים.

האינטרס של שברון במדיניות הממותנת אל מול חברת החשמל של ישראל והתעריפים העתידיים עשוי להיות יצירת אווירה נוחה מול הרגולטור לקראת המכרזים העתידיים, והגעה להסדר בסוגיית צינור הגז למתקן במצרים, המחייב הסכמה ישראלית. הסכמה כזו תבוא רק אם שברון תתחייב לאפשר את השימוש בצינור הגז גם לחברות המתחרות בשדות הגז האחרים באזור, אומרים במשרד האנרגיה.

משברון נמסר כי החברה שמחה לחבור לישראל ולתמוך באסטרטגיה של המדינה לפיתוח משאבי האנרגיה שלה לרווחת ישראל ואזור אגן הים התיכון. "עם יותר מ-141 שנות פעילות, אנחנו מכירים בערכה של שותפות, יוצרים מערכות יחסים ארוכות טווח ומיטיבות הדדית ובכוונתנו לעשות כך בישראל ובכל המדינות בהן אנו פועלים באזור", נמסר מענקית האנרגיה. 

המשא-ומתן עם לבנון: האינטרסים מאחורי הקלעים

העיתון הלבנוני אל-אח'באר מדווח שהמשא-ומתן על שטח המחלוקת של המים הכלכליים עם ישראל, יתחדש בשבוע הבא. לפי הדיווח, הנציגים האמריקאים עדכנו את הנשיא מישל עאון כי ישראל הסכימה לשוב למשא-ומתן כבר ביום שלישי הבא. עאון אמור להיפגש עם בכירי הצבא שניהלו עד כה את המשא-ומתן שהופסק בשל התנגדות חיזבאללה.

עאון שוקל להעביר את סמכויות המשא-ומתן למשלחת חדשה שתכלול לבד מאנשי הצבא גם אנשי מקצוע בתחום, וגם נציגים פוליטיים. חיזבאללה מתנגד לשינוי הזה, כדי לא לתת לגיטימציה למה שעשוי להיתפס כהתדיינות ישירה עם ישראל. גורם דיפלומטי אמריקאי אמר בתחילת השבוע לגלובס כי לפי ההערכות למרות התנגדות חיזבאללה, ניתן יהיה לחדש את המשא-ומתן ישראל ללבנון. לדבריו חידוש השיחות הוא אחד מהתנאים למתן חבילת סיוע כלכלי למדינה השרויה במשבר כלכלי חמור ולקראת קריסה מוניטרית. בהודעה של שר התחבורה הלבנוני לפני שבועיים נאמר כי הממשלה (הזמנית) מאשרת צו סיפוח של 1430 קילומטרים מרובעים בים התיכון כמים הכלכליים שלה - פי שלושה ויותר משטח המחלוקת המקורי. בתוך השטח המדובר, נמצא בין השאר מאגר כריש הישראלי. בישראל ראו בכך הודעה על פיצוץ המשא-ומתן.

אלא שאז הגיע השליח האמריקאי לביירות ובפגישה עם הנשיא הדגיש את הצורך לחזור למשא-ומתן בתיווך האמריקאי, ועל בסיס המחלוקות שנמצאות על השולחן מראש. כלומר דחה למעשה את הכרזת הסיפוח הלבנונית על השטחים הנוספים.

הפרסום הראשון אודות חידוש המשא-ומתן יצא דווקא בעיתון אל אח'באר הלבנוני המקורב לחיזבאללה. הפרשנות הסבירה לכך היא שחיזבאללה נתן - שוב - את הסכמתו לחידוש המשא-ומתן עם ישראל, אף שיש בו סתירה למדיניותו העקרונית נגד הידברות עמה בכל מישור ובכל מחיר.

העיתון בחר להתמקד בוויכוח המשני אודות הרכב המשלחת, האם לצרף לה גם אזרחים שיעניקו לה נופך של שיח ישיר יותר, ולא רק גורמי צבא, כפי שהיה קודם לדרישת חיזבאללה. וגם כאן העיתון לא שולל זאת, ובדיווח נאמר שיתכן ויצורפו גם גורמים פוליטיים, צעד מרחיק לכת, שהכתב הסביר בצורך "לפקח" על עבודת הקצינים והמומחים.

כלומר חיזבאללה נסוג לאחור עקב הביקורת הקשה עליו בלבנון הן על עניין הגז והן על מעורבותו ואשמתו במשבר הכלכלי החמור במדינה. יותר ויותר עיתונאים ובעלי דעה תוקפים את הארגון, שנתפס כעת כמי שמונע הקמת ממשלה חדשה שאמורה לנסות להוציא את לבנון מהמשבר. באמצעות ההסכמה לחידוש המשא-ומתן מאותת חיזבאללה כי הוא בעד מציאת פתרונות כלכליים, שכן לאחר ההסכמות אם יהיו, תוכל לבנון למכור זיכיונות חיפוש גז במים שלה, וסביר להניח שגם למצוא ולהביא בכך הכנסה חדשה ושמנה למדינה שעל סף פשיטת רגל.